עכשיו, כשהוא שוקל להתפטר מתפקידו כיו"ר הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה במחאה ובעקבות ההשתלחויות בו והאיום להתעלם מהחלטותיה בעניין המפכ"ל המיועד, אך נוטה שלא להעניק לאויביו את התענוג שבמינוי יו"ר חדש שיהפוך כבקשתם את ההחלטה, יכול אליעזר גולדברג להיזכר כיצד ישב בביתו הירושלמי כגמלאי נינוח באותו יום אביב, במאי השנה. ללא התגרות, מתוך השמיים הכחולים כמדי שוטרים, טלפן אליו מזכיר הממשלה, צחי ברוורמן. הוא פונה לכבוד השופט בשמו של ראש הממשלה, אמר ברוורמן. האם יואיל כבודו לעמוד בראש הוועדה לאישור מינויים בכירים?
בנימין נתניהו עצמו לא טרח לשוחח עם השופט בדימוס מבית המשפט העליון, מבקר המדינה לשעבר ומי שהיה גם נציב התלונות על השופטים. לא לכבודו לדבר עם כבודו. די בצחי. חלפה שנה מאז שפקעה כהונת הוועדה הקודמת ובהמשך השנה אמנם יעמדו על הפרק לפחות שלושה מינויים חשובים (רמטכ"ל, נגיד בנק ישראל, נציב שירות בתי הסוהר) ואולי גם רביעי (מפכ"ל המשטרה, אם לא תוארך כהונתו), ולכאורה חשוב מי בוחן את התאמת המועמדים לתפקידיהם ואת תהליך המינוי, אבל נתניהו היה אדיש. ראית פנסיונר אחד של העליון, ראית את כולם. שישמחו שעדיין נזכרים בהם לפעמים וזורקים להם רגעים חולפים של קשב ציבורי. טירקל, גולדברג, ארבל - לא, חלילה, לא עדנה ארבל, היא החמירה בשעתה עם החשוד נתניהו - מה זה משנה. שיהיה גולדברג. צחי, סכם איתו.
ובאמת, מה זה כל כך משנה, כשמביאים לוועדה, לאחר שנפתרות בעיות המינוי של החברים בה, כי אין ועדת מינויים לאיוש ועדת המינויים, מועמדים כמו אלוף אביב כוכבי לרמטכ"ל ופרופ' אמיר ירון לנגיד. השרים, המועמדים וממלאי התפקידים היוצאים מופיעים בפני הוועדה, חבריה מתרשמים מהם היטב והאישורים ניתנים.
ולפתע, מכמונת משטרה, ומתוכה מגיח גלעד ארדן, השר לביטחון הפנים. ארדן הוא אחד משני הגיבורים העגומים של הפרשה, לצד משה אדרי. לפני קצת יותר משלוש שנים וחצי ישב בלשכת שר התקשורת ורקם תכניות. במוצאי בחירות 2015 התברר לו שמחמל-נפשו נחטף ממנו כעולל תימני, כי הוא הבייבי של ביבי. ארדן נותר חסר תיק. הועמדה בפניו ברירה אכזרית: ביטחון הפנים, או כלום, כי לא נשאר כלום. תשובתו היתה חד משמעית: לא. ביטחון פנים, בשום פנים. ובהרהור נוסף, באותה חד משמעיות: כן. בסדר. שיהיה. בחריקת שיניים, בהשלמה עם המציאות, כן.
דעתו על נתניהו, שהייתה קצת פחות טובה מדעתו של נתניהו על עצמו, לא השתפרה בעקבות אותו אונס פוליטי. שניהם לא ידעו אז שבבעיטה האחת של העברת ארדן מהתקשורת למשטרה כבש נתניהו שני גולים עצמיים, הסתבכותו בתיק 4000 והכנת הרקע לעימות עם המשטרה בכל שלושת התיקים שבקרוב ייפתחו לו.
