בבני ברק חיים יותר

מאת מוטי גל

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת היום נתונים בריאותיים באשר לאוכלוסיית ישראל, על פי הזמנת משרד הבריאות. מהנתונים עולה תמונה קשה של תמותת תינוקות גבוהה בקרב היישובים הערביים ותוחלת חיים נמוכה של תושבי דרום הארץ. הנתונים מתייחסים לשנים 1993-1997.

נתוני הלשכה מצביעים על הבדלים בתוחלת החיים בין היישובים השונים בישראל. בתוחלת החיים של הגברים קיים פער של 3.1 שנים בין מחוז הדרום, בו תוחלת החיים הנמוכה ביותר (74.2 שנים), לעומת מחוז ירושלים בו תוחלת החיים הגבוהה ביותר (77.3 שנים). בקרב הנשים קיים פער של 2.1 שנים בין הדרום, בו עומד הגיל הממוצע של הנשים על 78.3 שנים, לעומת 80.4 שנים בירושלים.

מבין הערים הגדולות, העיר עם תוחלת החיים הגבוהה ביותר היא בני ברק - 77.4 שנים לגברים ו-81.1 שנים לנשים, לעומת באר שבע שם תוחלת החיים הנמוכה ביותר - 74.1 שנים לגברים ו-78.9 שנים לנשים.

תוחלת החיים הממוצעת בכלל המדינה לגברים היא 75.7, בעוד הנשים חיות יותר, 79.6 בממוצע.

גם בשיעורי תמותת תינוקות קיימים הבדלים בולטים בין היישובים: בערים הגדולות, שיעור פטירת התינוקות היה נמוך מ-4 פטירות לכל 1,000 לידות חיות, בעוד שביישובים הערבים כגון ג'דיידה מכר, כפר כנא, טמרה ומגאר, שיעור תמותת התינוקות בשנים אלו היה גבוה מ-12 פטירות תינוקות ל-1,000 לידות חיות. הנתונים מצביעים על קשר הפוך בין הרמה החברתית כלכלית של היישוב ובין שיעורי תמותת התינוקות: ביישובים בהם הרמה הכלכלית חברתית גבוהה, שיעור תמותת התינוקות נמוך, ולהיפך.

היישובים בישראל נבדלים אף הם ברמת שיעור הפריון הכולל, שמשמעותו מספר הילדים הצפוי לאישה בימי חייה. שיעור הפריון הכולל במגזר היהודי לא עלה על 2, בעוד שבמגזר הערבי שיעור הפריון הכולל היה מעל 4.