פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קריסה כלכלית ומחסור במזון: תרחיש יום הדין של בריטניה אחרי ברקזיט

      אם התכנית של מיי תיפול בפרלמנט, תיכנס לונדון לסחרור שעשוי להוביל לפרישה מהאיחוד ללא ההסכם. מתחזיות פסימיות לגבי חוזק המטבע ועד באזרחים שמגדלים מזון בגינה, האמת היא שאף אחד לא יודע מה יהיה גורל הממלכה

      קריסה כלכלית ומחסור במזון: תרחיש יום הדין של בריטניה אחרי ברקזיט
      צילום: רויטרס, עריכה: איתי עמרם

      שעון החול לעזיבת בריטניה את האיחוד האירופי עומד להסתיים, אך חוסר הוודאות מעולם לא היה רב יותר. תרזה מיי, אחת המנהיגות החלשות ביותר שידעה הממלכה בעת החדשה, העבירה החודש בממשלתה הספקנית והרעועה את הסכם הגירושים שעם כניסתו לתוקף ב-29 במרץ הקרוב ידונו לונדון ובריסל בהסכם נוסף, שיעצב את עתיד יחסיהן הכלכליים - אם אכן ייכנס לתוקף.

      מיי העבירה את ההסכם בממשלה תוך גל התפטרויות של שרים המתריעים באימה על כבילת הממלכה לאיחוד, מבלי שתהיה לה השפעה על מהלך העניינים. אחד מהם היה מחזיק תיק הברקזיט בממשלה, השני שעושה זאת בחצי השנה האחרונה. מתפטר נוסף היה ג'ו ג'ונסון, שר התחבורה ואחיו של בוריס, שר החוץ לשעבר שהיה הראשון לנטוש את האוניה הרעועה של מיי ולהילחם בתכנית העזיבה שלה בתור אופוזיציה בתוך מפלגת השלטון השמרנית.

      הממשלה הייתה השלב הראשון, והקל יותר, וכך גם השלב השני, אשרור ההסכם על ידי 27 מנהיגי האיחוד. הצרה העיקרית של מנהיגת בריטניה היא הפרלמנט, שבו מפלגתה היא אמנם הגדולה ביותר, אך לא מחזיקה ברוב המושבים ומפולגת בנוגע לתמיכה בהסכם. כשהקימה את הממשלה שלה אחרי הבחירות הכושלות במאי הקודם - הקדימה אותן כדי להגדיל את הרוב בפרלמנט, אך נחלשה לטובת הלייבור - היא הזדקקה לתמיכת המפלגה הצפון אירית השמרנית.

      לכל הכתבות על ברקזיט

      ראשת ממשלת בריטניה תרזה מיי בפסגת האיחוד באוסטריה, 20 בספטמבר 2018 (רויטרס)
      לא כל כך קל לעזוב את האיחוד. מיי בפסגת מנהיגי אירופה בווינה, ספטמבר (צילום: רויטרס)

      בדמוקרטיה פרלמנטרית, סיעות קטנות עשויות להעצים את כוחן המוחשי, כפי שאנו מכירים במחוזותינו. משהו כמו "הבית הצפון אירי" או "צפון אירלנד ביתנו". המפלגה הקטנה, המונה רק עשרה מחוקקים, היא המשענת הרצוצה של הממשלה. בלי התמיכה שלה, לשמרנים אין רוב וכנראה אין ממשלה. הצפון אירים חוששים מההסדר הנרקם שיותיר אותם כפופים לבריסל על מנת להימנע מהצבת עמדות ביקורת בגבול בין הרפובליקה של אירלנד, מדינה עצמאית החברה באיחוד האירופי, לבין צפון אירלנד, חלק מהממלכה המאוחדת. המתנגדים חרדים לפגיעה בהסכם "יום שישי הטוב", שסיים את הסכסוך באי האירי לפני 20 שנה.

      אם לא יתחיל סחף לכיוונה בשבוע וחצי שנותר להצבעה בפרלמנט, גורל התכנית של מיי נחרץ. היא תפסיד בצורה משפילה והקולות להדיחה בתוך המפלגה יגברו. אם תישאר בתפקיד בכל זאת, ייתכן שהיא תצפה כיצד הממלכה תפרוש מהאיחוד ללא הסכם, תרחיש שבעיני רבים יוביל לכאוס ולמשבר של ממש. אחרים, מהאגף הברקזיטי, מעדיפים אופציה כזאת על פני ההסכם הנוכחי. הם מזכירים כי התחזיות שניבאו שחורות לפני משאל העם ב-2016 היו מוגזמות.

