אחרי סיומת דרמטית במיוחד ובתום ספירת קולות חיילים ארוכה ורצופת תקלות, מפת המנדטים הסופית של הכנסת ה-21 הולכת ומתבהרת. ביום שני בבוקר יפתח הנשיא ראובן ריבלין בהתייעצויות עם הסיעות על מי להטיל את הרכבת הממשלה. זה טקס שמהותו טקסית בלבד: עם 65 מנדטים של גוש הימין מאחוריו, הליכוד סיים את הבחירות גם כמפלגה הגדולה, כך שבפני ריבלין אין באמת בכלל שאלה ואם לא תחול הפתעה דרמטית של הרגע האחרון, הוא ייתן לנתניהו את המנדט להרכיב ממשלה בפעם החמישית.
למרות הספקולציות והקריאות להקמת ממשלת אחדות, הכיוון לגמרי הפוך - הקמת ממשלת ימין-חרדים מובהקת עם השותפים הטבעיים. זו אותה הקואליציה שהעניקה לנתניהו יציבות בארבע השנים האחרונות, שמוכנה כולה כעת לאתגר הבא וגם תחיה בשלום עם הדרמה המשפטית שצפויה לתפוס אותה חודשים ספורים בלבד אחרי שתושבע - הגשת כתב אישום נגד מי שעומד בראשה.
עוד בוואלה! NEWS:
במדיניות החוץ של ממשלת נתניהו החמישית - מה שהיה הוא שיהיה
החלומות והגימיקים לא עזרו: כך בנט ושקד מצאו עצמם מחוץ לכנסת
שלושה ימים אחרי הבחירות: גנץ התקשר לברך את נתניהו על הניצחון
הקואליציה הטבעית שמונחת בפני נתניהו כעת מגיעה בדיוק באותו הרכב כמו קודם; השותפים הם אותם שותפים, הפרצופים קצת השתנו - במקום נפתלי בנט ואיילת שקד, רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' הם אנשי הציונות הדתית שיאגפו מימין - אבל יחסי הכוחות השתנו לטובתו באופן דרמטי. הליכוד חזר מחוזק מתמיד - עם רוב מובהק של 36 מנדטים מתוך 65 שירכיבו את הקואליציה, ומסביבו יש הרבה מאוד גמדים קטנים. אמנם, השותפים הכי טבעיים, נאמנים וקלים של נתניהו - הסיעות החרדיות, התחזקו בשני מנדטים לעומת הכנסת הקודמת, אבל שחקנים אחרים איבדו מכוחם וחזרו מוחלשים משמעותית.
עשרת המנדטים של משה כחלון בכנסת הקודמת הפכו לארבעה בלבד ולקחו לו כל יכולת פוליטית ממשית להשפיע על כיוון ההגה; מרוב עלבון מהמסר הציבורי והטראומה של אחוז החסימה הוא שוקל כעת ברצינות את ההצעה לחזור הביתה לליכוד בתמורה למינוי כשר אוצר. בליכוד לוחצים על כחלון, שעבר חוויה קשה במהלך הקמפיין, לוותר על העצמאות שלו ולחבור לסיעה משותפת עוד לפני ההמלצה אצל הנשיא - אבל הוא לא בהכרח ימהר כל כך מהר לוותר על העצמאות שלו וצפוי עוד לשחק עם הקלפים. גם האגף הדתי לאומי בממשלת נתניהו חטף מכה קשה: בקדנציה הקודמת לבית היהודי בהובלת בנט ושקד היה כוח מיקוח משמעותי - שמונה מנדטים ושלושה שרים מסביב לשולחן הממשלה - אבל אחרי הפארסה של הימין החדש הציונות הדתית מוצאת את עצמה עם פרץ וסמוטריץ' וחמישה מנדטים בלבד.
השחקן המעניין בזירה
היחיד ששמר על כוחו - ואפילו התחזק - והיחיד שאינו הולך שוטה אחר נתניהו, הוא אביגדור ליברמן, שעם חמישה מנדטים בלבד שידרג את מעמדו ללשון מאזניים. במפת המנדטים הקודמת ליברמן היה ההבדל בין ממשלת 61 ל-66, כאן הוא ההבדל בין 60 ל-65. הוא מחזיק בידיו את המפתחות להישרדותה של ממשלת נתניהו. ליברמן, כמו ליברמן, מתכוון למקסם את ההנאה מהאירוע, והוא יהפוך בשבועות ובחודשים הקרובים לשחקן המעניין ביותר בזירה. בסופו של דבר, אפשר להניח, הוא ייכנס לממשלה, אבל לא לפני שיגרום לנתניהו כאב ראש לא קטן ויטריל אותו במיני הטרלות קטנות לאורך הדרך. כמו שלא טרח להכחיש את הציוצים והספקולציות על פגישות חשאיות שלו ושל יאיר לפיד באירופה בסוף השבוע, הוא גם לא ממהר ליצור קשר עם בית הנשיא. בה בעת, כחלון יעקוב מקרוב אחרי כל מה שקורה עם ליברמן והם עשויים לתאם מהלכים ולייצר מעין בלוק טכני לצרכי משא ומתן; ליברמן יכול לגרום לנתניהו להזיע, כי זה ברור שאין לו איך להקים ממשלה בלעדיו, ויחד עם כחלון, האתגר הקואליציוני רק גדל.
