מלונדון לרמת גן – ההייד פארק של "בליך"

עוד בחירות ב"בית הספר התיכון על שם בליך". הפעם קראו להפנינג הזה "הייד פארק". על שם אותו פארק מפורסם בלונדון, בו תוכל לבטא את רעיונותיך בכל נושא. האמת, "הייד פארק", זה לא היה, אלא יותר סוג של תעמולה, מעין הקדמה מעניינת לשידורי התעמולה.

דמוקרטיה במבחן המציאות. צעירים חדורי מוטיבציה, ראשם מלא עד להתפקע ברעיונות ובמצע המפלגה הנבחרת שלהם. בין אם אלו מאמינים באמת ובתמים במצע מפלגתם והיו בוחרים בלב שלם ברשימה זו אילו רק יכלו, ובין אם אינם מאמינים במפלגה וכל רצונם בבחירות אלו הוא להתנסות בתרגיל בדמוקרטיה, הרי שצעירים אלו עשו את עבודתם נאמנה. אנשים רבים שנדמה היה לי שאני מכיר, נראו שונים לגמרי באורה של התעמולה – עיניהם בורקות בעוד הם מדברים על דעותיהם הפוליטיות, כל רצונם הוא בעוד מצביע אחד, עוד אדם שיבין ויאמין למצע שלהם.

כמובן, יש פה אלמנט קטן של הלם: כל אחד - מורה הרואה את תלמידיו מסבירים את מצע מפלגתם, או חבר לספסל הלימודים הרואה את חבריו מדברים ומתלהבים מול קהל - נקלע לחוסר הבנה מסוים: האם אלו אותם האנשים שאני מכיר? איך יתכן שאותו ילד שנדמה כי אינו מקשיב לדבר בשיעור אזרחות, יודע כל כך הרבה על מפלגתו?

ובכל זאת, עם כל היופי שבדבר, לא כל דבר ב"שיעור הדמוקרטיה" הזה, היה טוב. כמו תמיד, אנשים הולכים אחר הגימיקים. החל בכוסות מלאות בפופקורן שחולקו לכל דורש על ידי תומכי מפלגת "העבודה", ועד לבלונים הענקיים של "ישראל אחרת" (מאין השיגו את המימון לכך). עגל הזהב הזה, הביא הרבה יותר מאמינים חדשים למפלגות מאשר הסבר המצע המילולי. וזאת בהחלט לא המטרה של הבחירות וההפנינג הזה – הרעיון כאן הוא להביא אנשים להסכמה עם דעותיך, לא מתוך רצונם באיזשהו בלון או גימיק אחר, אלא מתוך הבנה מלאה של הסיבות.

פוליטיקה, נושא עדין שבו ישנן אלף ואחת גישות, ולכל אחת מהן תומכים משלה, היא בדרך כלל נושא עדין בבתי ספר. על מורים נאסר להתבטא בקשר לדעותיהם הפוליטיות, דבר הגיוני ומובן, ונדיר לפגוש בתלמידים המתווכחים על נושא פוליטי, ומי עדיף –שינוי, או המפד"ל. אך כאן נתקלים התלמידים בנושא בצורה הכי ישירה. השימוש במגפון, שמזכיר את צעקות ה"רק היום בשקל!", הגימיקים הקטנים, שכל מטרתם היא להביא את הלקוח הפוטנציאלי אל הדוכן בשוק, העימותים והחריזות - כל אלו מזכירים את הסוחרים בשוק המתווכחים, מתמקחים ומנסים לגבור בקולם על השכנים להם.

אך בסופו של דבר, ניתן לומר כי הרווחנו. אם אדם אחד למד על דעה חדשה, הסכים עם אדם בעל דעות שונות ממנו, או ראה את המצב דרך עיניו של שונה ממנו, הרי שגם מישהו כמוני, המתעב התקהלויות המוניות, מברך על פעילות זו. אם דעותיו של מי מהמשתתפים השתנו בעקבות הבנה וידע – ניתן למחול אפילו על מראהו של בית הספר, שנראה כאילו סופת הוריקן עברה בו והעיפה פיסות מצעי בחירות ופרוספקטים ברחבי חצרו.