      מתנגדי הברקזיט מעולם לא ויתרו על הדרישה לקיים משאל עם נוסף, על אף שהקודם היה חוקי למהדרין, תולדת חטא היוהרה של ראש הממשלה הקודם דייוויד קמרון. הוא לא היה מוכרח להעלות את הסוגיה להצבעה, אך באמצעותה הוא היה משוכנע שיצליח לקבור את המגמות הבדלניות בבריטניה. הוא נדהם לנוכח ה"כן" המהדהד שהתקבל בניגוד לסקרים, שהפכו מאז למונח מגונה בממלכה. הוא פרש, הותיר את הספינה ללא קברינט.

      הפגנה נגד האפשרות של מחסור במזון במקרה של ברקזיט ללא הסכם, לונדון, בריטניה, 22 באוגוסט 2018 (רויטרס)
      איש לא יודע מה יקרה אחרי. הפגנה בלונדון נגד המחסור האפשרי במזון, לונדון (צילום: רויטרס)

      מיי, שהייתה ממתנגדי הפרישה מהאיחוד, לא הייתה המועמדת האוטומטית לרשת את קמרון. היה זה בוריס ג'ונסון, ראש עיריית לונדון לשעבר, חברו ללימודים של קמרון, אך בעל לשון חסרת מעצורים ואיבה גדולה לבריסל. הוא הנהיג בהצלחה את מחנה העזיבה והיה הראשון בבורסת השמות, אך הוא ויתר על התענוג והסתפק בתפקיד שר החוץ הלעומתי של מיי. אחרי ניגוחים אינספור, הוא פרש מהתפקיד בקיץ האחרון וכרסם מתוך המפלגה במעמדה. עתה הוא שוב מוזכר כמועמד מוביל להנהגת השמרנים.

      משאל עם שני לא היה נראה כדבר ריאלי, אך זה עשוי להשתנות אם ההסכם ייפול בפרלמנט. מיי דוחה זאת על הסף, וגם קורבין לא מתלהב. הוא בעצמו סולד מהאיחוד האירופי, אבל רואה בהסכם הנוכחי כמוצר קפיטליסטי שיפגע בעובדים. מנהיג הלייבור כבר חולם על הנהגת הממלכה, שאותה הוא שואף לבטל ולהקים במקומה רפובליקה ללא גינונים מלכותיים. הסקרים, שעדיין נותרו הכלי הכמעט יחיד להבנה כלשהי של הלך הרוח הציבורי, מראים כי פעיל השמאל הרדיקלי שהתערבב עם פעילי המחתרת באירלנדו ועם טרוריסטים פלסטינים בעברו עשוי בתרחיש לא מופרך להיות ראש הממשלה הבא של בריטניה.

      בלייבור דורשים בחירות חדשות במקרה של כישלון של מיי בפרלמנט, אחרת יגבו את הזרם הדורש להעלות להצבעה נוספת את כל סוגיית הברקזיט. להישאר באיחוד, לפרוש ללא הסכם או לקבל את ההסכם של מיי - אלו שלוש השאלות שרוצים לכלול יוזמי משאל העם השני. לא סביר שניתן לארגן זאת בתוך פחות מארבעה חודשים, בטרם יפקעו השנתיים שהוקצו להליך הפרישה אחרי הפעלת סעיף 50 באמנת האיחוד האירופי, ומשמעות הדבר היא עזיבת בריטניה בניתוק מוחלט וחד-צדדי (No-deal Brexit).

      היום שאחרי

      לפי הערכות ממשלתיות מיום רביעי האחרון, הכלכלה הבריטית תיפגע כך או כך, אך במקרה של פרישה ללא הסכם הנזק יהיה קולוסאלי. תחת ההסכם של מיי, הכלכלה עלולה להתכווץ לפי התחזיות ב-3.9% בתוך 15 שנה, בהשוואה למצבה במסגרת האיחוד האירופי. ללא הסכם, ההתרסקות, לפי ההערכות, תהיה בשיעור של 9.3%, כשהפאונד יאבד רבע מערכו.

      בשטח, התחזיות הפסימיות צופות במקרה כזה גם מחסור במזון. חלק ניכר מהסחורות לבריטניה מגיע מנמל רוטרדם בהולנד, וללא הבנות בין בריסל ללונדון צפויים שיבושים בשרשרת האספקה. עד כדי כך החרדה רבה בממלכה, עד שמחסני המזון כבר מלאים. יש תושבים שכבר אוגרים מזון, לכל מקרה שהוא.

      "אנחנו שותלים זרעים בגינה ואנחנו מתכננים לזרוע שוב באביב", סיפרה ל"דיילי מייל" נווין מאן, אם לשלושה בת 36 מהעיירה אילוגן. לדבריה, המשפחה נערכת למחסור עוד מתחילת המשא ומתן בין בריטניה לאיחוד וכעת יש להם מספיק מצרכים חיוניים למשך ארבעה חודשים אחרי הפרישה.

