בשנות ה-50' אסף משרד הבריאות נתונים על תפוצת מחלות מין (עגבת וזיבה) לפי חתכים שונים, כגון גיל, מצב משפחתי ומקום מגורים של החולים. עתה, לאחר כמעט 60 שנות חסיון, חושף ארכיון המדינה את המסמך, וסיבת הסודיות מתגלית - טבלת ארצות המוצא של חולי המין בישראל אז. בראש הטבלה: מרוקו ורומניה.
הנתונים על "התחלואה במחלות מין בשנת 1959" נאספו בכרטסת המרכזית של היחידה לאפידמיולוגיה במשרד הבריאות ונלקחו מבדיקות דם שבוצעו בקופות החולים או בעת אשפוז בבתי חולים. דאגה מיוחדת עוררה תפוצת העגבת בקרב נשים נשואות - מתוך 57, בסך הכול, 22 היו נשים הרות. "יש לייחס תשומת לב מיוחדת למתן טיפול מונע לנשים בחודשי הריונן הראשונים ולערוך מעקב רפואי ממושך אחר אותם הילדים שנולדו מנשים שאצלן המחלה התגלתה במאוחר", התריע משרד הבריאות.
המשרד דיווח אז - לעצמו - כי מכלל 459 חולי העגבת באותה שנה, ביניהם חמישה מתחת לגיל 14 ו-42 מעל לגיל 65, נמצאו 414 מקרים של עגבת חבויה, 29 של עגבת ישנה, 10 של עגבת מלידה וששה של עגבת טרייה, מחציתם מייבוא ("נדבקו בחו"ל, שני ימאים ואשה אחת שנדבקה חודש לפני עלייתה ארצה"). כמקור הדבקה בארץ, "העגבת אינה מהווה בעיה חמורה, אבל יש להתייחס בערנות למקרים הבודדים של עגבת טרייה שהופיעו בארץ ולמקרים (החבויים) ילידי ישראל".
בחתך של נפות מגורים, תל אביב וחיפה הובילו בפער גדול. ירושלים, באר שבע וכל השאר השתרכו מאחור. המגמה הארצית נמצאה בעלייה תלולה, אך היו גם נפות עם אפס מקרים (נצרת) שנה אחר שנה או עם ירידה מששה-שבעה לאפס (חדרה, עכו).
חומר הנפץ העדתי טמון בטבלת ארצות הלידה של חולי המין. מעל כולן, מרוקו עם 62, קרוב לאחד מכל שבעה. כמעט מדביקה אותה רומניה עם 56, עיראק 35, פולין 29 ואיראן 27. תימן (15), הודו (14), ישראל (13) ומצרים (10) סגרו את הטבלה, אחרי "יתר ארצות אירופה" (26) ו"שאר ארצות המזרח" (24). כשליש מהחולים לא ציינו את ארץ מוצאם.
הטבלה מפרטת את שנות העלייה ארצה של החולים (השיא: בשנים 1949-54 ובשנתיים האחרונות לאיסוף הנתונים, 1958-59), אך לא את השיעור היחסי של אזרחי ישראל באותן שנים, לפי ארצות מוצא. מספר העולים לישראל ממרוקו ומרומניה, שתי המדינות המובילות בטבלת החולים, בתקופה שבין הקמת המדינה לבין מועד איסוף הנתונים, היה דומה, כ-125 אלף איש.