חצי שנה לפני יום הולדתו ה-70, בנימין נתניהו טוען שבריאותו הגופנית תקינה. רופא המשפחה, ד"ר צבי הרמן ברקוביץ', פרסם אשתקד שתי הודעות, בחודשים מרס ונובמבר. בהודעה הראשונה נאמר שנתניהו עבר סידרת בדיקות בבית החולים הדסה עין כרם, שאליו הגיע "עקב חום גבוה ושיעול". הבדיקות "מעידות על מחלה ויראלית קלה של דרכי הנשימה העליונות".
בשנייה נמסר ש"עבר בהצלחה בדיקה שגרתית במערכת העיכול בבית החולים שערי צדק. הבדיקה יצאה תקינה. בריאותו מצוינת. הוא נמצא במעקב אורולוגי. בדיקות מעבדה כלליות שבוצעו בתקופה האחרונה היו תקינות לחלוטין. לחץ הדם תקין. נמשך מעקב של רופא אף-אוזן-גרון עקב היצרות מעת לעת של מערת האף" - אותה מערה שבתוכה התחבאו דובריו מפני סיפור הסיגרים שהרעיפו עליו מיטיביו ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר.
מידע מלא ואמיתי על בריאותם של מועמדים לראשות הממשלה - ושל המכהנים בתפקיד, בין בחירות לבחירות - חיוני, כאחד הנתונים לשיקול דעתם של המצביעים. לוי אשכול, גולדה מאיר - שאמנם תפקדה בגבורה ומתה ארבע שנים לאחר פרישתה - ואריאל שרון כרעו תחת מחלות קשות. מי שנקרא להצביע בעד נתניהו זכאי לפיכך לשקיפות מלאה של מצבו, בלי להסתפק בהודעותיו המעודדות של דוקטור ברקוביץ'.
מטה נתניהו, בהתקפותיו על בני גנץ, הציב על השולחן, או מתחת לחגורה, גם את הבריאות הנפשית. במטהו של גנץ אמרו השבוע שמוביל כחול לבן ישמח לפרסם דוח רפואי מקיף, לא רק שלו אלא גם של רעייתו, וכי כך הוא מצפה מנתניהו, כי לסביבת חייו של המועמד השפעה מכרעת על שלוות-נפשו.
נתניהו הגיע לפוליטיקה בגיל 40 ונבחר לראשות הממשלה בהיותו בן 46. רבע מאה אחר כך, הוא על תקן אחר, למעריציו הקנאים, אבא-סבא. גנץ צעיר ממנו בעשור שלם. הוא שאפתן, אך לא כפייתי כנתניהו. כשנתניהו מתאווה למשהו, מסיגר (או שמפניה לשרה) ועד למלחמה נגד איראן, הוא אינו יודע מנוח, אינו מרפה. שוב ושוב ושוב ישדל וינדנד, יציק ויתיש. הוא בוודאי רואה בכך עקביות, התמדה ונחישות, אבל מבחוץ ברור שהוא רומס את הקו הדק המבדיל בין תכונות חיוביות אלה לבין כפייתיות. זאת הנימה המלווה גם את התקפות מטה הבחירות שלו ושופרותיו על מג'יק ג'ונסון ולארי בירד של קבוצת כחול לבן - גבי אשכנזי ובני גנץ.
"ביבי היקר, הייתי בטוח שהחלטת להתאבד, או שברחת מהבית. שעות על שעות הייתי יושב ושוזר לי עניבת תלייה, מתוך כוונה מלאה להשתמש בה": אילו נתניהו התמודד נגד עצמו, מובטח שהיה משתמש בציטוט זה, בחתימת אחיו יוני, כי כל האמצעים כשרים במלחמת ההישרדות שלו. שתי הערות אובדניות בפסקה אחת, אם גם קטועות, תלושות מהקשרן וטבולות בהומור גרדומים - משהו אפל וקודר, קר ומנוכר, מהדהד ממשפחת נתניהו, מהבית שהצמיח את ביבי ובדור הבא בזה שהוא חי בו, תחת נטל קבוע של לחצים נפשיים וסחיטה רגשית, תוצאת תרכובת אכזרית ולעתים דיכאונית של תורשה וסביבה.
בין הסטטוסקופ לפריסקופ
ומהסטטוסקופ לפריסקופ, כי הכפייתיות היא שסיבכה את נתניהו בפרשת סוד האישור למכירת הצוללות השלישית והרביעית מגרמניה למצרים. זה לא היה סוד ביטחוני, ואילו היה סוד כזה, אסור היה להסתיר אותו מצמרת מערכת הביטחון. הסוד היה במגע בין נתניהו לבין לשכת הקנצלרית אנגלה מרקל. נתניהו קיווה שהסוד ישקע למצולות בברלין ולא יצוף בחוף תל אביב; שמתנגדי האישור, בראותם את הדיווחים הגלויים על חתימת עסקה גרמנית-מצרית, יאמינו לתומם שגרמניה החליטה, מתוקף זכותה הריבונית להרוויח חצי מיליארד יורו, למכור למצרים את הצוללות למרות התנגדות ישראלית. לא הייתה לו תכנית חירום למקרה של דליפה; והרי אין כדליפה מצוללת לאותת סכנת טביעה.
