ירוק ירושלמי

מאת אורי בר-שביט


אם תשאלו היום את אוהדי הכדורגל באשר הם, מיהו הכדורגלן הכי "זקוף" שהוא מכיר, מן הסתם התשובה שלהם תהיה: אריק בנאדו. כולם מכירים את תנוחת הראש המורם של בנאדו, זו לא חוכמה, אבל מי שעבורו האהבה לכדורגל זה עיסוק בעל וותק של למעלה מ-10 שנים, יודע שכל הזכויות בעניין שמורות לקפטן אחר של מכבי חיפה – זו הגדולה של שנות ה-80' - הלא הוא ציון מרילי.

שיחה עם המגן השמאלי לשעבר מגלה, ש"הראש הזקוף" התחיל כבר בימיו בקבוצת הילדים של הפועל ירושלים. הוא חיקה את אחיו, איציק, שהיה המגן השמאלי של הקבוצה לפניו.

כיום מרילי גר בחיפה ועוסק בנדל"ן. הקשר היחידי שלו לכדורגל הוא כאוהד וכאבא לשחקן בנערים ג' של מכבי המקומית. "לא קיבלתי את ההזדמנות לאמן ברצינות, אני חושב שזה פספוס שלי, אבל בעיקר של מי שמנהל את הכדורגל בחיפה". כשעוברים לדבר אתו על תחילת הקריירה שלו, כל מילה מלווה בחיוך.

"כשהייתי בן 16 וחצי איציק נפצע ובאסיפה לקראת המשחק מול הפועל ב"ש בקטמון, הקריא המאמן שמילו רק 10 שמות בהרכב. החבר'ה העירו לו שחסר שחקן אחד והוא אמר 'לא חסר, ילד משחק', איך ששמעתי את זה בקושי נשמתי. אני, הילד, הייתי צריך לשמור על שלום אביטן הגדול, שהיה אז בשיאו. רק סוכריית מנטה שנתנו לי החזירה לי את האוויר".

מסתבר שהסוכרייה עזרה. הכותרת בעיתון למחרת המשחק הייתה "הפרמיירה המוצלחת של מרילי הקטן" והילד קיבל ציון 8. "נצמדתי לאביטן כמו עלוקה והוא זרק לעברי: 'ילד מי אתה? לך מפה' ובהזדמנות הוסיף גם סטירה. בסוף המשחק הוא שאל: 'מי זה הילד הזה?' כשאמרו לו ש-'זה האח של מרילי' הוא קצת נרגע ואמר: 'אה, הרג אותי הבן זונה' ".

7 וחצי שנים אחרי זה, ציון מרילי הוא שחקן מרכזי בהפועל ירושלים, אבל הוא כבר לא מאבד את האוויר לפני משחקים. מרילי התחיל להרגיש שהמועדון מקטמון קטן עליו. הוא רצה אליפות וידע שבשביל זה הוא חייב למצוא לעצמו כתובת חדשה. הוא העריך שמכבי חיפה תהיה המקום המתאים בשבילו, אבל בתחילת שנות ה-80' מעבר מקבוצה של הפועל למכבי לא היה דבר של מה בכך.

שבעה מדורי גיהינום העבירו אותו ראשי הפועל וההסתדרות, עד שאמרו לו לבסוף: "אם אתה מתעקש לעבור, אז בסדר, ניתן לך לעבור להפועל ת"א". מרילי כבר חשב לקבל את ההצעה, אבל אז הוא ראה את משחק חצי גמר הגביע המפורסם בין מכבי חיפה למכבי ת"א, שהסתיים בתוצאה 4:4 (1983), והתאהב בקבוצה בירוק. העסקנים הפוליטיים המשיכו להערים קשיים אבל, לבסוף, בעזרתו של עוזי ברעם הוא קיבל את האישור המיוחל.

בגיל 25 הוא הגיע למכבי חיפה וגם היום הוא אומר שהוא זוכר את זה "כאילו זה קרה אתמול". כשדרש להכניס בחוזה שלו מענק אליפות אמר לו יו"ר הקבוצה דאז, צביקה וויצמן: "שקט, שלא ישמעו אותך", מחשש שהדבר יהפוך לבדיחה. אבל הירושלמי התעקש, ו-וויצמן אמר לגזבר: "בעצם מה אכפת לנו, אליפות לא נעשה ממילא. תן לו כמה שהוא רוצה". בסוף העונה, כשקיבל את מענק האליפות, הדמיוני במושגים של אז - 15 אלף דולר, זכר היו"ר גם להגיד לו כל הכבוד על ההתעקשות.

הדרך עד לרגע הזה לא הייתה קלה. במעבר שלו לחיפה, מרילי הפר איזה סעיף לא ברור בתקנון והושעה מ-6 משחקים. בשבוע השביעי של הליגה, יוסי קרמר, בלם הקבוצה נכנס בו באימון ושלח אותו לעוד שבועיים וחצי של היעדרות מגובסת מהמגרשים. מרילי פתח את העונה רק לאחר 10 מחזורים (שליש ליגה אז), עם שני הפסדים רצופים- 1:0 בשכונה ובאותה תוצאה בבית להפועל ת"א. בית"ר, הראשונה בטבלה, פתחה כבר פער של 15 נקודות והפרשנים זרקו את מפתחות העונה עמוק לים. אבל אז התחילה הקבוצה של שרף הצעיר לתפוס קצב. "ראינו רק ניצחונות", משחזר מרילי.

