הרב נחום עודד הופמן, מנהל פדגוגי של מכון למורים, אמור היה להרצות בשבוע שעבר בכנס מנהלים על חוק ועדת דורנר לשילוב ילדים בעלי מוגבלויות בבתי ספר רגילים. אלא שהפעם, במקום לדבר על סעיפי החוק, בחר הרב להציג דוגמה חיה - את אחיינו חזקי טורנהיים. האחיין, בן תשע, מאובחן במחלת עצמות בשם OI ונלחם לצאת מבית הספר הרפואי בו למד בילדותו. הוא הצליח לעבור לגן לחינוך מיוחד ומשם השתלב בבית ספר רגיל.
"אם המנהל שלי היה מסתכל על הגוף שלי, לא הייתי מגיע לאן שאני היום", סיפר חזקי בסרטון שהוצג בפני המנהלים. "גם ילדים כמוני רוצים להצליח. תזכרו שלא הגוף מחליט, אלא היכולת מחליטה".
בשיחה עם וואלה! NEWS אמר חזקי כי "אני יודע שאני נכה ואת זה לא אני בחרתי, קיבלתי מהשם. אבל את השמחה או העצב אני יכול לבחור, ובחרתי להיות שמח". חזקי מתגורר במודיעין עלית יחד עם משפחתו. אביו, אהרון, תיאר את התהליך שעבר עם בנו מאז נולד. "המחלה שלו מאובחנת בעצמות שבירות וכילד קטן הוא בקושי יכול היה לזוז. בימיו הראשונים אפילו לא יכולנו להחזיק אותו על הידיים והיינו צריכים להניח אותו על כרית".
בגיל חודשיים נדבק בווירוס וחלה החמרה במצבו. הרופאים טענו כי יש סיכוי שהוא יצליח להמשיך לחיות, והוריו החליטו להנשים אותו - וכך עד היום חזקי מונשם. "הוא היה מאושפז במשך שנה וחצי בבית החולים ולאט לאט התחיל להתקדם ולהזיז ידיים ורגליים", סיפר אביו. עם שחרורו, התחיל ללכת לבית ספר רפואי, אחד מבין שניים בארץ, שנקרא "גן אלין".
לדברי האב, בגן חלה התקדמות במצבו של בנו. "לימדו אותו להשתמש בכיסא הממונע שלו, ובגיל שלוש הוא היה הראשון לעבור את הטסט. בדרך כלל רק בגיל חמש מקבלים את האישור". מאז, לדבריו, הוא שאף להתקדם. "הגן לא הספיק לרמתו. כולם היו מונשמים, אבל הוא למד לדבר כבר בגיל שלוש והרגשנו שהגן לא מספיק בשבילו", אמר אהרון.
ההורים החליטו להעביר את חזקי לחינוך מיוחד, אולם נתקלו בסירוב מאחר שחזקי מונשם. לאחר מאבק, הצליח להצטרף למשי, מוסד לילדים עם צרכים מיוחדים במגזר החרדי, שם למד במשך שנתיים. "הוא למד לאכול טוב יותר ולמד לקרוא. אחרי שנתיים הוא כבר רצה להתקדם ולהגיע לבית ספר רגיל", אמר האב. "הוא כול הזמן טען שהוא ילד רגיל ברמה השכלית, ואמר שהשכל ברמה אחת והגוף ברמת אחרת. הוא שאף כול הזמן להיות כמו האחרים".
שוב עברו ההורים ממוסד למוסד, עד שהגיעו למוסד תלמוד תורה ברסלב שהסכים לקבל את בנם. "אצל החרדים לומדים קריאה בגילאי שלוש, ארבע. חזקי הגיע בגיל ארבע וחצי ולא הכיר את האותיות. בתוך שלושה שבועות הוא למד את הקריאה והתקדם", סיפר אהרון. "כמה שחששנו, קיבלו אותו מאוד יפה. הכיתה מגובשת והחברים שלו דואגים לו בהפסקות".
"בשלב מסוים ראו כי הרמה שלו מאוד גבוהה. הקפיצו אותו כיתה והיום הוא נמצא שנתון מעליו", אמר אהרון בגאווה. "קשה לו לכתוב כי הידיים שלו קטנות וחלשות, אבל הוא לא מוותר. גם אם צריך לכתוב דף שלם אז הוא כותב לפחות חצי. הוא רוצה להיות כמו כולם ולא רוצה לקבל הנחות. היום הוא נבחן על פרק גמרא שלם בעל פה".
ערב לפני הרצאתו של הרב הופמן ישב עמו אהרון ויחד הכינו מצגת על שלבי התקדמותו של חזקי. כששאלו אותו אם ירצה לומר כמה מילים הוא הסכים, ולדבריהם, "השאר היסטוריה". המנהלים הנרגשים האזינו לסיפורו של הילד שנלחם והצליח להתקדם. "אחרי ההרצאה רוב המנהלים אמרו שהם צריכים לעשות חשבון נפש. המנהל של חזקי היה שם וכולם התלהבו איך הוא העז לעשות את זה". האב אמר כי "הילדים היום הם נשמות טהורות שמקבלים את השונה וזה החינוך הכי טוב שאפשר לתת לילד".