נתניהו למד שיעור שכתב לפני שנים מורה הדור, אריאל שרון: כוח השלטון שווה כסף רב, גם כשבספרי התקציב לא מופיע שקל. הארנק הציבורי של שרון נקרא "מנהל מקרקעי ישראל". השולט במנהל, היום כבר רשות, חולש על הנפקת היתרים ואישורים למיניהם. כססמת מפעל הפיס, בשינוי קל, המנהל בכפר, המנהל בעיר, המנהל יכול להפוך עני לעשיר. ואכן, זה היה מפעל הפיס לפוליטיקאי שלעולם אינו הנדיב הידוע. בקצה הדרך תמיד תהיה תמורה נאותה.
כמו המקרקעין לשרון, כך גם מרכז ההשקעות לשרים אחרים והתקשורת לנתניהו. בהבל פה, בחתימת יד, אפשר להיטיב עם מי שהשר חפץ ביקרו; השר, ולא ראש הממשלה, שהוא מעל כולם אך כמעט ואינו מושל במישרין בדבר בעל ערך, למעט בנציבות שירות המדינה, משאב אנושי ולא כלכלי. את העוגה הצהובה של הוועדה לאנרגיה אטומית אי אפשר לפרוס למקורבים. לכן ראש ממשלה, גדול השרים, מוכרח להיות גם שר קטן, כגון שר התקשורת.
זה הצד של השקע. בצד של התקע, נחוצה מערכת אכיפת חוק שלא כל כך תאכוף את החוק. שתי שרשרות פיקוד המתחילות בשני משרדים שונים, המשפטים וביטחון הפנים, ומסתיימות באותו אגף חקירות ומודיעין במטה הארצי, אצל ראש אח"ם ופקודיו ביחידות להב 433 - יאח"ה, היחידה לחקירות כלכליות יאל"כ (שהאוצר השתכנע בשעתו לתקצב ובמהרה נלכד בה השר שלו, אברהם הירשזון), יאחב"ל. מפכ"ל המשטרה אינו המנחה המקצועי של ראש אח"ם - ניצב שפעולתו מגודרת בידי היועץ והפרקליט, אף שעדיין יש לו מרחב ליזום תחילה ולקבל משוב בהמשך. אבל המפכ"ל הוא המחליט, באישור השר, על מינוי הקצונה הבכירה. ביכולתו גם לכפות שינויים ארגוניים. למשל, לבטל תקנים של עשרות חוקרי שחיתות ולהמיר אותם בשוטרי מקוף הקונסים פזרני גללי כלבים, כי איכות חייו של האזרח ברחובו חשובה מניקוי השלטון.
ובסיסמה זו, של שיקום המשטרה מחורבותיה - בדיוק מה שממחזר עכשיו נתניהו - באמצעות מינוי חיצוני, משוחרר מהתרבות הארגונית שהצמיחה את הניצבים, הביאו נתניהו וארדן מהשב"כ את רוני אלשיך. הוא הוצג כסופר-טנקר, שבכוחו להפיל פצצת מים על הגחלים הבוערים במשטרה ולברוא יצור חדש, עם הפנים לקורבן הפריצות והמפגעים ולא למושחתי הצמרת. גם הרקע הביטחוני שלו, כמו של גל הירש שקדם לו לרגע, שידר עדיפות חדשה. מבצע דין וחשבון, לא רואה חשבון.
בהצעת המינוי של נתניהו לאלשיך היו, במשתמע, סממני שוחד: שמור עלי מחוקרי ואשמור לך את השב"כ. אם המפכ"ל המיועד, שאינו יכול לסרב לבקשת ראש הממשלה העומד למנות בתוך חודשים ראש שב"כ, יעשה כמיטב יכולתו שאותו ראש ממשלה יכהן גם בסיבוב הבא של מינוי ראש שב"כ, לקראת אביב 2021, התפקיד שלו. מפקח כללי תמורת שירות ביטחון כללי; ובמקום כללי אפשר גם פרטי. העסקה לא התממשה, כי אלשיך קלט בהגיעו הביתה לאיזו פינה הוא עלול לדחוק את עצמו, ועדיין, גם ללא ציפייה לתמורה, נדרשה לו שנה בתפקידו עד שערק מהמושחתים אל חוקריהם.
