הכישלון האקדמי של העולם הערבי. דעה

הפובליציסט העיראקי חמיד אל-כפאי תוקף הנעשה באקדמיה ברחבי העולם הערבי. לדבריו, ההתרפקות על העבר המוסלמי אינה תחליף למחקר מדעי חדשני וביקורתי. "יש לנו את כל הכלים, עכשיו רק צריך להתחיל לשנס מותניים"

  • העולם הערבי
חמיד אל-כפאי
תומכי "האחים המוסלמים" מחוץ לאוניברסיטת קהיר, 2013 (צילום: רויטרס)

כשבוחנים את היקפם ואת טיבם של המחקרים המדעיים המתפרסמים חדשים לבקרים בעולם הנאור נתקפים בתדהמה. המחקרים נוגעים לכל אחת מפינות החיים, אפילו אלו הנידחות ביותר שכלל אינן עולות על הדעת - החל ביכולתם של ילדים ללמוד מוזיקה ובסגולותיה התרומיות של המוזיקה בבואם ללמוד מדעים, עבור בהידרדרות הסביבתית שתתרחש ביבשת אמריקה בעוד חמישה עשורים כתוצאה מגידול מופרז של דגנים והשפעת הדבר על המערכות האקולוגיות ביבשת, וכלה ביתרונות השכחה, שבעבר נחשבה לדבר שלילי.

לאופק ההמצאה אין גבולות. מדינות מתקדמות מקדישות כ-5% מתקציבן למחקרים מדעיים. אוניברסיטאות ומרכזי מחקר מרעיפים תקציבים על חוקרים ומציעים להם הקלות רבות. כל זה נעשה מתוך ההבנה שללא מדע לא ייתכנו חיים מודרניים ונוחים ולא תיתכן התקדמות אמיתית: מחקרים מדעיים משפרים את החיים, חושפים בעיות ומציעים להן פתרונות אלטרנטיביים טובים ומועילים.

רבים במדינות ערב טועים ואומרים שאנחנו לא זקוקים למחקרים מדעיים היות שאנחנו "מפגרים ביסודנו ולא יכולים לעלות על המערב בשום דבר". איזו מחשבת הבל! יש צורך במחקר בכל אזור מאזורי העולם - ולו מפני שהם נבדלים זה מזה בגאוגרפיה, בכלכלה, באקלים, בתרבות.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

איסטנבול פתוחה - מרחק שעה מפתרון טבעי וקבוע להתקרחות נשית

חברת איילת גייר
לכתבה המלאה

המצב באקדמיה הערבית

האוניברסיטאות ומכוני המחקר שלנו מפרסמים מאות כתבי עת העוסקים במדעי הטבע והרוח. באלה מתפרסמים אמנם מחקרים שמצליחים להתחרות במחקרים הרציניים בעולם, או לכל הפחות להתקרב אליהם ברמתם, אבל מתפרסמים בהם גם מחקרים רבים מדי שהם מבישים, כאלה המסתפקים בחיטוט בקרביהם של ספרים מיושנים.

האם אותם חוקרים אינם משתעממים מלנפח בלון שיש בו חור? הרי אין כל תועלת בעיסוק האובססיבי באירועי העבר, במלחמות בית אומייה ובית עבאס, באופן שבו הגיעו הערבים אל ספרד וכבשו אותה, בתהייה כיצד אפשר לשחזר את התהילה שאבדה. נבירה במעשי הגבורה של אבו-זַיד אלהלאלי בן המאה האחת-עשרה, התגליות שנוגעות לזרקאא' אלימאמה מהתקופה הפרה-אסלאמית, או מסעותיו של אבן בטוטה בן המאה הארבע-עשרה - בכל אלה אין כל תועלת למי שחוקר אותם, וגם לנו הם לא מביאים שום דבר חדש. הם רק מבזבזים את הזמן.

אחריות גדולה מוטלת על כתפיהם של משרדי החינוך, האוניברסיטאות ומכוני המחקר בעולם הערבי. עליהם להשקיע מאמצים, זמן וכסף בעיסוק בסוגיות שעשויות להועיל לציבור, סוגיות הקשורות לחיי בני האדם, עתידם, בריאותם, חינוכם ורווחתם. עליהם להכווין את הסטודנטים להעמיק בתחומים רחבים ומקיפים הרבה יותר ולייצר מחקר מועיל ורלוונטי, שיתרום לחייהם של בני אדם, לעתיד מדינותיהם, לכלכלה וליחסים האזוריים והבינלאומיים.

האוניברסיטאות צריכות להציע לחוקרים ולמרצים תגמול על עריכת מחקרים חדשים, כאלה שתורמים תרומה של ממש לידע; הן אינן צריכות לעודד שִחזור של מה שכבר נעשה בעבר. האוניברסיטאות שלנו מתנות את קידומם של חוקרים במספר הפרסומים שלהם בכתבי עת מדעיים, אבל למרבה הצער כתבי העת אינם מקפידים על איכות המאמרים המוגשים להם ואינם דורשים שיהיו מועילים, שיהיה בהם חידוש, או אפילו שיהיו קשורים לתחום ההתמחות של הכותב. חלק מהחוקרים פונים לכתבי עת שוליים במדינות נידחות כדי שיוכלו לפרסם בקלות את מאמריהם הלא-קוהרנטיים וכך לקבל משרה טובה יותר במוסד באוניברסיטה החובבנית המעסיקה אותם. הפרנסה חשובה בעיניהם הרבה יותר מהמחקר.

עלינו לשנס מותניים ולצאת לדרך חדשה. ארצות ערב והציבור הערבי זקוקים למחקרים אמיתיים בכל התחומים, ולחוקרים רציניים שיהיו נחושים לעסוק במה שהוא חדש ומועיל. משרדי החינוך, התרבות, הבריאות, החקלאות, השיכון והתיירות - הנוהגים לבזבז כסף ולתגמל את פקידיהם בטיולים בחו"ל - מוטב שיקדישו שיעור ניכר מתקציביהם למחקרים רציניים, ולתגמל במענקים את מי שמציע מחקר חדשני וקוהרנטי.

להתחיל להסתכל קדימה

הגיע הזמן. על הערבים להשקיע במחקרים מדעיים רציניים צופים פני עתיד - עתיד מדינותיהם, עתידו של הציבור, עתיד הכלכלה, החינוך והתשתיות, ועתידו של הקשר עם חברות אחרות. על המחקרים הללו להיות מדעיים באמת - הם לא יכולים להיות עבודות סנטימנטליות שנועדו להעלות את המורל או לבסס אמונות תפלות. בעידן האינטרנט ומהפכת התקשורת והמידע, עמינו אינם זקוקים לתחושה שיש אב קדמון שמגן עלינו. אנו צריכים לשמוע את דעתם של המלומדים ולדעת את העובדות. הדבר יועיל לכול, גם לשליט וגם לאזרח. בושה היא שארצותינו ואזרחיהן ממשיכים לחוג בשולי התרבות. יש בארצותינו את כל מה שדרוש לתחייה: מלומדים, אוניברסיטאות, וצעירים שמביטים אל העתיד. אלה חשובים בהרבה מהעבר הרחוק.

חמיד אל-כפאי הוא סופר ואיש אקדמיה עיראקי. המאמר המלא התפרסם בעיתון אלחיאת, היוצא לאור בלונדון. גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט המשותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת. מערבית: איתי מלאך.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully