מסי של הליכוד במלכודת הנבדל: מסך העשן של נתניהו מול היועמ"ש

77 שניות בלבד ארך הסרטון של בנימין נתניהו, אך יש בו די לשעות ארוכות של ניתוחים מלומדים בחוגים לתעמולה פוליטית ולאחיזת עיניים. למשל, איך לצרור את "השמאל", "התקשורת" ומערכת אכיפת החוק לחבילה אחת, או לשקר - לא נתניהו, רק "אחד הליכודניקים" שנידב לו מתבונתו - ולספר ש"הקבוצה שלנו" מנצחת תמיד, בעוד שב-1999 וב-2006 קבוצת נתניהו הובסה וב-2009 הפסידה לקדימה של ציפי לבני ונאלצה לחבור לקבוצות אחרות כדי לדלג לראשות הטבלה.

משל הכדורגל איפשר לנתניהו להשוות עצמו לליאו מסי - אותו מסי שסירב אשתקד לבוא אליו לירושלים. יש לפחות ארבעה ישראלים שפגשו את מסי, לא התקרבו מעולם להצבעה בעד נתניהו ומסתייגים מחילול הקודש שבגיוס שמו למטרות זרות.

בניגוד למתחזה למסי, אביחי מנדלבליט היה כדורגלן פעיל, כפי שהזכיר קצת לפני פרסום הציוץ המוסרט של נתניהו - שחקן נוער במכבי תל-אביב יחד עם בוני גינצבורג, מוטי איווניר ומיקי - אבא של יונתן - כהן. אם, כדבריו, רק הראיות ידברו, הרי שזאת ראייה ניצחת לכך שהוא מעודכן גם במשחקי קבוצת העבר שלו בעונה הנוכחית.

לקריאה נוספת
נתניהו: לא ייתכן לפתוח בשימוע אם אי אפשר לסיימו עד הבחירות
מנדלבליט: האמירות שמיליונים לא יקבלו את החלטתנו - חוסר אחריות
"הזוי ומופרך": מתקפה בליכוד על פגישת היועמ"ש עם בכירי המשפט

כשנתניהו אומר ש"השופט" ימנע ממסי להשתתף במשחק, כדי שקבוצתו (ברצלונה? ארגנטינה?) תפסיד, מיהו בדיוק השופט שבנמשל? מנדלבליט, כמובן, אבל גם הנשיאה אסתר חיות ועמיתיה בבית המשפט העליון. ב-31 בדצמבר, מברזיל של פלה ולא של מסי, הודיע נתניהו כי "מי שיקבע מי יהיה ראש הממשלה הם אזרחי ישראל - ולא אף אחד אחר". הוא עשה זאת באמצעות אנשי וידאו וסאונד של לשכת העיתונות הממשלתית, שאותם הוא לוקח על חשבון המדינה למסעותיו, בנוסף לצלם כמקובל מימי קודמיו, ומשתמש בהם למסרים אישיים ומפלגתיים.

אף אחד אחר, כלומר: לא מנדלבליט ולא בג"ץ. אזרחי ישראל, הלא הם אותם מיליונים שיסרבו להשלים עם ההליך המשפטי. במובן הקשה, האמסלמי, שמנדלבליט גינה, זה איום במלחמת אזרחים - כי מול המיליונים שייצאו לרחובות, יפגינו, ישבתו ויסתערו, יקומו מיליונים אחרים להגן על הדמוקרטיה ומוסדותיה. אולי לא לכך התכוון נתניהו, אלא רק למובן הרך - הבחירות יאיינו את החלטת היועץ, ההליך הפוליטי יגבר על המשפטי, על אפם וחמתם של אוכפי-החוק.

מסך העשן שנתניהו מפיח סביבו מתמקד במאבק מדומה על דעת הקהל. יש בו שני צדדים - הוא ומנדלבליט. לא הוגן שהיועץ יאמר את דברו בכתב חשדות, שיתפרסם לפני הבחירות, ואילו נתניהו יוכל להתייצב לשימוע רק לאחר הבחירות. לכן תוצג לציבור רק עמדת "צד אחד", שהוא במקרה מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו. הצד השני, החשוד שבינו לבין אישום מפריד רק שימוע, יימצא בנחיתות. היכן מסורת המשחק ההוגן, שנבחרת המשטרה הבריטית, האלופה הראשונה של הליגה בפלשתינה-א"י, ביקשה להנחיל ליישוב העברי בארץ-ישראל?

זה תכסיס שקוף, לטפטף למעריציו שההתמודדות בבחירות אינה בין הליכוד לבין המפלגות האחרות, אלא בין נתניהו לבין מנדלבליט וחיות, וגם היתממות. איש לא יפריע לנתניהו לשווק אלף פעם, כנגד הפעם האחת של כתב החשדות, את גרסת חפותו: בציוצים, בסרטונים, בראיונות, בעצרות, בכל במה זמינה. מי מהמצביעים שיאמין למנדלבליט, ילך לקלפי כשהוא משוכנע שנתניהו מושחת, או לכל הפחות שכל ארבעת הדרגים במערכת אכיפת החוק - חוקרי המשטרה, ליאת בן ארי, שי ניצן ומנדלבליט - סבורים כך, ולכן בדעתם להעביר את ההכרעה לדרג החמישי, בית-המשפט המחוזי בירושלים.

לשיטתו של נתניהו, מנדלבליט עומד להיכנע ללחץ ולהגיש נגדו כתב אישום מועד לכישלון, לזיכוי משפטי מוחלט, אלא שהבוחרים עלולים לגבש את עמדתם ב-9 באפריל לפי המידע המעודכן שבפניהם. מאחר שהחלטתו הסופית של מנדלבליט, בעקבות השימוע, תינתן רק לאחר הבחירות, וייתכן מאד, בעצם מובטח, שמנדלבליט יראה אז את האור, יהיה מאוחר מדי לתקן את המעוות.

