סינגפור, כיום, היא המדינה העשירה בעולם - בהכנסה לנפש. מדינה מתוקתקת, יעילה על גבול הבלתי אנושי, שילוב של דיקטטורה לייט עם שלטון הראויים ביותר - כשהכי ראוי, ראש הממשלה, כמה מפתיע הוא בנו של המייסד וראש הממשלה המיתולוגי. אבל זה כמובן מקרי.
יהיו שיאמרו שזה קל - מדובר אחרי הכל בעיר מדינה, לא מדינה גדולה - ועדיין: כשדנג קסיאו פינג, האדם המציל את סין פעם אחר פעם משגיונותיו האלימים של מאו דזה דונג מבקש להעלות את ארצו על פסים אחרים, לצאת מהצל הכבד והרצחני של הזינוק הגדול קדימה ומהפיכת התרבות, אחרי שייצב את השלטון הוא יוצא לסינגפור, ושם, הוא לומד מלי קואן יו קורס מזורז בכלכלה ופוליטיקה. אלפי סדוטנדטים סינים יבואו לסינגפור ללמוד, שם סין תתחיל ת דרכה למעמד שיש לה היום.
ועוד דבר - בחוקת סינגפור יש הגנות, ויש מכסות המוודאות שהיחסים בין העמים השונים - הסינים, ההודים, המלאים, כל אחד ותרבותו, דתו ואורח חייו יישמרו בהרמוניה. כפויה, אבל מתפקדת.
היום לפני 200 שנה נוסדה סינגפור, והיא נוסדה על פי תו התקן של האימפריאליזם הבריטי באסיה - כעסקה בין נציג חברת הודו המזרחית לבין שליט מקומי.
בשנת 1600 העניקה המלכה אליזבת הראשונה כתב אמנה, צ'רטר, לקבוצת סוחרים - והוקמה חברת הודו המזרחית הנכבדה. החברה החשובה בהיסטוריה. החברה שעם יקיבתה הגדולה - חברת הודו המזרחית ההולנדית מתחילות את הקפיטליזם המודרני. חברת הודו המזרחית האנגלית מבקשת לעשות עסקים באיי התבלין - אבל הפורטוגלים השתלטו על האזור הזה. אינדונזיה? שם ההולנדים.
אבל הם מגיעים להודו - ששם אמנם נמצאים הפורטוגלים, אבל הודו ענקית, ובמשחק היחסים הסבוכים עם שליטים מקומיים ומעצמות אחרות האנגלים הם הטובים ביותר. וכך, צעד אחר צעד, החברה משתלטת למעשה על הודו - לפני פירוקה באמצע המה ה19 היא תשלוט על מרבית תת היבשת. יהיה לה שלטון משלה, מערכת משפט, מטבעות, צבא - גדול בהרבה מהצבא הבריטי... היא תהיה מדינה בתוך מדינה - עם רציפים מיוחדים לסחורותיה בנמל לונדון, בתי מסחר. ההון שלה יתחיל את המהפיכה התעשייתית, שתייצר בדים מהכותנה שייבאה מהודו. היא תתחיל מלחמות לתועלתה - למשל מלחמת האופיות שבה בריטניה נלחמת נגד סין על הזכות של החברה להציף את סין באופיום שהיא מגדלת בהודו ואפגניסטאן.
והיא צריכה נמלים. זה קו החיים, נמלים לספינותיה - וספינות הצי הבריטי. נמלים שבהם האוניות יכולות להצטייד, להפעיל שליטה על האזור, לתפעל טלגרף מלונדון עד אחרונת התחנות. יש לה - אבל תמיד צריך עוד, במיקומים אסטרטגיים.
חלקת הבוץ שהפכה לנמל אסטרטגי
לפני 200 שנה נחתם הסכם. סיר סטמפורד ראפלס, נציג חברת הודו המזרחית זיהה פוטנציאל בחלקת בוץ השייכת לסולטן של גוהור, יחד עם כל האי סינגפור. ובסיום המשא ומתן החלקה הזו עוברת לחברת הודו המזרחית. חלקה מעולה במיקום חלומי - ובה יוקם נמל, שיהיה אחד החשובים בעולם (20 שנה אחר כך, בעקבות מלחמת האופיום תשתלט החברה על הונג קונג, ומאותה סיבה - נמל טבעי במיקום אסטרטגי). המיקום - על מיצרי מאלאקה הוכיח עצמו מיד, ואחרי פתיחת תעלת סואץ סינגפור החלה לשגשג.
לא שהדרך הייתה סוגה בשושננים, כמובן: היה הכיבוש היפני, וחזרה לשלטון בריטי, ועצמאות, הצטרפות למלזיה - ועצמאות ממלזיה, השכנה הענקית והענייה בהרבה, שסינגפור תלויה בה בדברים רבים - ומצליחה לשמור איתה על יחסים תקינים, לא מובן מאליו.
חברת הודו המזרחית פורקה, האימפריה הבריטית נטלה את השלטון באופן רשמי במקומות שבהם היו נציגי סחר, שליטים מקומיים - כולם פועלים לטובת המלכה לבושת השחורים היושבת בלונדון הרחוקה.
סינגפור גאה במורשת, או לפחות לא מתכחשת לה. השלטון הבריטי בסינגפור לא היה נוקשה, ובכלל הבריטים שלטו טוב יותר מאשר הבלגים, הפורטוגלים, הצרפתים. מבחינת הילידים עדיף היה כמובן אם לא היו מגיעים כלל, אבל זה סיפור אחר.
כיום סינגפור עשירה מבריטניה, ונציגי מסחר בריטי באים לחברות רב לאומיות להמשיך את אותו מסחר - בין המזרח למערב, כמובן בתנאים שונים ביותר. נגמרו ימי התכתיב האירופי להודו, סין, סינגפור. והכל מודעים לשינוי במאזן הכוחות העולמי. ואם מישהו מבני המערב - או המיליארדרים החדשים של סינגפור - מעוניין להיזכר בזמנים הטובים, או סתם להתרענן בדרינק הוא מגיע בסוף היום למלון הפאר המפורסם ביותר, ההיסטורי ביותר של סינגפור - מלון ראפלס. סיר סטמפורד היה מרוצה מהמחווה.