רבקה (קיקה) רם, הגגנת המיתולגית של קיבוץ יגור, מתה בגיל 106 וחצי ביום שישי, בביתה שבקיבוץ. מי שהייתה מוכרת בקיבוץ ויישובי הסביבה כאשת חינוך שלימדה דורות של ילדים, איבדה בן ואח שנהרגו בצבא ובן נוסף בתאונת דרכים. למרות הכאב והשכול "המשיכה את חייה בלי לעצור לרגע", ספד לה יורם טהרלב, בן יגור ואחד מחניכיה.
רם נולדה בעיירה סנסקי, ליד סרייבו, ביוגוסלביה. אביה היה רבה של קהילה יהודית קטנה שחיה במקום. כשעברה ללמוד בעיר באניה לוקה, הצטרפה לתנועת השומר הצעיר. שם, לראשונה, עסקה בהדרכת ילדים צעירים, מה שבהמשך יהפוך למרכז חייה.
בעקבות הצטיינותה בלימודים, עברה ללמוד בבלגרד, אבל שם חסרו לה החגים היהודיים והתרבות עליהם גדלה. היא עברה לזאגרב והצטרפה לקבוצת הכשרה וב-1934 עלתה עם הקבוצה לארץ ישראל. מרבית חבריה הקימו את קיבוץ שער העמקים ואילו רם הצטרפה לקיבוץ יגור השכן, שהוקם 12 שנים קודם. היא התחתנה בקיבוץ ונולד לה ילד, אולם בשנות ה-40 כשהיה בן חמש, נדרס למוות ליד הקיבוץ. על האסון מעולם לא דיברה.
13 שנים אחרי שהעפילה לארץ ישראל הצטרף אליה אחיה, צבי קביליו, שהיה צעיר ממנה בעשור. הוא הגיע אחרי שלחם במלחמת העולם השנייה בשורות הפרטיזנים וכשעלה, נפגשו השניים. כעבור שנה, ביום ה' באייר תש"ח (14.5.1948), יום הכרזת המדינה, נהרג בקרבות בעכו.
רם עבדה בענפי החקלאות בקיבוצה, ולאחר מכן עברה לעבוד בגן ילדים ונשלחה ללימודים, כאחת הסטודנטיות הראשונות לגננות, בסמינר הקיבוצים. אחרי תקופת השתלמות בעין חרוד, שבה לקיבוצה.
אחרי שעבדה ביגור, החלה לעבוד כגננת בקרב עולים שיושבו במעברות, תחילה עבדה במגדל העמק ואחר כך במעברת טבעון ובנשר. בין לבין חינכה גם בקיבוצה, יגור. בעקבות הצלחותיה התבקשה לעבור לעבוד בישוב חדש שהוקם ליד יגור, רכסים.
"בחורה יפהפייה שהחיים לא האירו לה פנים"
בדצמבר 1968 שכלה בן נוסף, בצלאל. הוא היה לוחם בשייטת ונהרג בשעת פעילות מבצעית. סתו רויטנברג, הנינה של קיקה רם, סיפרה כי "האסון ארע ממש לפני חנוכה. המפקחת ביקשה ממנה להיות עם הילדים בחגיגת חנוכה וסבתא הסכימה. היא כל כך אהבה את הילדים". לימים סיפרה רם כי בשעה ששרה את שירי החג עם הילדים, הוריהם עמדו בצד ובכו.
בין הילדים הרבים שחינכה ביגור, גם הפזמונאי יורם טהרלב. אתמול כתב עליה בדף הפייסבוק שלו: "הגננת שלי הלכה לעולמה, בגיל מאה ושש וחצי". עוד סיפר כי "הגננת שלי הייתה בחורה יפהפייה שהחיים לא האירו לה פנים. היא איבדה שלושה מהאנשים הקרובים לה ביותר שעזבו את העולם ואותה בטרם עת". הוא סיפר כי נותרה לה בת אחת, אולם היא "המשיכה את חייה בלי לעצור לרגע".
"כשהייתה כבר בת 105, הזמינה אותי לבקר בדירתה המטופחת", סיפר טהרלב. "גיליתי אישה מלאת חיים, שהמשיכה לטפל בגינה שלה, ובעלת זיכרון חד ומדויק. אחת השאלות המתבקשות ששאלתי אותה: האם היא זוכרת איזה ילד הייתי בגן. תשובתה: אני בכלל לא זוכרת אותך. אני זוכרת רק את הילדים הרעים. תשובה שהעלתה בי הרבה מחשבות על דרך העולם. היא לא זכרה אותי אבל אני זכרתי אותה היטב".
לפני חצי שנה, הציגה סתו רויטנברג, נינתה, תערוכה מיוחדת בה תיעדה חלק מתהליך הפרידה של סבתה. התערוכה התקיימה במסגרת פרויקט הגמר שלה, במרכז האקדמי ויצו חיפה. "כדי להתכונן למוות שלה, סבתא הדביקה פתקים בגב החפצים בביתה. על כל פתק היה כתוב למי ילך החפץ אחרי מותה; לבתה, לנכדיה, לניניה".
לדבריה, ערכה מעין סידור ארכיון בו הציגה סריקות של גב החפצים. "הדרך בה סבתא סידרה את החפצים נעשתה בצורה מאד רציונלית. לדוגמא - אוסף חנוכיות הנחושת ילך לנכדה שעובדת כגננת, כדי שתציג אותן בחנוכה בפני ילדי הגן".
רויטנברג סיפרה כי סבתה "היתה אישה אופטימית ומלאת חיים. הייתי מופתעת תמיד מהכוחות שהיו בה. היא קמה מכל אסון שקרה. אהבה מאד את המדינה ותמיד הדגישה כמה חשוב לטייל בישראל. אהבה מאד את יגור, זה ביתה מאז העפילה לכאן".
עוד סיפרה הנינה על הגינה אותה טיפחה סבתה במשך כל השנים. "גינה נקיה, מטופחת, עשירה ופורחת. כשעלתה לארץ ישראל חלמה לעבוד בגננות", אמרה. החלום שלה התגשם בטיפוחם של מאות ילדים לאורך עשרות שנים.
קיקה רם תובא למנוחות בקיבוצה ביום שלישי בשעה 16:00.
