בימים הקרובים יוכרז ניצחון על ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש). הוא יבוא מכיוונו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שמחכה לרגע הזה מתחילת כהונתו. במהלכה, דאעש איבד את מעוזיו הגדולים האחרונים בעיראק ובסוריה - מוסול וא-רקה - ואת שארית מאחזיו הטריטוריאליים בשתי המדינות, אבל אין זה אומר שהוא הניף דגל לבן. מבחינת טראמפ זה מספיק כדי להצדיק את החזרת 2,000 החיילים האמריקנים מסוריה, על אף שרבים חולקים על המהלך.
הגם שהתפרקותו של דאעש כישות מדינית היא צעד משמעותי, אחת התוצאות של ההדף שנוצר בעקבות קריסתו היא התפזרותם של אנשיו המסוכנים והקיצוניים לכל עבר. זאת סוגיה נפיצה, שתאפיין את השלב הבא במאבק בטרור העולמי בכלל ואת המאמצים לגדוע כל ניסיון מחודש של דאעש להרים את ראשו.
ממשל טראמפ דוחק בימים האחרונים במדינות אירופה לעשות יותר כדי לקבל בחזרה את האזרחים שלהן, ולא הם ישוחררו - על אף שנשיא ארצות הברית מסרב בעצמו לקבל בחזרה את אזרחיו שסרחו, בהם גם תושבת אלבמה שהצהירה כי היא התחרטה וכי היא מוכנה לעמוד לדין תמורת הגנה על הבן שנולד לה בסוריה. ואולם, באירופה טרם גיבשו מדיניות סדורה כיצד להתמודד עם הבעיה, שממדיה מתבהרים בימים האחרונים דרך סיפורים אישיים, כמו זה של הנערה הבריטית שמימה בגאם.
לפי הכוחות הסוריים הדמוקרטיים, בידיהם עצורים כ-800 לוחמים זרים, כש-700 נשותיהם ו-1,500 ילדיהם חיים במחנות נפרדים, שאליהם מגיעים עשרות מדי יום. הכוח, שמורכב בעיקר מלוחמים כורדים, הדגיש כי אין בכוונתו לשחרר אותם, אולם הוא מזהיר כי אם טורקיה תצא למתקפה נגדו כפי שהיא מאיימת לעשות עם עזיבת הכוחות האמריקניים, השבויים עלולים לברוח מבתי הכלא. וושינגטון שחררה אזהרות חמורות לאנקרה, חרף היותן חברות בברית נאט"ו, אם כי אלו לא הניאו את בכירי משטר ארדואן או אותו מלתכנן מבצע נוסף.
ירדו למחתרת או ברחו: מה קרה ללוחמי דאעש?
"נראה שרוב המדינות החליטו שהן סיימו איתם (עם אזרחיהן שלחמו בדאעש) ורוצות להשאיר אותם כאן, אבל זו טעות גדולה מאוד", הזהיר עבד אל-כרים עומר, אחד מהאחראים על יחסי החוץ של הכוחות הסוריים הדמוקרטיים. לדבריו, על מדינות אירופה לעשות יותר כדי להעמיד לדין את אותם הלוחמים הזרים ולשקם את משפחותיהם, "אחרת יהיה זה מצב מסוכן והם יהיו לפצצות מתקתקות".
קשה לאמוד כמה לוחמי דאעש נותרו פעילים ומוכנים להקריב את חייהם על מנת להפיץ טרור ואימה. חלק לא מבוטל מהם נטמעו בתוך נחילי העקורים והפליטים שנסו על נפשים מאתרי הקרבות ועיי החורבות שהותירה המלחמה בארגון בעיראק ובסוריה. חלקם ניסו להתחמק מעונש וממשפט, אחרים ירדו למחתרת לקראת השלב הבא בגלגולו של דאעש. אובדן האחיזה בקרקע וההכרזות וההצהרות שנשמעו על ידי טראמפ ועוד יישמעו מכיוונו לא צריכות לטשטש את התמונה האמתית.
כל גורמי המקצוע הבלתי-תלויים, רבים בהם בשורות צבא ארצות הברית עצמו, שמפקדו העליון הוא היושב בחדר הסגלגל, יודעים שהרעיון הדאעשיסטי לא הובס. הכמו-מדינה הטוטליטרית שכונן על שליש משטחן של עיראק ושל סוריה איננה, אולם האידיאולוגיה שלו עוד כאן. תאים רדומים שלו ממתינים לשעת כושר, הן בעיראק והן בסוריה, וזו בוא תבוא אם לשפוט את המצב הגיאו-פוליטי בשתי המדינות.