הסודיות הפוליטית-דיפלומטית שאפפה את הסכמתו של נתניהו ב-2015 למכירת צוללות מתקדמות מתוצרת מספנות "טיסנקרופ" למצרים, ללא ידיעת שר הביטחון משה (בוגי) יעלון והרמטכ"ל גנץ, נבעה מתסכולו מהתנגדות צמרת צה"ל וקהילת המודיעין למדיניותו הלוחמנית נגד איראן וממאמץ להתגבר עליה. הפיקוד הבכיר של צה"ל וראשי אמ"ן והמוסד הסתייגו בעקביות מחתירתו של נתניהו לתקוף יעדים גרעיניים באיראן והעדיפו את פעילותן של המעצמות להכביד על איראן בעיצומים כלכליים, שידחקו אותה להסכם אי-התגרענות. בין השאר חששו שהקצבת מיליארדי שקלים להכנת מערכה נגד איראן תפגע קשות בכשירות צה"ל למלחמה נגד אויבים אחרים - סוריה, חיזבאללה וחמאס.
אף שהביעו את עמדתם בשיחות עם שותפי סוד - שרים בקבינט, חברים בתת-ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, נשיא המדינה - נערכו הקצינים לביצוע הוראת הדרג המדיני, אם אכן תתקבל בהליך תקין החלטה על פעולה צבאית. לשם כך ננקטו מהלכים שונים, פעולה שאינה אפשרית בלי ידיעת הרובד העליון של הקצונה הבכירה וגורמי מחקר, פיתוח וייצור של אמצעי לחימה. מאליו מובן כי שר הביטחון, הרמטכ"ל, מפקדי חילות האוויר והים וראשי אמ"ן, המוסד ואגף המבצעים, בתקופות המתאימות, עודכנו במצב קצב הפיתוח ללא קשר לסבירות התקיפה באיראן.
למרות שפע פרסומים זרים, המייחסים לצוללות התקיפה הנבנות לישראל ב"טיסנקרופ" ייעוד נוסף (לעומת לקוחות אחרים), להרתעה אסטרטגית, אין למספנות כל קשר ליכולות האסטרטגיות. החוזה עם היצרן הגרמני מחייב אותו רק להכין את הצוללת לקליטת המערכות הישראליות. כך מעוצבת ההצטיידות הישראלית זה עשרות שנים. לפי מסמכי הממשלים האמריקניים משנות ה-60', מפעלי מרסל דאסו מכרו לישראל טילי קרקע-קרקע (שפרסומים זרים גיירו כ"יריחו") ומקדונל-דגלס סיפקה לחיל האוויר פאנטומים בלי ידיעה ואחריות מה בדיוק אמור לשבת בראשיהם או מתחת לכנפיהם. כך גם בצוללות.
עובדות מסוימות, כגון עצם בניית הצוללות, אינן ניתנות להסתרה. היבטים אחרים, הקשורים בתיאוריות הנפוצות בעולם, כאילו ברצונה של ישראל לשדר שאין טעם לנסות לפגוע אותה בהתקפת פתע, כי הרחק משטחה ומתחת למעטה המים יישאר בידיה כוח להגיב, נמצאים בליבת ההרתעה שישראל מעוניינת להשיג. כך בשני הקצוות, אך בתווך שביניהם יש סודות.
זאת סתירה מדומה, שניתן להמשיל לתוכנית ההתקפה המצרית ביום הכיפורים ב-1973. אנוואר סאדאת הכריז שבכוונתו לצאת למלחמה. ההכנות לצליחה היו גלויות ונועדו גם לדרבן את גולדה מאיר להסכים לנסיגה מסיני שתחסוך מלחמה. פרטים אלה, שהיו נחלת הכלל, עטפו את הסוד המבצעי של מועד ההתקפה ונסיבותיה המדויקות.
בהקשר האיראני, נתניהו שאף להגדיל את מגוון האמצעים שיעמדו לרשות המחליטים ושיסייעו לו להתגבר על טיעונים מקצועיים נגד תקיפה. לשם כך ביקש לשכלל את האופציה הימית של צה"ל, כדי לחמוק מהאילוץ של הפרת מרחב אווירי ריבוני של מדינות הממוקמות בין ישראל לאיראן.