      בין קופסאות שימורים, פסטה ואורז לתרופות ואף למקורות אנרגיה מתחדשים, מאן סבורה כי התרחיש של ברקזיט ללא הסכם ממשי יותר מאי-פעם. "לא מדובר על חיי נוחות, אלא על היכולת לשרוד", אמרה.

      הפגנה נגד ברקזיט מחוץ לפרלמנט, לונדון, בריטניה, 28 בנובמבר 2018 (רויטרס)
      הסיכוי למשאל עם שני קלוש. הפגנה נגד הברקזיט מול הפרלמנט בלונדון, רביעי (צילום: רויטרס)

      בימי תפארתה של האימפריה הבריטית, הצבא המלכותי נלחם להגן על מושבותיה. כיום, הצבא מתמקד בעיקר בלוחמה נגד טרור, אבל אחרי 29 במרץ הקרוב הוא עשוי למצוא את עצמו בתפקידי שיטור אזרחיים כשהוא מסייע לרשויות להתמודד עם אנרכיה ברחובות.

      זה עשוי להישמע דמיוני שבריטניה תגלוש למחוזות המאפיינים מדינות נחשלות, מוכות אסונות טבע ומלחמות, אולם בצבא מתכוננים ל"תרחיש יום הדין" למקרה שתאזול האספקה. לפי הסאנדיי טיימס, מסוקים ומשאיות של הצבא אמורים להעביר סיוע לתושבים ברחבי הממלכה אם אכן ייווצר עומס יוצא דופן על נמל דובר, הקרוב ביותר לצרפת, אחרי הברקזיט. "יש תכניות חירום למקרה שאין הסכם. זה לא כדי לזרוע פאניקה, אלא דבר ריאליסטי לחלוטין", צוטט שר בכיר על ידי העיתון.

      מול התחזיות הקודרות, תומכי הברקזיט, גם אלו שסבורים כי עדיף לפרוש ללא הסכם מאשר עם הסכם רע, אומרים כי הן לא לוקחות בחשבון את הסכמי הסחר הנפרדים שתחתום עליהן בריטניה בתקופת הפוסט-ברקזיט. מי שהוסיף שמן למדורה הוא נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שלא מסתיר את רצונו מניתוק מוחלט בין בריטניה לבין האיחוד, ואמר כי לפי ההסכם המתגבש, הסיכוי להסכם סחר בין וושינגטון ללונדון לא גבוה.

      "פוליטקאי קנדי מדרגה שנייה"

      טראמפ כבר עשה נזק גדול למנהיגותה ולסמכותה של מיי בעת ביקורו הסוער בממלכה בקיץ, עת רמז שג'ונסון היה מנהל את המשא ומתן עם האיחוד בצורה טובה יותר. הרומן בין השניים מרגיש טבעי בהחלט, אולם ייתכן שבוריס התאהב בספסלים האחוריים במפלגתו בתור האופוזיציונר למנהיג הכותב טורים ארסיים נגד האיחוד האירופי בעיתוני הממלכה.

      בימים האחרונים הוא הציע למנות "שר ברקזיט ללא הסכם", לבנות גשר מצפון אירלנד לסקוטלנד ואמר כי בריטניה תהפוך ל"מדינת לוויין" של האיחוד לפי תנאי ההסכם הנוכחיים.

      ג'ונסון הוא לא היחיד ממחנה הברקזיט שמשתלח בממשלה ובבכירי השירות הציבורי בימים האחרונים. כך, למשל, חבר הפרלמנט השמרני ג'ייקוב ריס-מוג, אחד מבכירי הסיעה האירוסקפטית שמאחורי הקלעים מקדם הליך של אי-אמון במיי, אמר כי נגיד הבנק המרכזי מארק קרני הוא "פוליטיקאי קנדי מדרגה שנייה שזכה לעבודה בבריטניה". קרני הוא יליד המדינה הצפון אמריקנית, ותחזיותיו לאחר הפרישה הכעיסו את תומכיה.

      בדרך למהפכת הלייבור?

      בלייבור, בינתיים, ממתינים להזדמנות הראשונה להוכיח אם הסקרים נכונים והתמיכה הציבורית בהם אכן איתנה. סקנדל האנטישמיות שבו הוכתם מנהיגה קורבין וחברים אחרים ללא ממש מפריע לבוחרים, ייתכן שאת חלקם זה אף מושך. בוועידת מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר בבריטניה, שהתכנסה בליברפול בספטמבר, הסוגיה הפלסטינית זכתה למקום בולט.