עיראק נותרה הרוסה, מיליוני פליטים קמלים במחנות, המיליציות השיעיות הנתמכות על ידי איראן ממשיכות להטיל את חיתתן והממשל המרכזי קרוע בין הצורך לשמור על יחסי שכנות טובים עם טהראן לבין הברית החיונית להישרדות המדינה עם ארצות הברית. בסוריה הם יכולים להמתין ליציאת ארצות הברית ולמתקפה טורקית שתחליש את היריב המרכזי שלהם. הכורדים נשאו את מירב כובד המשקל במאבק ב"מדינה האסלאמית", בזמן שרוסיה ואיראן היו עסוקות בעיקר בהחרבת מרכזי האופוזיציה.
כהרגלה בקודש, אירופה מגלה עניין באסון ההומניטרי בסוריה בעיקר כשזה עלול להגיע לפתחה ולאיים עליה. היבשת הייתה עדה למתקפות טרור רצחניות בשנים האחרונות: חלקן תוכננו לפרטי פרטים במעוזי "המדינה האסלאמית", כמו זו בפריז בנובמבר 2015, וחלקן היו מעשיהם של זאבים בודדים שהקצינו והתחברו למסרי הארגון, ולקחו סכין או שעטו במכונית כדי לגרום למקסימום נפגעים. המדינות השונות נערכו לחזרה אפשרית של אזרחיהן מהמלחמה בנכר, אולם הן נותרו עם כלים משפטיים בעייתיים כדי להתמודד עמם.
לא ברור אילו ראיות הקבילות בבתי המשפט באירופה ניתן יהיה לאסוף לאור הכאוס באזורי הקרבות, והחשש הוא שאותם תושבים-חוזרים יזוכו מחמת הספק או ירצו עונשי מאסר קצרים וישוחררו לחופשי. בנוסף לכך, הנציגים הדיפלומטים שלהן לא יכולים לפעול בשטחים שבשליטת הכוחות הסוריים הדמוקרטיים, מאחר שאלו לא מוכרים מבחינה בינלאומית. האולטימטום של טראמפ אינו מוסיף לכך, מאחר שהוא מותיר להן מעט מאוד זמן להתארגן למצב החדש.
לפי סוכנות השיטור האירופית, היורופול, כ-5,000 אזרחים מהיבשת חברו לדאעש בעיראק ובסוריה, ורק כ-1,500 מהם שבו. רובם יצאו מארבע מדינות - בריטניה, צרפת, גרמניה ובלגיה. הממלכה הבריטית "ייצאה" כ-900 אנשים לאזורי הלחימה, כחמישית מהם נהרגו וכחצי נוספים שבו. מה עושים 360 הנותרים? איש לא ממש יודע, והמקרה של בגאם, הנערה הבריטית, ממחיש את מורכבות הבעיה. היא עזבה את לונדון ב-2015 יחד עם עוד שתי חברות ללימודים והיגרה לחליפות המובטחת. היא נישאה ללוחם הולנדי, איבדה שני ילדים שמתו בשל התנאים הקשים, ועכשיו היא רוצה לשוב הביתה. מעטים מתלהבים מהרעיון, במיוחד אחרי שהיא לא הביעה גרם של חרטה בראיונות שהעניקה בימים האחרונים לכלי תקשורת בריטיים, ואף הצדיקה את פיגוע ההתאבדות במנצ'טסר ב-2017.
גם משפחתה הזדעזעה ממנה, אולם היא דוחקת בממשלה הבריטית לאפשר לה לשוב ולעמוד בפני משפט. בינתיים, שר הפנים ביטל את אזרחותה של הנערה, בצעד שנוי במחלוקת מבחינה משפטית. החוק הבריטי מאפשר לבטל אזרחות של יליד המדינה רק כשאין אפשרות שאותו אדם יישאר חסר מדינה. בנגלדש, ארץ מוצאה של המשפחה, כבר הבהירה שבגאם אינה מחזיקה באזרחות ולא תורשה להיכנס לשטחה. הדבר האחרון שצריכה המדינה המוסלמית שבדרום-מזרח אסיה היא יבוא של פעילי דאעש מהמזרח התיכון, בזמן שהיא מנסה למחוץ את האסלאם הרדיקלי הפועל בשטחה. וזהו רק מקרה בודד.
הדור הבא של הטרור
צרפת וגרמניה לא נלהבות גם הן לקבל בחזרה את אלו שבחרו להגיע למזרח התיכון על מנת להילחם בשורות ארגון הטרור הרצחני ביותר אי-פעם. לפי ההערכות, כ-300 אזרחים צרפתים, בהם גם ילדים רבים, נותרו בסוריה, וכ-270 נשים וילדים גרמנים פזורים בסוריה ובעיראק. כ-75% מאותם ילדים הם בני פחות משלוש. שתיהן היו מעדיפות שאזרחיהן יעמדו לדין במדינות שבהן הם מוחזקים, ויבחנו כל מקרה של ילד לגופו. מומחים חוששים כי ילדים שיישארו במחנות, ללא מדינה לחזור אליה, יישאבו למעגל הקיצוניות בעל כורחם ויזינו את הדור הבא של הטרור.