פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ואז הגיע טראמפ: הכאוס שהוביל לקריסת הבורסה

      הודעת טראמפ על יציאת ארה"ב מסוריה תוך כדי שיחה עם ארדואן, והעימות הפומבי עם נגיד הבנק המרכזי הם איתות נורא לכלכלה העולמית. הדרך הטובה ביותר לתקן את המצב היא לא להתערב או לפחות להרגיע. אלא שאלו לא ממש עדיפות על הנשיא האמריקני

      ואז הגיע טראמפ: הכאוס שהוביל לקריסת הבורסה
      צילום: רויטרס, עריכה: ניב מעוז

      שמתם לב שבין שלל הציוצים היומיים של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נושא אחד כבר לא מככב? לא, לא תקשורת הפייק ניוז, או הצלחותיו המדיניות, או מדוע צריך את החומה, או חקירת מולר ומדוע הוא לא חוקר את הדמוקרטים, אלא הכלכלה, ובעיקר שערי המניות.

      עד לפני זמן קצר בלבד טראמפ היה מצייץ בעונג, ומתגאה בבמות אחרות, את שערי המניות המטפסים בהתמדה. מציין את חוסנה של הכלכלה האמריקנית, את תוספת המשרות, את תוספת העושר הנצבר - בזכותו כמובן.

      ניתן וצריך להתווכח עד כמה השגשוג בוול סטריט היה בזכותו, ועולה השאלה הלגיטימית - אם הנשיא לקח קרדיט על שגשוג שהחל בזמן קודמו אובמה - מה תרומתו לקריסה הטוטלית של הימים האחרונים?

      נשיא ארה"ב טראמפ בבית הלבן, 18 בדצמבר 2018 (רויטרס)
      הכלכלה נעלמה מציוצי הטוויטר. טראמפ (צילום: רויטרס)

      וכאן עולות שאלות נוספות ובראשן אם הכלכלה יוצרת את הפוליטיקה או הפוליטיקה את הכלכלה. טובי ההוגים התחבטו בכך, ושאלה נוספת - האם באמת פוליטיקאים משפיעים על הכלכלה עד כדי כך? אז אולי מרבית הפוליטיקאים לא - אבל לטראמפ בהחלט יש השפעה.

      לטווח הארוך שינויים טכנולוגיים, המצאות חדשניות, הגירה וגורמים נוספים משפיעים על הכלכלה ועל חיי האדם יותר מהצהרות פוליטיקאים. אבל כמובן גם למעשיהם יש השלכות כלכליות - חתימת הסכם שלום ויציאה למלחמה, כולל מלחמת סחר.

      וכן, גם להתבטאויות.

      הנשיא משגשג ופורח בכאוס

      השווקים, מלמדים אותי, רוצים יותר מכל דבר אחר יציבות. והדבר האחרון שטראמפ מספק, יסכימו איתי אני מניח גם גדולי תומכיו הוא יציבות. הנשיא משגשג ופורח בכאוס. כאוס ניהולי, עימותים חוזרים ונשנים מול הדמון התורן - הדמוקרטים, התקשורת, מולר וכל השאר, ניהול יחסי חוץ כדי להוציא את המדינה, או האדם שמולו משיווי משקל. להשאיר אותם תמיד באי ודאות. יש מקרים שזה עובד, בהחלט - אבל יש לכך גם מחיר. והמחיר הוא בין השאר העצבנות בשווקים.

      לא כל הכלכלה, אפילו האמריקנית, תלויה בטראמפ. כמובן. לסין יש בעיות מבניות קשות שעכשיו מתחילות לצאת אל פני השטח, יפן מזדקנת ומצטמקת, האיחוד האירופי נמצא בכאוס משלו כשבריטניה מנסה לעזוב, בגרמניה וצרפת, שני קטרי האיחוד הוותיקים, המנהיגים נמצאים במצור פוליטי. באיטליה ממשלה פופוליסטית, במזרח האיחוד, הונגריה ופולין, ובמידה פחותה צ'כיה וסלובקיה, מקימות בלוק פוליטי המנסה לרסק או לשנות את האיחוד מבפנים, ורוסיה מתמודדת עם סנקציות ומכניסה תוהו ובוהו למערכת העולמית.

