אי שם באחו ירוק ופסטורלי, גר לו באידיליה ושלווה שבט של ארנבים לבנים. לבנים צחורים כמו ענני נוצה ביום בהיר. היה זה בבוקרו של יום בהיר שכזה, כשהאדמה רעדה תחת רגליהם של הארנבים הלבנים. מוכי תדהמה גילו הארנבים, כי נולד לשבט ארנבון תינוק, לבן כמו שלג אך עם כתם לידה קטן אך בולט. את אוזנו של העולל הלבנבן עיטר משולש שחור הפוך.
אלי, כך נקרא הארנבון, הפך במהרה לבדיחה של השבט. חבריו צחקו עליו, עוברים ושבים לעגו לו, התקשורת הארנבית הקניטה אותו והוא לא ידע את נפשו מרוב בושה.
יום אחד החליט אלי לשים קץ למסכת ההשפלות. הוא שם את אוזנו על מסילת הרכבת וחיכה שזאת תעבור ותכרות לו אותה ותמחה את החרפה. הרכבת הגיעה, עברה, דרסה והורידה את כל הראש של הארנבון המסכן.
אלי הארנב למד בדרך הקשה את מה שחלקינו, הגברים, לא נלמד לעולם - לא כדאי לאבד את הראש בגלל משולש הפוך, קטן ושחור.
אלי גוטמן שונה מהשבט שלו. קרירותו, פרצוף הבולדוג וכריזמת הצנון שלו הם ההפך הגמור מהסקסיות שאמורה בית"ר לשדר. כך לפחות חושבים ביציע המזרחי, מקום שבו אוהבים לא לאהוב.
מה לא אמרו וכתבו על הצהובים שחורים? בונקריסטים, משעממים, אנוכיים, אין הגנה, אין התקפה, אין ספסל, אין כימיה, אין קהל. מה יש? יש 34 נקודות מזדיינות! זה מה שיש! סך הכל שתי נקודות מהחלום הרטוב מהכרמל. מעולם לא באה קבוצה למשחק עונה כל כך מושמצת.
לועגים לגוטמן, מקניטים אותו ומנסים לשנות את עורו. אך גוטמן הוא טקטיקן, הוא מעדיף סגירה נכונה בהגנה מאשר מספרת מרהיבה בהתקפה. זה גוטמן.
עכשיו הוא ניצב ליד פסי הרכבת וצריך להחליט. אם ייכנע ללחץ מסביב, ישחק אטרקטיבי ופתוח, בניון ושות' ידרסו אותו. אם ישים זין על כולם, ישחק בדרך שלו, בהרכב זהיר המחפש לעקוץ ולא לכבוש, יש לו סיכוי.
שנאמר: "הרכבת מתקרבת, הרכבת מגיעה, מה יעשה אלי גוטמן - יתאבד או יצטרף לנסיעה?".
גוטמן ראביט
3.12.2000 / 15:56