      מול דגלי פלסטין שהתנופפו בגאון, אחת מהכרזותיו המרכזיות של קורבין הייתה שהוא יכיר במדינה פלסטינית עצמאית אם יהיה ראש ממשלת בריטניה. אבל לא בגלל זה נוצר הסחף בציבור הבריטי לכיוון הרעיונות הרדיקליים של הלייבור תחת ההנהגה הנוכחית. שנים של קיצוצים וצעדי צנע, שלפי דוח של האו"ם גרמו לנזק רב, גרמו למיאוס מהשיטה הניאו-ליברלית שמקדמים השמרנים, ולמעשה גם הלייבור תחת ראשיה הקודמים, בראשם טוני בלייר השנוא על הדור הצעיר של מפלגת העבודה הבריטית.

      מנהיג מפלגת הלייבור של בריטניה, ג'רמי קורבין, במהלך נאומו בוועידת מפלגתו בליברפול 26 בספטמבר 2018 (רויטרס)
      החלום להפוך לראש ממשלה מתקרב. קורבין בוועידת מפלגתו, ספטמבר (צילום: רויטרס)

      ג'ון מקדונל, שר האוצר המיועד של הלייבור במקרה שהם ירכיבו את הממשלה, תיאר כבר את חזונו - כלכלה סוציאליסטית, שתכלול הלאמות נרחבות של תעשיות וחברות ממשלתיות לשעבר, הגדלת ההוצאות הציבוריות לטובת החינוך והדיור ושינויים עמוקים במערכת הבנקאית.

      כיליד ליברפול ואוהד של קרל מרקס, הוא לא מתבייש לומר שהוא רוצה להפיל את הקפיטליזם וליצור את הממשלה הרדיקלית ביותר בתולדות בריטניה. "גם העשירים לא רוצים לצאת מהעבודה ולחלוף על פני הומלס", אמר בריאיון שהעניק לאחרונה לרויטרס.

      משבר כלכלי פוטנציאלי שעשוי להיווצר לאחר הברקזיט יחזק את האג'נדה של הלייבור. אלו ימים של פופוליזם ברחבי העולם, לא רק מכיוון הימין הלאומני והקיצוני, אלא גם מכיוון השוליים הקיצונים של השמאל, שלעתים מוצאים את עצמם מסכימים עם יריביהם בלא מעט נקודות. בין היתר זהו הצורך לשפר את תנאיהם של העובדים.

      מקדונל סבור כי האווירה הכלכלית הנוכחית תעזור לו לקדם אג'נדה רדיקלית יותר מזו של קלמנט אטלי, מי שהנהיג מדיניות כמעט סוציאליסטית אחרי מלחמת העולם השנייה ואחראי להקמת שירות הבריאות הממלכתי ומדינת הרווחה המודרנית. הייתה זו מרגרט תאצ'ר שפירקה את האיגודים המקצועיים החזקים והפריטה חברות וגופים ממשלתיים רבים. "אנחנו מחפשים שינוי ואני חושב שאנחנו משקפים את מצב הרוח", אמר בכיר הלייבור.

      צעצועים לכלבים בדמותם של מיי, ג'ונסון, קורבין בחנות במנצ'סטר, בריטניה, 20 בנובמבר 2018 (רויטרס)
      הקרב על הנהגת הממלכה בעיצומו. צעצועי כלבים בדמותם של קורבין, מיי וג'ונסון בחנות במנצ'סטר (צילום: רויטרס)

      מבחינת הקהילה היהודית, זהו חלום בלהות. האנטישמיות בבריטניה בנסיקה, כפי שקורה במדינות אחרות באירופה בשנים האחרונות, ודומה שהיא מושרשת בלייבור של קורבין. מנהיג המפלגה לא היה משכנע, בלשון המעטה, כשהצהיר כי הוא נאבק בתופעה, בעוד מפלגתו מסרבת לאמץ את ההגדרה הבינלאומית לאנטישמיות, מחשש שהיא תגביל את יכולתה לבקר את מדיניות ישראל.

      גם אם קורבין, שבעבר השווה בין מדינת ישראל לבין המדינה האסלאמית של דאעש, מיתן מעט את הטון שלו לנוכח החשש בלייבור כי סלידת הקהילה היהודית תפגע בסיכויים לשוב לשטון, אחרים במפלגתו מיאנו לעשות כן. כמחצית מחברי הקהילה היהודית בבריטניה אמרו כי הם שוקלים לעזוב את הממלכה. ברקזיט כאוטי, לצד עלייה אפשרית של קורבין, רק יחריפו את המגמה.