במחזור ה-26 אירחה מכבי חיפה את בית"ר למשחק העונה. משחק בו כל תוצאה מלבד ניצחון לירוקים היה גומר מעשית את הסיפור. נגד חיפה עמד עונש רדיוס ללא קהל, והמשחק נקבע להיערך בנתניה. בימים ההם נתניה הייתה עיר תיירות משגשגת ומפאת התפוסה בעיר, מצאו את עצמן שתי הקבוצות ערב המשחק חולקות קומות סמוכות באותו מלון.

אחרי הצהרים ישבו שחקנים משני המחנות ביחד בלובי, עובדה שלא מצאה חן בעיני דוביד שוויצר. עם הביס האחרון של ארוחת הערב כינס הכריש את שחקניו והודיע להם, שהוא לא רוצה שהם יתחככו עם שחקני חיפה והורה להם להישאר בחדרים. באותו ערב, מספר מרילי, הבינו החיפאים כי הם מהווים איום של ממש על תואר האליפות.
"פה הרגשנו שיש לנו יתרון, אנחנו בלובי צוחקים והם סגורים בחדרים. שלמה אסף אותנו ואמר לנו: תראו, הם מפחדים מכם, תעלו מחר ותפרקו אותם", אומר מרילי.

"זה היה משחק הרדיוס עם הכי הרבה קהל שראיתי בחיים שלי. אלפים הגיעו מחיפה, הביאו משאיות ומנופים והתמקמו מעל החומה במגרש. הקהל היה בטירוף. נגד בית"ר אף פעם לא היו לנו חיים קלים, אבל פתחנו את המשחק כאילו שיצאנו מתותח. כבשנו את מרכז השדה ועלינו ליתרון מוקדם (סלקטר כבש). אחרי שהבלם הקדמי שלנו אלי כהן נפצע (שבר את הלסת) זה הפך לקשה יותר. אבל ארמלי העלה אותנו ל-0:2 וגם הגול של אוחנה בדקות האחרונות כבר לא שינה כלום".

אך גם אחרי הניצחון הגדול, לבית"ר עדיין היה יתרון בפסגה והיא הייתה תלויה רק בעצמה. מרילי: "ידענו שאם נעשה את שלנו יש לנו סיכוי. שלמה אמר לנו כל הזמן: 'אין לכם מה להפסיד. אתם צריכים רק לנצח'. במחזור ה-29 העסק כבר היה נראה די אבוד. בית"ר עדיין הובילה ב-2 נקודות ואירחה בבית את הפועל ת"א, שגמרה את הליגה מזמן. חיפה יצאה למשחק חוץ קשה ביהוד ולא הצליחה להבקיע. אבל הקהל משום מה חגג.

"פתאום אנחנו שומעים את השאגות של הקהל, האוהדים צרחו משמחה ורק במחצית הבנו שהפועל מובילים 0:2 בימק"א. ניצחנו את המשחק 0:1 מגול של סלקטר וחזרנו הביתה למשחק האחרון של העונה".
מכבי רמת עמידר הגיעה לחיפה כשהיא יודעת שתיקו משאיר אותה בליגה. מרילי והחברים, מצד שני, ידעו שניצחון יעניק להם את האליפות. כל תוצאה אחרת ובית"ר היא שחוגגת אליפות ראשונה.

"במהלך השבוע מתחתי שריר במפשעה ובקושי יכולתי ללכת. אבל לא אני ולא שלמה היינו מוכנים לוותר. עליתי לשחק עם זריקות ולחצנו בטירוף מהדקה הראשונה. בדקה ה-20 הייתה לנו קרן מימין, רצתי להגביה ובדרך אמרתי לסלקטר לחכות לכדור בפינה הרחוקה. הגבהתי ומשה נגח פנימה את מה שהתברר מאוחר יותר כשער האליפות.

"החזקתי מעמד במשחק עד הדקה ה-85 ואז כבר לא יכולתי יותר. למחליף שלי, שירי, אמרתי שלא יעשה שטויות, כל כדור באזור שלו שיעיף עם השפיץ לקיבינימט. אבל הוא ניסה להתחכם ו-20 שניות לפני השריקה איבד כדור לחלוץ שלהם. אני צעקתי עליו מהקווים כמו משוגע, אבל למזלנו היה לנו את אבי רן, שעצר את הכדור על הקו. זו הייתה האליפות הכי מתוקה שהייתה לי".

מאז עברו 17 שנה, בית"ר ירושלים ומכבי חיפה התבססו כשתיים מקבוצות הפאר של הכדורגל הישראלי, אך העונה זו הפעם הראשונה מאז, בה הן מתמודדות ראש בראש על תואר האליפות. כשמדברים עם מרילי על הכדורגל של היום הוא דווקא רואה את הדברים באור די חיובי ומעבר לביקורת שלו על זה שלא מוצאים מקום ראוי לשחקני עבר, הוא חושב שהמצב של הכדורגל לא רע. הוא אפילו קצת מקנא בכדורגלנים היום על התנאים בהן הם משחקים כדורגל. מרילי מאוד מעריך את הקבוצה של חיפה העונה ואת האווירה הרגועה שמשרה גרנט.

לגבי משחק העונה בטדי הוא חושב ש:"זה משחק קריטי מאוד. שתי הקבוצות יהיו ראש החץ עד סוף העונה ולמכבי חיפה, לה יש כיום יתרון מנטאלי חשוב, אסור לתת לבית"ר צ'אנס לחזור לעצמה".

את האופטימיות שלו הוא לא איבד וכשאני שואל אם הוא היה מוכן לשים את הכסף שלו על הקבוצה של גרנט לאליפות העונה, התשובה הוא לא מהסס ואומר: "כן".