המלחמה במדליפים
בעוד חקירות נתניהו ורעייתו שרה זורמות באפיקיהן, בניצוחו המהוסס של היועץ אביחי מנדלבליט, הוביל נאמנו של נתניהו, ח"כ דוד אמסלם, מסע לאילוף המשטרה. הבמה של אמסלם הייתה ועדת הפנים של הכנסת, בדיוניה בהצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה - תיקון 32, התאמה תעסוקתית, או במילה אחת, פוליגרף. המשטרה יזמה לפני כשנתיים את התיקון כדי לוודא שארגוני פשיעה אינם שותלים בתוכה מגויסים חדשים, וגם כדי לבדוק את הקצונה הבכירה בשאלות שאינן ביטחוניות - ולכן השב"כ מסרב להציג אותן בבדיקותיו - והעוסקות בטוהר מידות. יותר מכל, בעקבות פרשיות הניצבים המיוחמים בתקופת טרום אלשיך, שאלות הנוגעות לקצונת המשטרה ברחל (או סיגל, או סימה) בתה הקטנה. אמסלם דימה לגלות בפוליגרף שביקשה המשטרה מנוף לגילוי מדליפים בין חוקריה, בכירים כזוטרים. קל לנחש בתיקיו של מי קיווה לתפוס, או להרתיע, מדליפים.
בחזונו של אמסלם, "פעם בשלוש שנים כל קצין חקירות שיש לו סמכויות יילך לבדיקת פוליגרף, שבאה לבדוק האם הוא השתמש בסמים, הפעיל אלימות, משקר, השתמש בסמכות לרעה, הטריד מינית, הדליף."
לשאלה, האם מותר המפכ"ל מהניצבים ומשאר 8,000 מתוך 35 אלף השוטרים שנבדקו עד למועד הדיון, אמר אמסלם: "לבחירת מפכ"ל יש מסלול משל עצמה שלא קשור לארגון. יש ועדה ציבורית. אני לא יודע מה בדיוק הפרוצדורה שם, אבל אני מניח שזה כפי שממנים רמטכ"ל וכו'. ברמה העקרונית אני חושב שאם הייתי מפכ"ל המשטרה או הייתי ממונה והחבר'ה שלי היו עוברים בדיקת פוליגרף, הייתי מבקש גם אני לעבור אותה. מה שנקרא, דוגמה אישית. הדוגמה האישית היא הדבר הבסיסי".
המשנה ליועצת המשפטית של המשטרה, ניצב-משנה אלעזר כהנא, התנגד "שמישהו בתוך המשטרה יבדוק את המפכ"ל, שיצטרך לחשוף את כל ענייניו. בשביל זה יש את ועדת טירקל ויעשו את כל הבדיקות שהם חושבים שנכון לעשות, אם יחשבו לעשות למפכ"ל בדיקות כאלה ואחרות, אבל לא נראה סביר שהמשטרה תבדוק את המפכ"ל".
אמסלם לא השתכנע. "המשטרה יכולה לבדוק ניצב, ובשב"כ אפשר לבדוק את ראש השב"כ? אם מחר יחליטו להביא ראש שב"כ מבחוץ, השב"כ יבדוק אותו. גם אם הוא מבפנים, הוא נבדק בוודאי. כפי שאתם חוקרים את ראש הממשלה, לא יעלה על הדעת שנביא גוף מבחוץ."
כהנא: "בדיקת פוליגרף היא מוצר לוואי של בדיקת התאמה תעסוקתית, בקצה הבדיקה, בקצה הצ'קלקה, כפי שאומר המפכ"ל (אלשיך), בעוד שההתאמה התעסוקתית של המפכ"ל לתפקידו נעשית בוועדת טירקל ולא במשטרה".
