בואו נעשה ניסוי. כל הקוראים, או הרוב המוחלט שלהם, אני מניח, יודעים מי חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון. רוב הקוראים יודעים מי עומד בראש המדינות האלה - אולי חלקכם לא זוכרים בכל רגע נתון שנשיא סין הוא שי ג'ינפינג, אבל זאת כי אנו מתוכנתים למערב, אבל כולנו נדקלם מתוך שינה את שמותיהם של נשיא ארצות הברית, נשיא רוסיה, נשיא צרפת, ראש ממשלת בריטניה, ושי הוא החמישי.
עכשיו מגיע הניסוי עצמו - כמה בני זוג של המנהיגים האלה אנו מכירים? מלאניה טראמפ, כולנו. בריז'יט מקרון, חלקנו מכירים, בעיקר בגלל הפרטים הפיקאנטיים והרכילות העסיסית. אבל מה שמה של אשתו לשעבר, או של בת זוגו בהווה של פוטין, אולי המנהיג המשפיע בעולם, ודאי אחד משלושת החשובים ביותר? של שי? או אפילו בעלה של תרזה מיי, אישה הנמצאת בחדשות מדי יום ביומו?
התשובה היא שאין לנו מושג. לא בלי גוגל, בכל אופן.
בישראל, וכך היה תמיד, או כמעט תמיד, נשות מנהיגים התבלטו. חלקן באו מהאליטה שהיתה מקושרת בקשרי משפחה - וייצמן ודיין, למשל. פולה בן גוריון עם הקוצ'מוץ' המיתולוגי, מרים אשכול הצעירה, לאה רבין מושכת האש, עליזה בגין ושולמית שמיר הצנועות, האחיות שנישאו לאריק שרון, עליזה אולמרט האמנית - וכמובן שרה נתניהו, אולי האישה הידועה והמשפיעה בישראל זה שנים רבות.
תאמרו שאין בכך רבותא - הרי אשת מנהיג, ודאי אדם הנמצא בלב העשייה הציבוריות בישראל עשרות שנים, חייבת להיות האישה המפורסמת ביותר במדינה? ממש לא. אפילו מלאניה טראמפ אינה האישה הידועה ביותר בארצות הברית, וכך גם בני זוג אחרים של מנהיגים.
ועולה השאלה - והיא עולה תמיד - מה בעצם המעמד של בן זוג של מנהיג (ברוב המוחלט של המקרים מדובר באשת מנהיג, ולא בבעל של מנהיגה), מה מצופה ממנו - ובעיקר, לצורך המאמר הזה, האם העם מעדיף את בת הזוג נחבאת אל הכלים - או זוהרת? עקרת בית או מובילת פרוייקטים? התשובה, כמובן, תלוי היכן, תלוי מתי.
אז נתחיל במדינה שבה אנו מכירים, לפחות בעידן החדש, את כל נשות המנהיגים - עדיין לא הגיעה למצב שבו צריך לכתוב בני זוג. ארצות הברית, כמובן.
היא זכורה פחות, אבל אולי אשת הנשיא המשפיעה ביותר - אחת הנשים המשפיעות ביותר במאה העשרים - היתה אלינור רוזוולט. אשתו של פרנקלין דלנו רוזוולט (וגם קרובת משפחתו - שם משפחתה לפני הנישואין היה רוזוולט...), אחייניתו של הנשיא טדי רוזוולט, היא נשאה את נס הליברליזם הרבה יותר מבעלה. היא היתה הפוליטיקאית הידועה במדינה, השנייה בפרסומה רק לנשיא, בעלה. היא קיימה מסיבות עיתונאים - בעצם עיתונאיות, שידרה מאות שידורי רדיו - כמו בעלה, שנאומיו ליד האח הפכו מיתולגיים.
היא כתבה טור יומי רצוף לעיתונות במשך עשרות שנים, קידמה את רעיונות הניו דיל, שיוויון זכויות, היתה נציגה לארגון שזה עתה הוקם - האו"ם - ועמדה בראש ועדת זכויות האדם, שניסחה את ההצהרה על זכויות האדם. היא סיירה ברחבי ארצות הברית - והיתה פעילה בהרבה מהרב נשות נשיאים שיבואו אחריה.
