ברצינות: איזו רשימה משובחת יש לליכוד!

השבוע בחר הליכוד את מועמדיו לכנסת. הבחירה נערכה באווירת קרנבל שכזו, שגרמה אפילו לכמה מתומכיה להתרפק, ולו לרגע, על זיכרונות הוועדה המסדרת. אי אפשר היה להימנע מהחשד שרתיעה מפסטיבל כזה תרמה למערכת השיקולים של אנשים כמו משה ארנס ודן מרידור כשהחליטו למשוך ידם מההתמודדות. עולה גם החשש שהתמודדות מסוג זה תרתיע אישים איכותיים חדשים מלהצטרף לפוליטיקה של הליכוד, וחבל. יש מי שהיה מתקשה לבלות בדוכן הנקניקיות העמוס, או בצל דוכנה מחריש האוזניים של גילה גמליאל, גם אילו הובטחה לו בתמורה המלוכה בישראל. ברגע לא אופייני, מצאתי עצמי מרחמת גם על אנשי התקשורת שנידונו לסקר את האירוע הרועש, ואפילו על איילה חסון.

לכל זאת, נוספו כמובן הידיעות על דילים, רשימות מומלצים ורשימות חיסול, מחנאות, הבטחת משרות, הוצאות עתק וכיוצא באלה. אף מסר אידיאולוגי לא הושמע אותו ערב, ואת צירוף המילים "ארץ ישראל" זכינו לשמוע רק מפיו של אותו סוס טרויאני, פייגלין שמו, שרחוק מלהיות "כוס התה" של מרבית מתומכי המפלגה המסורתיים. מה רבה היתה הפליאה ביום שני בבוקר כשנודע שמתוך המהומה הזו עלתה רשימה הגיונית ועקבית, בעלת מסרים עקרוניים חדים וברורים כתער. מסתבר שהדמוקרטיה במלוא כיעורה עדיין עובדת, ולא רע. יהיו אשר יהיו עמדותיהם והעדפותיהם של קוראי שורות אלה, קשה להכחיש שהרשימה שהפיקו חברי המרכז מכילה תכנים אידיאולוגים מובהקים ואחידים ומסרים אישיים בהירים ונוקבים. זו אינה רשימה של מי שביקש לקנות בקולו טובת הנאה או יתרון אישי. זו אינה רשימה של אינטרסנטים המושכים כל אחד לכיוונו ועושים איש איש לביתו, אלא של תנועה אחידה שמסריה גלויים לעין כל.

מתפקדי הליכוד, כמו מרבית אזרחי ישראל, תומכים באריאל שרון לראשות הממשלה הבאה. רק לפני כמה שבועות החליטו שלא להחליפו בבנימין נתניהו בשעה קשה זו ובעיצומם של מהלכים צבאיים ומדיניים מורכבים. יש אמרה באנגלית הקובעת שאין מחליפים סוסים באמצע מרוץ. כך סברו כנראה מתפקדי הליכוד, ובחרו לשמור את נתניהו למועד מאוחר יותר. אך מרכז המפלגה לא דחה את דרכו, או את דרכה של חירות ההיסטורית. בצדק העיר צחי הנגבי שבעשירייה הפותחת את רשימת הליכוד ישנו רק אחד התומך בהחלת ריבונות זרה ממערב לירדן, הלא הוא אריאל שרון עצמו. המרכז שב והשיב בלאו ברור להקמת מדינה פלסטינית בארץ ישראל המערבית.

גם המסרים האישיים ברורים למדי. ראשות הליכוד נתונה לשרון, אך הרשימה היא של נתניהו. הליכוד לא שכח לאולמרט את "ברק לא יחלק את ירושלים" ולא סלח למילוא את הרפתקת מפלגת המרכז. דרכם הפושרת ומתפשרת של השניים עשתה גם היא את שלה. את חבריו של מילוא ממפלגת המרכז דחה הליכוד מכל וכל.

עם מאיר שטרית היתה לחברי המרכז בעיה. מחד, שטרית מייצג את הפלג היוני בליכוד, מאידך, הוא אחד מתומכיו הנאמנים ביותר של נתניהו. הצבתו במקום ריאלי אך בעשירייה השניה, מיטיבה לבטא את הדילמה הזו. נראה כי חברי המרכז גמלו לו על שני הדברים גם יחד.

כך או כך, התוצאה הסופית היא שלקראת הבחירות הקרובות מציגה הליכוד לבוחר רשימה איכותית של אנשי עקרונות הנושאים מסר ציוני ובטחוני אחיד וברור, ויחד עם זאת רשימה שהיא מגוונת מאד מבחינת אנושית, כזו שמייצגת את מרבית אזרחי ישראל – יותר נשים, יותר צעירים, סטודנטים, יותר גיוון חברתי ועדתי. נראה שדווקא באווירה העממית האופיינית כל כך לליכוד, מבין דוכני המזון המהיר, הבלונים המעופפים ומופעי הלהטוטנים, הגיחה הדמוקרטיה במיטבה. לו יהי וכך יהא גם בבחירות הכלליות.