אמסלם: "הייתי מצפה שאם מפכ"ל המשטרה גוזר על אחרים דברים, בוודאי הוא יגזור אותם על עצמו, את זה בוודאי הייתי עושה אני. המפכ"ל הוא לא רק פקיד, הוא גם מפקד של הארגון הזה, שיש לו מאפיינים צבאיים, אז בדרך כלל נהוג שמפקד קודם כל גוזר על עצמו ואחרי כן מבקש מהפקודים שלו."
בדיקת פוליגרף, הסביר כהנא, "לא נשלחת לגוף חיצוני. זה תהליך שמתחיל בתחקור ובאיסוף מידע ובהכנת שאלות ויום הכנה. זה תהליך שלוקח שבוע, תהליך הרבה יותר משמעותי". קצינים שעברו את התהליך ביחידה לביטחון מידע (יחב"ם, הכפופה לסגן המפכ"ל) מספרים על כ-300 שאלות המופיעות בפניהם במחשב, עם זמן קצוב וקצר לתשובה על כל שאלה. היסוס יהבהב בצהוב, דילוג באדום, או כך -לפחות זה זכור לקורבנות מבעד לערפל משתק. המפגש עם בוחן הפוליגרף, שהוא איש יחב"ם או מקצוען שכיר המומלץ בידי השב"כ, נערך רק לאחר שהשאלות הבעייתיות ידועות, לנבחן ניתנת הזדמנות לתשובה מסודרת והממצא הוא אמת/שקר/לא חד-משמעי.
זה התהליך שסופו פוליגרף, שניצב אדרי בחר שלא לעבור, כשהתפטר בתחילת השנה מהמשטרה, בעוד עמיתיו לסגל הפיקוד הבכיר, דוגמת ניצב יורם הלוי, עוברים כנדרש. החלטת ארדן לכלול את אדרי בשלישיית מה קשור (לפוליגרף) של מועמדיו למפכ"ל הייתה התחכמות עוקפת פוליגרף. מצד אחד, אדרי הוא שוטר מנוסה, זה עתה פרש, ולכאורה כשיר כמו הניצבים המכהנים לפקד על המשטרה, אבל מהצד האחר הוא אזרח שאינו מחוייב בפוליגרף, ומהצד השלישי לא הרי מפכ"ל כהרי כל שוטר, כי מפכ"ל הוא מועמד-טירקל, כעת מועמד-גולדברג, ועליו כמו על הרמטכ"ל וראשי השב"כ והמוסד ושלושת הבכירים הנוספים לא חלה חובת פוליגרף. יוצא בפברואר מהדלת, חוזר בנובמבר מהחלון, וקורץ לפוליגרף המיותם.
כך קיוו ארדן ואדרי לחמוק מהפוליגרף - ומבדיקת ההתאמה התעסוקתית כולה - בלי שהסבירו מה יש להם להסתיר, מאיזה כישלון חששו. גולדברג לא נפל בפח. הוא דרש שוויון בין אדרי לבין מועמדיו הנוספים של ארדן; אילו שלח ארדן שמות שני אזרחים למהדרין, למשל ראש שב"כ לשעבר ואלוף במילואים, לא היה עניין הפוליגרף עולה כלל, כפי שלא עלה במינויי כוכבי וירון.