וכאן אנו מגיעים ללב העניין - ישנה התיזה שאותה ביטאה אשתו של מושל ארקנסו הצעיר כשהתמודד על הבית הלבן - אתם מקבלים שניים במחיר אחד, אמרה הילארי רודהאם קלינטון, בעלת הכישורים, בלי ספק. וישנה התיזה האומרת שהעם בוחר במנהיג - או מנהיגה - ותפקיד בן או בת הזוג להיות ייצוגיים, אולי לקחת פרוייקט רב יוקרה הקרוב לליבו - קידום קריאה, למשל, וזהו.
אז הילארי קלינטון ואלינור רוזוולט לא הסתפקו בייצוגיות, וניסו לקדם פרוייקטים ליברליים קרובים לליבן. ייתכן שזה קשור להיותן דמוקרטיות - כלומר המפלגה המקושרת יותר לזכויות האישה, ופחות לערכי המשפחה השמרנים.
אם מדברים על זוהר בבית הלבן - עדיין ג'קי היא המודל. ז'קלין קנדי, ששיפצה בטוב טעם את הבית הלבן, הקליטה תכנית על ההיסטוריה שלו, קנתה במאמץ רב את לב האמריקנים - והעולם (ג'ון קנדי התבדח על מסעו המדיני לצרפת שהוא האדם שליווה את ג'קי לפריז), היתה לאלמנה הטרגית של אמריקה, היתה לשנואה עם נישואיה לאונסיס ולימים שבה וקנתה - אולי לא הערצה אבל בהחלט הערכה.
ברברה בוש, לורה בוש, היו בעיקר מאחורי הקלעים. ננסי רייגן היתה משהו אחר - מצד אחד איקונה, רעייתו המסורה של בעלה האהוב, אבל האסטרולוגיה, התחושה הלא נוחה - בעיקר בקדנציה השניה שלו שהיא הכוח מאחורי הקלעים הביאו לביקורת. מישל אובמה היתה מטרה להתקפות ארסיות - וכן, אי אפשר לנתק זאת גם מצבע עורה. וכיום מלאניה טראמפ מעוררת סקרנות, אמפתיה - אבל כל דבר הכרוך בדונלד טראמפ הרי שונה מכל מסורת, אמריקנית או אחרת.
ארצות הברית, נזכיר, צאצאית של בריטניה. מה בממלכה המאוחדת? אז בני ובנות זוג של מנהיגים נמצאים מאחורי הקלעים. דניס ת'אצ'ר, איש עסקים אנונימי לא התבלט, במכוון. פיליפ מיי, איש עסקים גם הוא - לא מתבלט. שרי בלייר, אישה רבת כישורים, לא היתה בעין הסערה, וסמנתה קמרון עוד פחות. אם שמענו עליהן זה היה בהקשר הילדים של הזוג בדאונינג עשר, בהכללה. ואולי הצניעות הבריטית הזו מובנת אם נזכור שבריטניה היא ממלכה, שבראשה עומדת אחת הנשים הידועות בעולם - וגם שם בן הזוג לא מתבלט, ועל פי הדיווחים הוא לא היה מאושר מכך.
אבל במהלך עשרות שנות הנישואין אולי התרגל. ובאותו בית מלוכה עצמו ראינו את הדוגמה הידועה ביותר של אדם שבת זוגו מפורסמת, ואהובה, הרבה יותר ממנו - יורש העצר צ'רלס והנסיכה דיאנה, כמובן.
מה עם רוסיה? נאדייז'דה קרופסקאיה, אישתו ולימים אלמנתו של לנין היתה מהפכנית ופעילה פוליטית בזכות עצמה. סטלין, כזכור היה שמש העמים - וכשהשמש זורחת לא רואים שום כוכב אחר... המסורת של נשות מנהיגים מוצנעות תימשך - עד ראיסה גורבצ'וב, שמשכה תשומת לב - וטינה - על הבולטות שלה. כיום יושב על הכס בקרמלין אדם שהביא לסגירת עיתון על כך שהעיתון פרסם שהוא מתגרש - עובדה שהיתה נכונה, אגב.
את אשתו של פוטין עוד הכירה רוסיה, בת זוגו ובעיקר בנותיו נמצאות מתחת לרדאר, ואין הרבה גופי תקשורת ברוסיה שיפרו את הרצון המפורש להשאיר אותן - ואת עסקיהן ועסקי בעליהן מחוץ לתשומת לב הציבור.
