מפקד חטיבה מרחבית בגבול לבנון, אלוף משנה רועי לוי, קורא במאמר מובלט בכתב עת של צה"ל לשקול התנקשות בחייו של מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה. לוי רומז כי "אישיותו וניסיונו הצבאי הפכו אותו ל'מרכז כובד', פגיעה בו תפגע במורל של כל (ארגונו) - מבכירי המפקדים עד אחרון החיילים - וכך תיפגע רוח הלחימה של האויב".
רעיון הפגיעה האפשרית במפקדי אויב וביניהם נסראללה, לעת לחימה, אינו חדש ואף נוסה ללא הצלחה בקיץ 2006 כשנסראללה התבצר בביירות, אך בתקופת רגיעה בצפון והרתעה הדדית בין צה"ל לחיזבאללה זו חריגה נדירה ממדיניות ההימנעות מאיומים ישראליים. ישראל התחרטה על הריגת קודמו של נסראללה, עבאס מוסאווי, ב-1992, לאחר שהתברר שנסראללה מסוכן ממנו. ישראל לא הודתה מעולם באחריות להתנקשות באיש המבצעים הבכיר של חיזבאללה וקצין הקישור של הארגון עם איראן, עימאד מורנייה, בדמשק ב-2008.
אל"מ לוי הוא מפקד חטיבה 300, "ברעם", החטיבה המערבית של אוגדת הגליל 91. בין תפקידיו הקודמים - פיקוד על גדוד הסיור של חטיבת גולני ועל יחידת אגוז, שהתמחתה בלחימה בלבנון. לוי, שנפצע קשה במבצע צוק איתן, השתתף כמפקד אגוז ולצד יחידות מגלן ודובדבן במימוש יוזמתו של הרמטכ"ל גדי איזנקוט להקמת חטיבת הקומנדו.
החטיבה, הנושאת את המספר 89, הן להנצחת גדוד הקומנדו בפיקוד משה דיין במלחמת תש"ח והן כסימן לזיקתה לאוגדת הצנחנים המובחרת 98, היא חוליה חשובה במורשת שאיזנקוט שואף להשאיר. סבב הפרידות של איזנקוט מצה"ל, לקראת סיום תפקידו בעוד חמישה שבועות, נפתח בתרגיל חטיבת הקומנדו בשבוע שעבר.
שני המפקדים הראשונים של חטיבת הקומנדו, דוד זיני ואבי בלוט, קודמו לדרגת תת-אלוף. הקיץ, עם מינויו של בלוט למזכיר הצבאי של ראש הממשלה, מונה למח"ט 89 אל"מ קובי הלר, שהיה בעת הקמת החטיבה מפקד דובדבן וקודם אחר כך למפקד חטיבה מרחבית בגבול עזה. לפי מסלוליהם הדומים, כולל בגדוד הסיור של גולני ובבית הספר לקצינים, נראה לוי - הצעיר מהלר בשנתיים - כמועמד הטבעי למפקד הבא של חטיבת הקומנדו, בתום תקופתו של הלר, בעוד כשנה וחצי. לפיכך ראוי לקרוא את מאמרו כצופה פני עתיד לחטיבת הקומנדו בכללה ובתוכה במיוחד לאגוז, בשילוב עם יחידות מיוחדות נוספות דוגמת שלדג של חיל האוויר.
צה"ל השקיע בשנים האחרונות, מאז שהרמטכ"ל הקודם בני גנץ הקים את מפקדת העומק בראשות אלוף (כיום מוני כץ, לשעבר מפקד שלדג ואוגדה 91), מאמץ רב בהכנת כוחות חטיבה 89, אוגדה 98 - האחראית גם על חטיבת הצנחנים הסדירה 35 - ומבנה הפיקוד והשליטה המחבר עוצבות אלה למפקדות שמעליהן. הנחת העבודה היא שבמלחמה בלבנון יהיה אלוף פיקוד הצפון טרוד בלחימה בחזית, קרוב לוודאי באמצעות מפקד גיס (אלוף אמיר ברעם, מפקד המכללות וגם הוא לשעבר מפקד אוגדה 91), וכי ייקבע גבול גיזרה בינו לבין האחראי על הלחימה בגזרות מרוחקות מקו המגע - אלוף מפקדת העומק, שיהיה כפוף למפקד חיל האוויר או במישרין לרמטכ"ל.
מאמרו של לוי, "להרוג את רומל", מובלט על שער גיליונו האחרון של "מערכות", כתב העת הרשמי של צה"ל. לוי ממליץ בו על לחימה בעומק, כי למרות "הסכנות הכרוכות בה, יש לה יתרונות רבים" במערכה מול אויב דוגמת חיזבאללה, וקורא "למיצוי נכון של כוחות הקומנדו לשם הכנעת האויב". לוי מציין כי כמפקד אגוז נטל חלק בהקמת חטיבת הקומנדו, "המופקדת על הלחימה בעומק ומשמשת מצפן לבניין כוח". לשלוש היחידות השונות שמוזגו לכלל חטיבה אחת אמורה להישאר מידה מסוימת של "עצמאות יחידתית" המתבטאת בהפעלה נפרדת של כל גדוד ובו ארבע פלוגות, "עם מעטפת של חטיבת הקומנדו", כי "ההדדיות בשטח בין היחידות מעטה מאוד וכל אחת מהן פועלת באופן עצמאי מול משימותיה, לצד יכולת לפעולה משולבת כחלק מהחטיבה".