עבר מה שנשאל
אבל מה שהושג עקרונית, מוסמס ביצועית. לבקשת ועדת גולדברג טיפל משרד המשפטים בסוגיית הפוליגרף של אדרי. משרד המשפטים פנה לשב"כ, לקבל המלצות על מומחי פוליגרף. השב"כ סיפק שם של בוחנת הנאמנה עליו. עד כאן, לכאורה תקין, למעשה רחוק מכך, כי זאת הרי אמורה להיות רק התחנה הסופית. נשכח המסלול כולו, של 300 השאלות הממוחשבות. הבוחנת ישבה עם ועדת גולדברג והתבקשה להציג שאלות מסוימות, כולל בעניין הפגישה עם עו"ד פיני פישלר. איכשהו, השאלה נשמטה בבדיקה. מה נשאל, ומהי המשמעות של אמירת אמת כאשר היא הודאה בהתנהגות לא נאותה, לא ברור לוועדה. המטרה המוצהרת, השוואת מצבו של אדרי לזה של הלוי ושל ניצב דוד ביתן, לא הושגה. לאמירה "עבר בהצלחה את הפוליגרף" לא הייתה, לפיכך, משמעות מוסכמת ותכליתית. אדרי עבר מה שנשאל ולא עבר מה שלא נשאל.
היום, בעקבות כל התלונות נגד אדרי שהתפרסמו מאז תחילת דיוני ועדת גולדברג ובמקצתן לאחר סיום עבודתה, ברור שאין בו דופי בתחום תאוות הבצע. הוא לא חטא בשום עבירה שנחקרה נגד שרה ובנימין נתניהו. אבל ברור גם, ממסקנות מבקר המדינה בשתי פרשיות שונות ומעדויות נפגעים, שהפעיל שררה כוחנית שלא כדין. לא זאת דמות המפכ"ל שיספק סמכות מוסרית, שיטיל משמעת על השוטרים, שיממש את משאלת נתניהו לשקם את המשטרה, כאילו היא משוועת לשיקום יותר מהמדינה שהרס. הוא, בפשטות הניסוח של גולדברג, "לא ראוי". אדרבא, מזמין גולדברג את ארדן (שבניגוד להצהרותיו טרם ביקש להרצות שוב את טענותיו בפני הוועדה), להביא לממשלה החלטה להתעלם מהמלצות הרוב בוועדה; הבה נראה כיצד ייפול דבר שם ובהמשך בבג"ץ.
כמעט הכי חמור, אם ארדן טוען שאדרי הוא הטוב בשוטרים, המוצלח במועמדים למפכ"ל, מה זה אומר על רמת שאר השוטרים - הם מוכשרים אף פחות ממנו? אחרי 10 שנות אחריות עליונה של נתניהו למשטרה ושלוש וחצי אחריות ישירה של ארדן? עד כמה העמיק ארדן בשיעורי הבית שהכין כשהעדיף את אדרי על פני שאר היקום - אם לא ידע אז מה שידוע לכל עכשיו, בזכות ועדת גולדברג, נכשל ואינו מתאים לתפקידו, ואם ידע ולמרות זאת בחר בו, נכשל ולתפקידו אינו מתאים.
והכי חמור, איתור השד העדתי בנפשו של השופט גולדברג, חוצפה שנפוצה ברשתות החברתיות ושניצב בדימוס אורי בר-לב, מהיועצים שסייעו לאדרי להסתבך, העז לתת לה פה. גולדברג נגד אדרי. אשכנזי נגד מרוקאי. ישראל, דצמבר 2018. זוועה שנתניהו וארדן היו חייבים לקום נגדה ראשונה. הם, כמובן, שותקים. נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, שותקת גם היא, אולי מפני ההערכה שבקרוב אפשר שתידרש לדון בעתירות לבג"ץ בעניין ועדת גולדברג, וקצת אחר כך - בעתירות נגד כשירותו של נתניהו להרכיב את הממשלה הבאה.
שנתיים וחצי לפני גיל 90, באותו בית ירושלמי, ישב אמש אליעזר גולדברג ורתח מתחת לשפמו בשקט עצור. הוא, שנעתר לפניית נתניהו באמצעות המזכיר ברוורמן, משלם על כך במהלכים פוליטיים של ארדן ובשיקוצים מגונים. רב הפיתוי להטיח בפרצופי הפוליטיקאים את המפתחות ולחזור לחייו הרגועים. אלא שלא איש כמוהו ימרח, לא איש כמוהו יברח. לא עכשיו. לא לפני שמסתיים סיפור המפכ"ל.