כך בדרך כלל היה במדינות הגוש הקומוניסטי - חריג בולט היתה רומניה, שבה יילנה צ'אושסקו היתה שנואה כמו בעלה, והוצאה להורג יחד איתו בשמחה גלויה עם נפילת משטרם. אגב, היא שאלה את כיתת היורים: איך אתם עושים לי את זה, הרי הייתי כמו אימא שלכם? והתכוונה לכל מילה. לימים מירה, אישתו של סלובודן מילושביץ' תעמוד בראש מפלגה הנמצאת בקואליציה עם בעלה, ותשלים אותו בשנים הרצחניות של התפוררות יוגוסלביה.
ושוב, יש מקרים שבהם השליט מפורסם פחות מאשתו: חואן פרון היה נשיא ארגנטינה. היום הוא זכור כבעלה של אוויטה המיתולוגית. יותר כוכבת מפוליטיקאית, ויותר סלבריטאית משניהם. ומותה בגיל 33 בלבד רק העצים את האגדה.
בסין נשמרת, כך נדמה לעתים מורשת הקיסרות - נשות המנהיגים אינן מוציאות הצהרות לעיתונות, אינן מתקוטטות בטוויטר עם אזרחים. היחידה שהיתה ידועה ממש היא מאדאם ג'יאנג צ'ינג, אשתו של מאו דזה דונג שניסתה להמשיך את מהפיכת התרבות הרצחנית עם שותפיה, מי שכונו כנופיית הארבעה - ולמזלה של סין הם נוצחו. נפילתם נחגגה ברחבי סין. לימים התאבדה בכלא, שריד לתקופה אפלה.
מישהו זוכר את שמו של הבעל של אנגלה מרקל? חשבתי כך. או של כל מנהיג גרמני אחר? אז כן, אווה בראון היא שם מוכר - אבל זאת כי כל פרט בחייו ומותו של הצורר מרתק אותנו.
ובצרפת, אנו מכירים כיום את בריז'יט מקרון בגלל הנסיבות יוצאות הדופן של היכרותם, הפרש הגילים, השמועות. זה מעניין, זה רכילותי. מנהיגים קודמים - הצרפתים, ואנחנו, פוטרים במשיכת כתף את הידיעות - לעתים בזמן אמת, לעתים רק לימים על שלל הבגידות והניאופים. אחרי הכול, זו צרפת, אנו מצפים על פי מיטב הקלישאות לכך שנשיא יתגנב מהארמון אל מאהבתו. כך בדיוק הרי עשו המלכים בשעתו.
פריקלס הסביר מדוע התינוק שלו הוא האדם החזק ביותר בעולם. ההסבר היה: יוון מושלת בעולם (טוב, בים התיכון, זה היה העולם מבחינתם), אתונה מושלת ביוון, אני מושל באתונה, אשתי מושלת בי והתינוק שלנו מושל בה. מכאן שהוא מושל בעולם.
אם נעצור צעד אחד לפני התינוק של פריקלס, בראייתו, ברור שאם זוג פועל יחד - במקרה הזה במלאכת השלטון - גם אם אחד נושא בשררה, לשני יש השפעה אדירה. ראינו זאת בתרבות - ליידי מקבת, במקרה קיצוני, ראינו זאת בהיסטוריה - יוסטיניאנוס ותיאודורה מביזנטיון, למשל. את השפעתה של קליאופטרה על בני זוגה שליטי רומא, ועד ימינו.
העולם של ימינו חשוף הרבה יותר מהעולם - לא רק של רומא ויוון, אלא של סבא וסבתא: איש בארצות הברית לא ידע שהגברת וילסון מקבלת החלטות כשבעלה למעשה לא מתפקד, מעטים מאד ידעו שפרנקלין רוזוולט נכה - בעידן של סרטי חדשות ערוכים לפני סרטי קולנוע זה היה קל.
היום אדם המבקש להיבחר, ודאי במדינה דמוקרטית, נבחן בכל פרמטר - וזאת בלי שדיברנו על פייק ניוז ומסעי הכפשה. משפחתו תחת המיקרוסקופ, בן או בת זוגו ודאי. וכאן נכנס האופי האנושי - האם אותו ראש ממשלה, אותו נשיא, אותה ראש ממשלה או מלכה - האם הם מתייעצים בסתר או בגלוי? האם עדיף לתת לבן הזוג משרה רשמית, פרוייקט רשמי? האם בעצם העם בחר בו או בה מתוקף כך שבחרו את בן הזוג? שאלות שכל מדינה עונה עליהן באופן שונה - ואפילו באותה מדינה, אבל בתקופות שונות, ועם אישים שונים התשובה יכולה להיות שונה לחלוטין.