      עובדים בבורסה בניו יורק, 19 בדצמבר 2018 (רויטרס)
      רוצים יציבות. עובדים בבורסה בניו יורק, השבוע (צילום: רויטרס)

      כל הדברים האלה משפיעים על הכלכלה, לא פחות מאשר הגורמים הכלכליים נטו - רווחיות חברות או שערי הריבית מצד אחד, או גורמים כלכליים-פוליטיים אחרים - החשש העולמי מהגירה, מחשבה מחדש על תנועת ההון הבלתי מוגבלת, אי הנוחות למראה חברות הענק הטכנולוגיות והשימוש שהן עושות במידע האין סופי שהן צוברות עלינו. כשהכלכלה הישנה במשבר, והחדשה גם, ראו ערך פייסבוק ומשבריה בשנה האחרונה, ברור שיש בעיה.

      ואז בא טראמפ. הכלכלה העולמית, ודאי האמריקנית צריכה בימים אלה כנראה הרגעה. לא בצורה של הזרקת דולרים מבוהלת - אנו לא שם - אלא יציבות.

      ג'יי פאוול נגיד הבנק המרכזי בארה"ב, 28 בנובמבר 2018 (AP)
      עננת פיטורים מרחפת מעל לראשו. נגיד הבנק המרכזי, פאוול (צילום: אי-פי)

      ובשבוע האחרון לבדו אנו רואים את ההודעה על יציאת אמריקה מסוריה ואפגניסטן. לא רק המה אלא בעיקר האיך - תוך כדי שיחת טלפון עם ארדואן - סגירת הממשל הפדרלי לשבוע לפחות לאחר שלא הושגה הסכמה פוליטית באשר למימון גדר הגבול שטראמפ מבקש (נזכיר, במסע הבחירות התחייב טראמפ שמקסיקו תשלם עבור החומה עד הסנט האחרון). זאת לצד העימות הפומבי של טראמפ עם יושב ראש הפדרל ריזרב, נגיד הבנק הפדרלי שטראמפ מבקש לפטר עקב כך שהוא מעלה ריבית ומתסכל את הנשיא.

      ייתכן שטראמפ צודק והנגיד טועה בעניין העלאת הריבית, אבל התערבות כה בוטה בבנק המרכזי היא איתות נורא לכלכלה. כשארדואן עשה זאת, ומאותו מניע בדיוק כשהנגיד הטורקי גם העלה ריבית, הוא ריסק עוד יותר את הכלכלה הטורקית. ונזכיר, זאת אחרי שטראמפ החל שורה של מלחמות סחר, קרע הסכמים בינלאומיים, כולל כלכליים, ואין ספק שגם זה פגע במערכת העולמית, או לפחות העלה את מפלס החרדה.

      וכשהקונגרס יתכנס שוב הוא יהיה שונה - לדמוקרטים יהיה רוב בבית הנבחרים והם יתחילו להציק לנשיא בשורת נושאים - והרמון בפשרה לטובת העם האמריקני, שגם כך לא היה גבוה יפחת עוד יותר. וכעת טראמפ פועל בדרך שהוא מכיר - באמצעות הצהרות בומבסטיות, כשמה שצריך הוא אולי מעט רוגע.

      נשיא טורקיה, ארדואן נואם בפרלמנט, 23 באוקטובר 2018 (AP)
      ריסק את הכלכלה הטורקית. ארדואן (צילום: אי-פי)

      כעת איש אינו יודע מה הולך לקרות, מתי תשתנה המגמה, מתי יוחזרו ההפסדים. יש המשווים את המצב למשבר 2008, יש המרחיקים לכת ומשווים למשבר הגדול, 1929, יש האומרים שתוך כמה חודשים הכל יתייצב. אולי.

      בשלב זה מדובר בירידה בשערי המניות. ירידה חמורה, ירידה דרמטית. אבל כרגע לפחות לא מדובר במשבר כלכלי שבו חברות ענק קורסות, בנקים נסגרים, המונים הופכים מובטלים כפי שקרה בעבר. יש הרבה זמן לתקן - אולי כשהדרך הטובה ביותר לתקן היא לא להתערב, או לפחות להרגיע. לא בטוח שאלה דרכי הפעולה העדיפות על הנשיא.