לדברי לוי, "במסגרת שינוי המשימות האופרטיביות של אגוז הגברנו את המיצוי הנכון של כוח הקומנדו המוטל למשימות בעומק". בין ה"היבטים התפיסתיים שנבחנו באימונים ובפעילות היחידה" הוא בוחר להתמקד במבצע להריגת מפקד בכיר של האויב. אין זה, כמובן, עיון ראשון מסוגו בסוגיית הסיכולים הממוקדים (מונח המשמש לרוב לפגיעה בפעילי טרור) והעריפה (פגיעה בבכירים בשרשרת הפיקוד). לישראל ניסיון רב, לא כולו מוצלח, בתכנון מבצעים כאלה, מהריגת קצין המודיעין המצרי מוסטפה חאפז שהפעיל חוליות מסתננים לנגב ב-1956, דרך הפלת מטוסו של חצי המטכ"ל המצרי בפתיחת מבצע "קדש" (אך ללא הרמטכ"ל עבד-אל חכים עאמר, ששינה את תכנית הטיסה שלו) ועד לתוכנית ההתנקשות בשליט עיראק סדאם חוסיין, שהתבטלה בגלל אסון צאלים ב' והריגת ראשי חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני; והרשימה ארוכה, לא סופית, בינתיים עד לתחנת הריגתו של אחמד ג'עברי, המפקד הצבאי של חמאס, במהלומת הפתיחה של מבצע "עמוד ענן".
אל"מ לוי, משיקוליו או משיקולי מערכת כתב העת של צה"ל, מעדיף להתעלם מכל אלה ולאזכר את מאמצי חיל האוויר הבריטי - מטוסים וקומנדו - לפגוע בפילדמרשל ארווין רומל, מפקד "גיס אפריקה" של הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה. עד שנוצח בידי מקבילו הבריטי, פילדמרשל ברנרד מונטגומרי, במערכת אל-עלמיין במדבר המערבי של מצרים, הטיל שמו של רומל מורא על בעלות-הברית ואף על היישוב העברי בארץ-ישראל. אחר כך הועבר לחזית המערבית באירופה וסופו שהשתתף בקשר הכושל להתנקשות בחיי אדולף היטלר ואולץ להתאבד. לוי היה יכול להשעין את פיתוח רעיונותיו על מקרה מובהק יותר, של ההתנקשות האווירית במפקד הצי היפני באוקיינוס השקט והאחראי המבצעי להתקפה על פרל הרבור, אדמירל ימאמוטו, אך משום מה בחר ברומל.
פעולת קומנדו מתואמת עם חיל האוויר
בין ביוזמתו ובין משום רתיעת צה"ל מקריאה מפורשת של מפקד קרבי בחזית לבנון להריגת מנהיג חיזבאללה, ההקבלה בין רומל לבין נסראללה מופיעה בנוסח מרוכך, המחליש את סימן הקריאה ב"להרוג את רומל" והופך אותו לסימן שאלה. לוי, כביכול, אינו מציע חד-משמעית להרוג את נסראללה, אלא רק מתייעץ עם קוראיו, האמנם כדאי לעשות זאת. "האם עלינו לגזור גזרה שווה ולבקש להרוג את ראשי אירגוני האויב, למשל את נסראללה? התשובה אינה פשוטה כל כך", הוא כמו מתלבט, "אך הרעיון לפגוע ברוח הלחימה של האויב באמצעות פגיעה בנכסיו מחייב בדיקה. עלינו לאמץ את האמירה, 'לא בכוח כי אם בעורמה' - בעומק. פעולת הקומנדו בעומק, באופן שמפתיע את האויב ופוגע בעתודותיו, תהיה אמצעי משמעותי לפגיעה ברוח הלחימה שלו שתוביל להכנעתו".
שיטת ההתנקשות המועדפת על לוי, בעקבות הגבלת חופש הפעולה של מטוסי חיל האוויר (שהומחשה בהפלת ה-F16 ובתגבור מערך ההגנה האווירית בסוריה לאחר הפלת מטוס המודיעין הרוסי), היא פעולת קומנדו, בתיאום הדוק עם חיל האוויר ובכוננות להזנקה פתאומית. "תשתית מיטבית תהיה בבניין הכוח של יחידות קומנדו בדגם של שלדג, שהבסיס שלהן נמצא ליד טייסת (מסוקים)".
ב-12 השנים האחרונות נוהג נסראללה להסתתר באתרים הנחשבים קשים לפגיעה ממוקדת מהאוויר ולהגיח מהם לאירועים פומביים רק לעתים נדירות. לוי כותב כי לוחמי אגוז התמודדו, "במסגרת שיתוף פעולה עם צבאות זרים", עם "אתגרי קרקע חדשים ולא מוכרים: תקפנו מצוקים עם קיני מחבלים שאליהם ניתן להגיע רק באמצעות שימוש בחבלים וכן אתר תת-קרקעי שיש לו כמה יציאות וכניסות ונמצא על סכר של אגם. תווך תת-קרקעי וסכר הם שני תאי שטח לא מוכרים, שהפתיעו את הלוחמים והמפקדים ואתגרו אותם".