אני לי גיא-רון ואני רוצה שיתייחסו אלי באהבה ובכבוד. בת 24. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות שלפעמים מציקות, כמו לכולם. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי - אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר מבעד לאילמות. לפעמים אני גם צועקת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.
מילה שלי | לכל הטורים של לי גיא רון
לכולנו יש סודות. כל אחד אוהב לשמור דברים לעצמו. יש כאלה שממש קנאים לסודות שלהם ויש כאלה שפחות. אני לא מכירה אנשים שאין להם סודות. גם לאנשים שכביכול לא מסתירים כלום יש לדעתי סודות. אני אוהבת לשמור סודות, זה מרגש אותי. אני חושבת שכל אחד נהנה לשמור דברים מסוימים לעצמו.
הרבה אנשים שומרים על כל מיני פרטים ועובדות ואולי גם דעות ולא חושפים בפניי. לפעמים כדי להגן עלי ולפעמים כדי לשמור על הפרטיות שלהם. אני מרגישה מתי מסתירים ממני דברים וזה לרוב פוגע. קרה לא פעם שהמשלבת הסתירה ממני דברים שקשורים אלי. הדבר המוסתר יכול להיות דבר קטן או משהו משמעותי. אני חושבת ומאמינה שמדובר כמעט תמיד בניסיון להגן עלי. הן לא מבינות שאין טעם להסתיר, כי בסוף זה מתגלה.
הייתה לי משלבת שחשבה שהיא יכולה להסתיר מפניי שהיא עוזבת את העבודה איתי. היא נכנסה להריון ורצתה להתחיל ללמוד, אבל לא רצתה שאדע. זה פגע בי מאד. אולי אפילו יותר מעצם העזיבה. כשגיליתי כעסתי. כולם ידעו על כך חוץ ממני. זה היה פשוט מכעיס ואפילו מעליב. אדם צריך להיות מסוגל להתמודד עם כל מידע, גם כזה שהוא עצוב ושלילי, וזה תמיד עדיף על הסתרה. אולי למעט מידע שאינו נחוץ באמת.
כשמגלים לנו סוד אנחנו מרגישים חשובים
סודות הם משהו אישי מאד. לפעמים הם לא ניתנים להסבר. הם יכולים להיות למשל סתמיים, כמו אהבות שונות, או מוזרים, כמו פחדים מסוגים שונים. סודות יכולים להיות בכל נושא.
אני חושבת שלפעמים אנחנו רק רוצים להיות שותפים לסוד, לא משנה מה תוכנו של הסוד. העובדה ששיתפו אותנו, או לא, היא מה שמעסיקה אותנו. אנחנו מרגישים חשובים ומרגישים שסומכים עלינו. אנחנו רק רוצים לבקש להרגיש משהו, להרגיש חלק ממשהו, להרגיש שייכים. לא רק בסודות, בכל דבר בחיים. זה הטבע של האדם.
אני ממש אוהבת שמספרים לי סודות. לאוטיסטים יש עולם מלא סודות. הסודות שלנו הם לפעמים בגלל שאנחנו לא יכולים להביע את עצמנו כמו כולם, לפעמים הם משהו שאנחנו רוצים לשמור לעצמנו, שאנחנו לא רוצים שידעו עלינו. זה חלק מהעולם הפנימי שלנו. אני מאמינה שהסודות שלנו הם חלק בלתי נפרד מהאוטיזם. הרבה פעמים זה מתסכל את הקרובים לנו: הם לא יודעים מה עובר לנו בראש, הם רואים אותנו צוחקים וזה נראה בלי סיבה. זה לרוב בגלל משהו. זה יכול להיות ממשהו שראינו או שמענו וזה יכול להיות משהו שקרה לנו בתוך העולם הפנימי שלנו.
אני יכולה לספר שלפעמים אני צוחקת כי שמתי לב למשהו ואף אחד לא ראה את זה. לפעמים אני צוחקת באופן לא רצוני, אבל לרוב יש סיבה שעומדת מאחורי זה. הרבה פעמים אוטיסטים מבינים את העולם הפנימי האחד של השני. זה לא קורה תמיד אבל זה קורה יותר מאשר מצב שבו אדם רגיל מבין אותנו.
אני שומרת הרבה סודות. גם המשלבות מספרות לי סודות. ידעתי במשך השנים ואני יודעת גם היום הרבה דברים אישיים שקשורים אליהן, למשל על הפחדים שלהן ועל התוכניות שלהן בחיים עוד לפני שסיפרו לאחרים. למשל, יש לי משלבת (הכל נכתב באישורה) שמפחדת לאבד את אורח החיים שהיא רוצה, זה משהו שחשוב לה מאד. אני רואה כמה היא מנסה לדבוק באמונה שלה. אני מאד מעריכה את זה. זה מאוד מחזק את הקשר. בכלל, סודות משותפים מחזקים קשר בין אנשים.
אני חושבת שכולנו שומרים על סודות, שלנו ושל אחרים. סוד הוא לא דבר רע, כל עוד הוא לא נועד לפגוע באחר. ויש גם סודות טובים. הם הכי שווים. מילה של לי.