חיטוי לפני דמוקרטיה

החלטתי להצביע לא עפ"י ההיבט הביטחוני – מדיני. לא המצב הגיאו – פוליטי יכתיב לי את הפתק בקלפי. המפלגה אשר תענה לצרכיי היומיומיים היא אשר תזכה בקולי. כי הרי אם נהיה כנים אין שוני מהותי בין העבודה לליכוד ואין ספק שאריאל שרון או עמרם מצנע יהיו ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל.
ולכן על ההצבעה להיות עפ"י הבעיות היומיומיות של כל אחד ואחת. אלימות ( בבתי הספר, ברחוב, במועדונים ובחברה ), תאונות הדרכים, החינוך ( הלבן, האפור והשחור ), חלוקת המשאבים הלא צודקת, נטל המסים וכל נושא אחר קטן כגדול שמטריד אותנו ביומיום.

אבל לפני הכל בואו ונבחן את המועמדים, הלא הם נבחרי הציבור, שלוחי העם או בשמם המקובל יותר חברי הכנסת. מה בסה"כ היינו רוצים? שנציגנו יהיו נאמנים ונקיי כפיים ( סליחה על המילים הגסות )? כך לדוגמא מה המשותף לשלושת ראשי הממשלה האחרונים? ( מלבד היותם כישלונות מצלצלים ), נכון החשדות נגדם על עבירה על החוק. ואם בארזים נפלה השלהבת...

או לדוגמא, הזוכה בבחירות הפנימיות בליכוד, השר צחי נגבי, שר איכות הסביבה ( פעיל גרינפיס ידוע ), שבמשרד בו קיימים עפ"י הפרסומים 400 מקומות עבודה בלבד, שיש להניח שעפ"י הגדרת המשרד מיועדים לאנשי מקצוע, נמצאו מקומות עבודה ל- 80 אנשי ליכוד. אכן לא רק איכות סביבה בהחלט איכות שלטונית.
אל לנו לטעות ולהניח כי "ניקיון הכפיים" מאפיין צד אחד של המפה הפוליטית. סגן השר לשעבר אלי בן מנחם הוקלט כשהוא מציע תשלום למתמודד כנגדו בכדי שיפרוש מהמרוץ. נו ברור, הרי איך ילחם את מלחמת השכונות כאשר הוא אינו יושב על כיסאו המרופד של חבר כנסת?

וניתן להמשיך ולמנות עוד ועוד עוולות. ההצעה לאפשר מינוי חברי מפלגה כדירקטורים. הקפאת שכר הח"כים ( לאחר ביקורת ציבורית קשה ) אך כלפי מעלה בלבד, טיפולי השיאצו, לימודי השפות וכל אחד ימשיך כיד הדמיון ( שלצערנו הוא מציאות קודרת ) הטובה עליו.

נראה כי הסלידה מחברי הכנסת הולכת וגוברת. ונדמה כי אם יבצעו סקר על מידת האמון שרוכש הציבור לנבחריו ומידת הערכתו לטוהר כפיהם יזכירו התוצאות בחירות הנעשות במדינות השכנות לנו.
שינוי, לה צופים הסקרים גידול משמעותי, נבנית על הרגשת הסלידה הזו. אך תרשו לי לפקפק האם טומי לפיד יהיה זה אשר יניף את דגל הניקיון הציבורי וילחם את מלחמת האיש הפשוט ( זה שנפגש בו לאחרונה באולפן פופוליטיקה ). אם כך, נסתום את האף ונצביע שוב כמו תמיד לפי השיקול הביטחוני שהרי "המצב" חמור ואנו רוצים ביטחון ושלום. ובאשר לחיים נורמלים, שלטון תקין וכשר? כדברי המשוררת "ואם עוד לא מחר אז מחרתיים".