אני לי גיא-רון ואני רוצה שיתייחסו אלי באהבה ובכבוד. בת 24. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות שלפעמים מציקות, כמו לכולם. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי - אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר מבעד לאילמות. לפעמים אני גם צועקת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.
"השקר יכול לעשות את דרכו סביב חצי-עולם, בעוד האמת עדיין לא סיימה לקשור את שרוכיה" (מרק טווין)
בני אדם משקרים. זו עובדה. הסיבות לכך רבות מאוד. אנחנו לומדים לשקר מגיל קטן. זו הדרך שלנו להציג מציאות חלופית. זו גם הדרך של ילדים להתחמק מעונש, אבל ככל שאנחנו מתבגרים השקרים שלנו מתפתחים ומשתכללים יותר.
אנחנו כבר משקרים מתוך סיבות תועלתניות, מהצורך שלנו להראות בצורה מסוימת משהו אחר ממה שאנחנו באמת. גם אני השתמשתי בהרבה שקרים בחיי, מכיוון שזה העניק לי שליטה בחיים שלי, וזו משימה מאוד לא פשוטה עבורי. רוב היום אני לא בשליטה: סדר היום שלי נקבע עבורי, אומנם בהתייעצות איתי אבל לא מעט בשליטת אחרים, וזה מאוד מתסכל. לכן, העובדה ששיקרתי העניקה לי קצת עצמאות, לפחות כך אני מספרת לעצמי. השקר איפשר לי להתמודד ואפילו לשלוט בסיטואציה, באנשים ובסביבה הקרובה אליי. חשבתי שיש לי לכאורה תירוץ - אני אוטיסטית והייתי צריכה להשתמש בכל כלי אפשרי כדי לייצר קשר ואינטראקציה. לפעמים, קל יותר לשקר מלהסביר. אני חושבת שהשקר כל כך חזק כנשק ביחסים בין אנשים, שלפעמים שוכחים כמה השפעה מזיקה יש לו.
שקר דומה לסיפור
השקר ואני היינו חברים קרובים. עד לאחרונה היה לו חלק משמעותי מהיומיום שלי. אני חושבת שבמשך הרבה זמן שירת אותי השקר נאמנה, בכך שאיפשר לי לעשות מה שבא לי. הייתי כך חופשיה ממגבלות ומטלות. פשוט אמרתי מה שהתחשק לי. זה היה מאוד משחרר, ונתן מעין הרגשה של כוח שאין לי בדרך כלל, אבל היום כבר לא. זה לא אומר שמעכשיו ייפסק הדבר לגמרי, אלא שמעכשיו אהיה יותר מודעת להשלכות של השקר ואנסה ככל שאצליח לחדול מלהשתמש בו, עד כמה שאני יכולה. השקר מזיק לי מהרבה סיבות. אני חושבת שהשימוש בו פוגע באנשים שחשובים לי. זה ממש לא נעים לי ואני בטוחה שגם להם. אני מרגישה שאילו זה היה הפוך, לא הייתי כזאת סלחנית, וזה לא הוגן. יחסים או קשרים אמיתיים נבנים על בסיס אמון הדדי, ואם צד אחד משקר חלק מהזמן, הקשר לא ישרוד את זה.
אנשים משקרים, כבר ציינתי זאת, אבל הם תמיד משקרים בצורה שונה ומתוחכמת. מעניין להבין: מדוע אנשים משקרים גם על דברים פעוטים? מדוע אנשים מפחדים מהאמת, לפעמים גם בנוגע לעניינים שוליים בחייהם? אין אמת אבסולוטית, אבל גם האמת היחסית לפעמים קשה. לעיתים, אפילו אמירת חצי אמת היא משימה מתסכלת. אפילו כשילד נשאל האם הוא לקח שלא ברשות עוגייה מהצנצנת, הוא יענה לרוב בצורה מתחמקת. המבוגר כבר ילמד להתחכם יותר ופשוט ימציא משהו, לפעמים תוך הודאה מלאה בתירוצים ומתוחכמת, ולפעמים תוך הכחשה גורפת.
שקר דומה לסיפור: הוא היכולת לדמיין, לספר משהו אידיאלי לעצמנו ולסובבים אותנו, משהו שונה. השקר ממלא הרבה פונקציות. בין היתר, בשבילי זו הייתה אחת הדרכים שלי להתמודד עם העולם שסביבי. את התגובות מהסביבה אנחנו מפרשים ומתוך זה מגיבים, לפעמים לאחר מחשבה ולעיתים באופן ספונטני.
נהוג לומר ששקרים הם דבר רע מיסודם, אבל שקרים הם הרבה מעבר לכך. אני חושבת ששקרים הם המנוע לקיום שלנו, ובעזרתם המין האנושי התפתח. ההומוספיאנס הוא המין היחיד שהצליח להגיע להישגים אדירים, לא מעט לדעתי בזכות יכולת הדמיון והאפשרות לשקר. עם זאת, אנחנו, כבני אדם בתקופתנו, למדנו להשתמש בשקרים מתוך הנוחות האישית שלנו, בשל האינטרס האישי הצר. לכן, השקרים של היום הם בעלי מימד שלילי ביותר. כך למשל הם השקרים שאנחנו מספרים לעצמנו על המראה שלנו, על המעמד ועל הסטטוס החברתי, וגם על החיים שלנו באופן כללי.
השקרים האלה לסביבה שלנו פוגעים קודם כל בעצמנו וגם לא מעט באחרים. אולי מעייף מאוד לומר אמת כל הזמן, ויש לכך השלכות רבות עלינו ועל המטלות בחיינו, אבל אפשר לנסות לחשוב בזמן אמיתי מדוע אני משקר/ת עכשיו, ולנסות לנתח את ההשלכות של השקר הספציפי ואולי כך גם להצליח להימנע ממנו. אני משוכנעת שהתנהלות כזו עדיפה לאורך זמן על האלטרנטיבה של חיים בשקר רוב או כל הזמן.
אם לא יישמתי את זה על עצמי במהלך חיי עד היום, קצת לא נעים לי להמליץ לכם להפסיק לשקר, גם אם אולי יש מי שיחשוב שלי היו נסיבות מקלות. אבל בינינו, ברור שצריך להפסיק לשקר. אני חושבת שרק מפסידים משקרים. תפסיקו לשקר. מילה של לי.