יוסי שריד והפליטים

לא עברה יממה מאז הובס בפריימריס בעבודה, וכבר קבע יוסי ביילין את ביתו הפוליטי החדש במרצ. באותה הזדמנות חגיגית הוא הטיל רפש במפלגה שהיתה ביתו במשך 30 שנה.

הסיפור של ביילין הוא טרגי-קומי, תלוי מאיזה צד מסתכלים. האיש, שרק לפני חמש שנים הצליח לגרוף כמעט שליש מקולותיהם של מתפקדי העבודה בבחירות לראשות העבודה מול אהוד ברק, לא הצליח להשתבץ במקום ריאלי ברשימת המפלגה לכנסת ה-16. אותו ביילין, שהתגמש יתר על המידה בשאלת הפליטים, נהפך לפליט פוליטי בעצמו. למישהו שם למעלה (לא פואד) יש חוש הומור אירוני.

בביילין מותר לחשוד כי הוא מחויב לתהליך אוסלו יותר משהוא מחויב לדברים חשובים יותר, גם מבלי להיקרא אביגדור ליברמן; יעל דיין, לעומתו, היא פרלמנטרית מעולה ואישה שאינה נאלצת לגמגם או לשקר כדי להצדיק את עמדותיה היוניות, כפי שעשה ביילין לאחר טאבה. אבל גם דיין נדחקה למקום לא ריאלי ברשימת העבודה, וגם היא הכריעה, בשם הדמוקרטיה כמובן, לערוק ממפלגתה יום לאחר תבוסתה.

בלקסיקון הפוליטי הישראלי השתרש המונח "מעשה דיין", הקרוי על שם אביה של יעל. משה דיין, איש מפלגת העבודה, פרש ממנה לאחר המפלה ב-77', כשהבין שאין לו מה לחפש בה, והצטרף לממשלתו של מנחם בגין. הביטוי "מעשה דיין" נשמע רע; כמעט כמו "מעשה סדום". ובכל זאת, גם יעל דיין החליטה לעשות "מעשה דיין". סימן אבות סימן לבנות. הלוחמת למען זכויות האדם החליטה להילחם על זכותה לשבת בכנסת הבאה. האמת? מגיע לה לשבת בכנסת ה-16, אבל לא כך. לא מול שלטים בוועידת מרצ שעליהם כתוב "אנחנו לא מחנה פליטים".

יוסי שריד היה שר מצוין במשרד לאיכות הסביבה ובמשרד החינוך. הוא בהיר, רהוט, אמין וכשרוני. יש לו ראש נהדר. השאלה היא איפה היה הראש הנהדר של שריד בזמן שהוא שיריין את מרצ לדעת.

במקום ה-12, ששוריין במקור למה שהגדיר במרצ כ"נציג של נפגעי המצב החברתי-כלכלי", הוא חשב לשבץ את ראש עיריית שדרות, עו"ד אלי מויאל, איש הליכוד. מסתבר שגם עו"ד שיושב על משכורת יפה של ראש עיריה הוא מספיק טוב לייצג את השכבות החלשות, כל עוד הוא מזרחי כמובן. יתרה מכך, שריד שקל אפילו להעניק למויאל חופש הצבעה בעניינים מדיניים-ביטחוניים. בסופו של דבר, המהלך לא יצא לפועל, וחסך הרבה בושה למרצ ולשריד.

אבל זה לא נגמר כאן. במקום החמישי ברשימת מרצ הוא הציב את רומן ברונפמן. ברונפמן חיכה ימים ספורים לאחר בחירות 99' כדי לפרוש מישראל בעליה. השם שבחר לסיעתו החדשה, "הבחירה הדמוקרטית", היה חצוף למדי עבור מי שלוקח קולות של מפלגה אחת ומעביר אותם למפלגה אחרת כעבור ימים ספורים. אבל במרצ גם הוא מצא בית, כי במרצ לכל פליט יש בית.

עכשיו, עם ברונפמן, דיין וביילין, מרצ רצה לכנסת. שלושתם עושים רושם של אנשים כשרוניים. שלושתם עלולים לעשות לשריד צרות. מבין השלושה, על שריד להיזהר במיוחד מביילין. הוא כבר הוכיח ליצחק רבין באוסלו ולאהוד ברק בטאבה שלכמה מהיונים יש נטיה מעצבנת לחרבן על הראש. אם זה יקרה גם לו, שריד יצטער על כך שלא ביקש מברונפמן להביא עמו את כובע החאקי של שרנסקי.