חרטא ברטא בתנועה

כמו אודיסיאוס בשעתו, כך הקלפי הנודדת, מצויה במסע אין סופי, שתכליתו היא התנועה, ההלאה, ה-קדימה הסתער (אל עבר יעד לא ידוע)! כמו אודיסיאוס, כך הקלפי הנודדת, היא מלכה ללא ממלכה, גיבורה שנדונה לחיים של תסכול, מעוטרים ברגעים קטנים של סבבה.

ושוב, הבחירות בפתח, והיעד, הארץ המובטחת, אתיקה המתוקה, מסתורית וחמקמקה, נחשקת ובלתי מושגת. ספק חלום, ספק נקודת ציון גיאוגרפית על מפת הדרכים של גיבור מיתולוגי. אין בשורה במסע, רק אתנחתאות קצרות להתרעננות, הפוגות קומיות מגוחכות, אופיום לקוראי העיתונים היומיים. הנה הקלפי בקניון הזהב בראשון: מדגם מייצג, מיקרוקוסמוסי של יושב השפלה האורבני, העירוני העממי-מעמד ביניים על שולי גוש דן. 'עם אחד', תנועתו הקיקיונית של אל העבודה – עמיר פרץ, זוכה שם לשבעה מנדטים. הראשונים-חולונים-בת-ימים מאמינים בעבודה עברית. בשיכון דן זה לא היה קורה. תוסיף עוד חרטא ברטא למדורה.

העצירה הבאה: התחנה המרכזית בבאר-שבע. כמה חיילים בדרכם ל'שיבטה', כמה פרופסורים בדרכם לכנס לתולדות הרנסאנס האיטלקי במתנ"ס בעומר ואורחת גמלים אחת שכל יושביה בדווים. בקלפי הנודדת הזו זוכה 'עלה ירוק' לחמישה מנדטים. במדגם הארצי, של המולדת, היא מתקשה לעבור את אחוז החסימה. חלומות באספמיה? איפה זה אספמיה? יש שם לגאליזציה של מריחואנה?

וכך הלאה והלאה, עד שהבחירות הארציות תגענה. ובבחירות, הקלפיות נייחות, התוצאות מדויקות, אכזריות כמו זעפו של פוסידון, אל הים. אך הקלפי הנודדת, גם לאחר שנספרו קולות הימאים, גם לאחר שסוכמו סך כל קולות עובדי הנציגויות הזרות הנדחות ביותר, תמשיך בשלה. כמכונה שכח תנועתה בקיומה, כך גם היא תמשיך לנדוד ולנדוד, לסקור אוכלוסיות אקראיות, להצביע על מגמות שטחיות, כמו כלב הרודף אחרי זנבו. ולפתע, מבלי משים, יגיע מועדן של בחירות נוספות – למועצות המקומיות, להסתדרות, לוועד עובדי חברת החשמל. או אז, תתייצב הקלפי הנודדת על רגליה האחוריות ותגיד בחיוך של מנצחים: אמרתי לכם! מרחוק יעלה קולו של זיאוס הסקרן: "כמה יצאו בל"ד באום אל פאחם?" לאודיסיאוס כבר נשבר הזין מהבחירות בישראל.