הדרישה הראשונה של ליברמן לתיק הביטחון ולשינוי חד במדיניות כלפי חמאס לא בהכרח מסתדרת לנתניהו עם התוכניות להסדרה ארוכת טווח ברצועה, אבל לא זה המוקש העיקרי שהוא מחזיק אצלו ביד. התנאים הנוקשים שהוא מציב בנושאי דת ומדינה, כמו אישור חוק הגיוס כלשונו, ווטו על ענייני דת ומדינה, מציבים בפני נתניהו והסיעות החרדיות אתגר לא קטן עוד לפני שמתחילים במשא ומתן, ועם הדד-ליינים המבצבצים של בג"ץ לחקיקת חוק הגיוס וחוק הגיור - זה עשוי להתברר כמוקש הראשון והכי גדול שיעמוד בפני הקואליציה.
עוד מוקש מהותי שעשוי להיות ממש מעבר לפינה מגיע מכיוון אמריקה: אם האיתותים מוושינגטון נכונים, אז הבית הלבן מתכונן לפרסם את תכנית השלום שלו בשבועות הקרובים, ולהכניס למשא ומתן הקואליציוני עז לא קטנה. נתניהו הבטיח בבחירות לימין סיפוח, אבל דיל המאה עשוי לכלול גם ויתורים שסמוטריץ' יתקשה לבלוע גם אם היא תכלול החלת ריבונות בחלקים מיהודה ושומרון, ולסבך את המשא ומתן.
הדיבורים על אחדות מוכחשים גם מהליכוד וגם מכחול לבן, אבל יישארו על השולחן וילוו אותנו עד שנתניהו ישביע את הממשלה ולא מן הנמנע שגם אחרי. כמו ב-2015, נתניהו עשוי לשמור לעצמו את אחד התיקים הבכירים כדי שהאופציה לפתות את כחול לבן או אחד מחלקיו להצטרף לממשלה בהמשך תישאר על השולחן לאורך כל הקדנציה.
ברמת העל הפוליטית - ממשלת הימין היא ממשלת כתב האישום של נתניהו שבה הוא אפילו לא צריך להעביר חוק צרפתי או לארגן רוב נגד הסרת חסינות כדי להמשיך לכהן גם אחרי השימוע בעוד כמה חודשים - כי פשוט לא יהיה אף אחד שיפיל אותו. גם בכנסת ידה של הליכוד על העליונה: הרוב המובהק בקואליציה יאפשר לנתניהו להציב ולמנות נאמנים בצמתים האסטרטגיים הראשות ועדת החוקה, הכנסת, והחוץ והביטחון ולהחליש משמעותית גם את השרירים ויכולת הפיקוח הפרלמנטרי של האופוזיציה. יאיר לפיד אמנם מבטיח "למרר" את חיי הליכוד אבל קודם כל צריך לראות איך הגנרלים המהוללים של כחול לבן מתרגלים לחיי חפ"שים אפורים באופוזיציה ואיך 24 הח"כים החדשים של כחול לבן - שמעולם לא הגישו אפילו שאילתא או ניסחו הצעת חוק - לומדים במהירות את נבכי עבודת הוועדות במליאה.
בזמן שנתניהו מנהל את המגעים עם מפלגות הימין, יוטמנו גם מוקשים קטנים מבית בליכוד. רשימה ארוכה של בכירים בעשיריה הראשונה ואחריה מצפה לקבל תיק בכיר בממשלה ותיאלץ להסתפק בשלל מוגבל שיחולק רק לאחר שהשותפים יסגרו את הקצוות. במשחק הכיסאות המורכב, שעדיין לא ברור איזה צ'ופרים יכיל בשלל, אפשר לצפות לשדרוג לנאמניו של נתניהו, יריב לוין ויואב גלנט ואם לשפוט מניסיון העבר, נתניהו יעדיף שלא לחלק לאף אחד מהבכירים שמתיימרים להחליף אותו יום אחד מינוי בכיר, כדי לא לסמן אף אחד כיורש או מועמד להנהגה. שאלת השאלות תהיה כיצד ינהג בגדעון סער. במהלך הקמפיין, ראש הממשלה עשה סולחה מתוקשרת עם היריב המר (שרק כמה חודשים קודם לכן האשים אותו בפוטש), ובמהלך הרכבת הממשלה יתברר אם זה היה לצרכים אלקטורליים בלבד. הדינמיקה של הקמפיין כבר מאחורינו, והחל מהיום בבוקר: אחרי הבחירות מתחיל.