נתניהו אינו מסביר מדוע לאחר השימוע יתגבר מנדלבליט על הלחץ השמאל-תקשורתי ויחזור בו. הוא גם אינו טורח להבהיר מי מפריע לו לשלוח את סניגוריו לשימוע עוד לפני הבחירות ולבקש מהיועץ הכרעה מידית; והרי הוא שהקדים את הבחירות ובכך כיווץ את לוח-הזמנים. אילו הבחירות התקיימו במועדן, בנובמבר, היה די והותר זמן לכתב חשדות, לשימוע ולהחלטה סופית בדבר כתב אישום, כן או לא.

כך נהג גם בבחירות 2015, כאשר על הפרק עמדו חקירות ודו"ח מבקר המדינה נגד אשתו, מפרשת הבקבוקים ועד לעבירות שהביאו אותה לאחרונה לספסל הנאשמות. היועץ הקודם, יהודה וינשטיין, בהסכמת המפכ"ל יוחנן דנינו, הגביל את מהלכי החוקרים עד לאחר הבחירות. אלא ששם, לנוכח התעניינות ציבורית פחותה, כי לא הרי שרה כהרי ביבי, הייתה זו תחילת הדרך, וכאן - כמעט סופה.

הסיפור האמיתי, שאותו פועל נתניהו להסוות, אינו שייך כלל למאבק על מוחותיהם וליבותיהם של הבוחרים. מסי של הליכוד רוצה לחמוק ממלכודת הנבדל. הוא יודע שהבחירות מאפסות את המונה של ראש הממשלה. אם לא ייפסל משפטית מהרכבת הממשלה הבאה, ויצליח לרקוח ברית פוליטית שתעמיד אותו גם בראש הממשלה שתקבל את אמון הכנסת הבאה, הוא ייכנס שוב לאזור החסינות של חוק יסוד: הממשלה, המונע את הדחתו גם בעת משפטו. אמנם אין לו ערובה שבג"ץ לא יקבע שהחוק אינו חל על מקרה כזה, אבל במצבו הנואש עכשיו אין לו מה להפסיד - זה מפלטו האחרון.

כשמנדלבליט התמהמה ונמנע מהחלטה בשנה שעברה, העריך נתניהו שהקדמת הבחירות תלכוד בנבדל את היועץ ולא אותו, בהנחה שהפעולה הקובעת לצורך החלטת בג"ץ לפסול אותו כמועמד להרכבת הממשלה היא ההחלטה הסופית על כתב האישום, לאחר שימוע. לנוכח הקדמת הבחירות, האיץ גם מנדלבליט את מהלכיו ועלה להתקפה. אם יפרסם את כתב החשדות עד אמצע פברואר, יותר מחודש וחצי לפני הבחירות - המועד הסופי לסגירת הרשימות - יגיע תורו של בג"ץ לפסוק, במענה לעתירות, אם נתניהו כשיר להוביל את קבוצת הליכוד.

הבחירות, כזכור, אינן אישיות, אלא מפלגתיות. הבוחר במפלגה אינו יודע אם לוי אשכול ימות, גולדה מאיר תתפטר, מנחם בגין יודיע שאינו יכול עוד, יצחק רבין יירצח או אריאל שרון ילקה בשבץ; הוא מפקיד את קולו בידי הקבוצה, לא הקפטן. פסילת נתניהו, לראשות ממשלה ולא לחברות בכנסת, לא תמנע מתומכי הליכוד להצביע בעד מפלגתם, והוא ברשימתה אך לא כמועמדה לראשות.

תעמולת נתניהו לא תועיל לו. ברגע שמנדלבליט יסיים לדון בתיקי נתניהו, לא תהיה בידיו אפשרות מעשית, אפילו רצה בכך, לשתוק עד לאחר הבחירות. העניין יגיע בו ביום לבג"ץ. זכותו הברורה של ציבור הבוחרים לדעת מה החליט היועץ תגבר על זכותו המפוקפקת של החשוד לעכב את הפרסום לפי נוחותו.

מנדלבליט חרג אמש ממנהגו, שלא לדבר בפומבי על הוריו ואף להגיב בחריפות על כל אזכור תקשורתי שלהם. הוא עשה זאת כי הזדעזע ממלחמת האזרחים של אמסלם (אף שבגין, שמקורבו ברוך "מיקי" מנדלבליט כה התפעל ממנו, לא היה כה צדיק בהוראתו לאצ"ל להימנע מפגיעה בצה"ל; אילו השתטה לפתוח במרד, היה מוכנע בנקל בידי כוח עדיף) וכדי להזכיר את אילן היוחסין התנועתי שלו. אביו המנוח של היועץ, מהבולטים מנאמני בית"ר, יזכה להוקרה יחד עם נציגיה הנוספים בהתאחדות הכדורגל, באירוע חגיגי באיירפורט סיטי שבסמוך לנתב"ג.

מנדלבליט סיפר על מנהגו של אביו, לקחת אותו ל"סיבוב בשכונה", לשיחות מלב-אל-לב, ברגעי החלטה. אם נותר לנתניהו אדם הקרוב אליו כפי ש"מיקי" מנדלבליט היה קרוב לבנו אביחי, כדאי שייקח אותו לסיבוב בשכונה, מול המעון בבלפור, כדי להסביר לו שהמשחק נגמר, שהפסדו מובטח ושגודל התבוסה תלוי בהתנהגותו.