הבעיה שהתעוררה בתחילת העשור, עם הגברת הערנות האיראנית לאפשרות של התקפה ישראלית, כתוצאה טבעית אם גם לא רצויה של המאמץ להשגת הרתעה באמצעות הכרזות לוחמניות ופרסומים יזומים על תרגילים אוויריים גדולים, הייתה כפולה: טכנולוגית-מבצעית ומדינית. שני הצדדים עסקו במעקב הדדי. האתגר היה הנדסי ודיפלומטי גם יחד.
סוד אישי, לא מבצעי
שליחו של נתניהו למשימה זו היה המשנה לראש המטה לביטחון לאומי, תת-אלוף במילואים אבריאל בר יוסף. סביב נתניהו לא היה בקי ממנו בנושאים אלה, עוד מתקופתו בחיל-הים, עד לראשות מספן ציוד. התפקיד המקביל בחיל האוויר הוא ראש להק ציוד, ואחד מבוגריו, תת-אלוף זאב שניר, היה ראש אגף האמצעים המיוחדים במשרד הביטחון ומנהל כיום את הוועדה לאנרגיה אטומית. בר יוסף פעל בשליחות נתניה כמקצוען המומחה לאמצעי לחימה ימיים, ללא קשר לנושאים שנמצאו בחקירת המשטרה נגדו במסגרת תיק 3000. הוא ופרקליטו, עו"ד ז'ק חן, מכחישים נחרצות את כל הטענות כלפיו.
כל האמור לעיל אינו יכול להישמר בסוד מראשי מערכת הביטחון ואסור שיוסתר מהם. החלקים היחידים שנמצאים בטיפול בלעדי של גורמים הכפופים במישרין לראש הממשלה עוסקים במגעים עדינים - מדינית, כלכלית, פוליטית - עם גורמי חוץ. אם, למשל, המכשול העומד בפני אישור עסקת ייבוא או ייצוא ביטחוניים ניתן להסרה רק באמצעים שפרסומם יגרור מבוכה או חקירה - שלמונים למיניהם, כולל הפעלת השפעה על צד שלישי - כי אז רצוי לצמצם את תפוצת הסוד, במיוחד בקרב לובשי מדים.
הרמטכ"ל אינו מוכרח לדעת מה לחש ראש הממשלה לנשיא זר, כדי שיחתום על צו המאשר בקשה ישראלית. הוא ועמיתיו חייבים לדעת את תוצאת המגע - הסכמה ישראלית להתעצמות מדינה שכנה. ראש הממשלה אינו שליט יחיד. גם בקבינט ובוועדת השרים להצטיידות הוא רק יושב-ראש בעל קול יחיד, הזקוק להצבעה ולהסמכה. נתניהו מנסה להסיח את הדעת מחומרת פעילותו נטולת הסמכות מול מרקל.
הסוד אינו מבצעי, מהסוג שהקצינים הבכירים ושר הביטחון הם ראשוני לקוחותיו. הוא אישי: איך הכשיר נתניהו את הקרקע למהלך הבא, בקשת שלוש הצוללות הבאות והמיותרות - אלה שרצה בנוסף לשש ולבסוף נכנע להתמרמרות מערכת הביטחון וניאות לסמן רק כתחליף עתידי לשלוש צוללות שיתיישנו.
הסוד היחיד היה עצם קיומו של המגע הסודי, עוקף ראשי המערכת, כדי לפצות - ואולי לפתות - את הגרמנים לציית ללא עוררין לכל בקשה, גם אם מישהו בברלין, או בעיר המספנות קיל, יתהה לסיבותיה. התמורה להסכמת מרקל הייתה תוספת ניכרת להכנסות התעשייה הגרמנית, עוד חמש צוללות, מהן שתי מצריות - ללא תיאום פנימי במערכת הישראלית - ושלוש ישראליות (השביעית, השמינית והתשיעית, המתקראות כיתת "דקר"), וארבע ספינות טילים. הוא רק לא הביא בחשבון ששמירת הסוד ממערכת הביטחון הישראלית תגרום לחשיפתו בידי מרקל, שלא הייתה מודעת לתככים הפנימיים בין בלפור לקריה.
כל זה, בהקשר הכפייתי של רצון נתניהו לשליטה בלעדית במבצע נגד איראן ועוד לפני החשדות לשחיתות כספית בפרשת כלי השיט; ובמאזן הכולל, לא בטוח שהפרת אמונים, בתחום המנהל התקין של קבלת החלטות מלחמתיות, הרות גורל וגניבת דעת בתירוצים אוויליים, כשהיא נחשפת, חמורות פחות מסתם תאוות בצע. כשירות למשול אינה נמדדת רק במונחים רפואיים, בין גופניים ובין נפשיים, ואריכות ימים בתפקיד אינה משקפת בהכרח התאמה לו.
(עדכון ראשון 1.4, 21:28)