גלעד ארדן לא לבד. הוא אף לא השיאן הישראלי. נכון שהוא השר הראשון שנכשל פעמיים, בתוך שלוש שנים, במינוי הבכיר ביותר בתחומו, אבל טרם נשבר שיאו של שר האוצר לשעבר יאיר לפיד, שנכשל פעמיים רצופות באותו מינוי - נגיד בנק ישראל. לפיד, ששחצנותו וזחיחותו מתחרות באלה של ארדן, רצה ביעקב פרנקל, אטם אוזניו למידע בדבר התנהגותו הבעייתית של מועמדו בהונג קונג, התעקש, התרסק, שלף מועמד נוסף שנרתע בו ביום - ליאו ליידרמן, ורק אז חזר למשבצת הראשונה שהמתינה שם כל העת, קרנית פלוג.
ארדן גם אינו ראשון השרים לביטחון הפנים שמועמדו למפכ"ל לא עבר את המשוכה. שלמה בן עמי רצה בניצב יאיר יצחקי, אך נמנע מהצגת מועמדותו כאשר יצחקי הוכתם בפרשת עופר נמרודי ונאלץ להסתפק בשלמה אהרונישקי. אבי דיכטר הציע צמד, יעקב גנות למפכ"ל ומיקי לוי לסגן, אך נבלם ולאחר חיפוש ממושך נוסף התביית על דודי כהן.
אבל ארדן, בניגוד לכל אלה, הוא כושל סדרתי, לאורך שנים. נדרשו לו חודשי התבלטות, לאחר פרישת יוחנן דנינו, לבחור בגל הירש וימים מעטים לשמוט אותו. אז שכנע את רוני אלשיך, בעזרת הבטחת בנימין נתניהו שתפקידו הבא יהיה ראש השב"כ, לעבור מהשירות לשיטור וללבוש מדי רב-ניצב. והנה, סיפור הירש-אלשיך חוזר במהדורה משוכללת. הפעם המתין ארדן עד סמוך לתום שלוש שנות כהונתו של אלשיך כדי להודיע ש(א) לא יעניק לו שנה רביעית, מה שלא היה מחייב אישור ועדה כלשהי, אלא רק הצבעה בממשלה; (ב) יש לו שלושה מועמדים, בהם שני ניצבים מכהנים שעברו בדיקת פוליגרף ואחד בדימוס שלא; (ג) ושהשלישי, שהזדרז בתחילת השנה לפרוש כדי שלא להגיע לפוליגרף, הוא-הוא מועמדו הסופי למפכ"ל.
בכך הוכיח ארדן קלות-דעת וזלזול בשופט העליון בדימוס אליעזר גולדברג, היו"ר - שהתמנה באיחור אופייני לנתניהו - של ועדת מינויי הבכירים. ארדן מינה את משה (צ'יקו) אדרי למנכ"ל משרדו, בלי לברר איתו מדוע נרתע מהפוליגרף. הוא גם לא עשה זאת כשהעדיף אותו על פני שני מתחריו. קודם שמביאים מועמד לאישור, אם מתעורר חשש שייפסל, מוטב להציב אותו בפני מה שהאמריקנים מכנים "ועדת רצח", כיתת יורים מילולית המטיחה בו את כל הקושיות האכזריות. רק אם שרד אותה, מגישים את שמו הלאה, כי נפילת מועמד בשדה-הקרב האמיתי, לא מול ביום אויב, היא גם - ואולי בעיקר - נפילת פטרונו.
אם לאדרי היה מה להסתיר, ארדן היה יכול לסמוך על אהובו שהפך לאויבו, אלשיך, או על שוטרים ותיקים ממנו, שישמחו לחשוף הכל, מה גם שבדומה לסיפור פרנקל יש כאן שני רבדים - העניין עצמו ושאלת הדיווח עליו, אז לוועדת טירקל וכאן לבודק הפוליגרף. בניגוד לטענה בדבר "מכתבים עלומי שם", השוטר בדימוס יוסי כ' חתם בשמו המלא על מכתבו, המחזיק 16 סעיפים, והוסיף את מספר הטלפון הנייד 05422... והפקס 02-561...
ארדן ניסה להתהדר בפוליגרף הביטחוני שיעבור אדרי כמפכ"ל, כאילו הפוליגרף התעסוקתי של הניצבים האחרים נחות לעומתו. זו גישה אופיינית למי שמאמין ש"ביטחון" יוקרתי מ"משטרה" - הרי לכן שרי המשטרה מתאווים לתואר "השר לביטחון הפנים" - ושבסיבוב הקודם פסל את כל ניצבי המשטרה לטובת תת-אלוף במילואים וסגן ראש השב"כ. גולדברג הדף בקלילות את התמרון המגושם. הפוליגרף הביטחוני יגלה אם אדרי פטפט סודות באוזני מרגלת איראנית; הוא לא. הפוליגרף התעסוקתי יתעניין, בין השאר, בקשרים אפשריים עם שוטרות, לא עם מרגלות. אפילו יצלח אותו אדרי בשלום, לא יהיה זה סוף הפרשה - תידרש הצלבה עם השמות שעלו בעדויות ובתצהירים נגדו.
די בשיקול הדעת הלקוי של אדרי, כשהתפתה למועמדות למפכ"ל, להציב סימן שאלה על כשירותו; אך חמור עוד יותר שיקול-הדעת הפגום של ארדן, מה עוד שלאדרי זו פעם ראשונה וארדן היה אמור ללמוד לקח כפול - גם מטעותו במועמדות הירש (קצין צבא מצוין שנגרם לו עוול בצה"ל ושיכול גם להיבחר לכנסת ולהיות שר לביטחון פנים, אך לא מפכ"ל) וגם מהחרטה שהביע על בחירתו באלשיך, כמשתקף מסירובו להארכת כהונתו.
הודעת ועדת גולדברג בפרשת הפוליגרף, שהיא הזמנה המנוסחת בעדינות למשיכת מועמדות אדרי, היא סטירה צורבת שנייה בתוך יממה לארדן, אחת על כל לחי. אתמול סטר לו השופט המחוזי בירושלים ארנון דראל, שקיבל עתירה נגדו של סגן-גונדר אמנון יהבי, באמצעות עו"ד עודד סבוראי, והורה לו לקדם את קצין שירות בתי הסוהר בתפקיד ובדרגה. דראל דחה את תירוציו של ארדן, שעלו למשלם המסים 30 אלף שקלים בהוצאות, כאילו סירב לאשר את ההמלצות החמות והחד-משמעיות שהגישו כל מפקדיו של יהבי לקדמו, משום שלדעת ארדן נכשל הקצין באסון השריפה בכרמל "במישור הפיקודי".
השופט לא האמין לארדן. הוא קיבל את טענת יהבי, שהחלטת השר להתעלם מחוות-הדעת המקצועית והעקבית של כל שרשרת הפיקוד נבעה מכניעתו ללחצי שתי משפחות שכולות, ובמיוחד לאלה של ניצב בדימוס זאב אבן-חן. ארדן נימק את החלטתו בחשש מפגיעה באמון הציבור. העותר נגדו שכנע את השופט שאמון הציבור ייפגע יותר אם ארדן ייכנע ללחץ בלתי-סביר ולא יקדם אותו. תגובת ארדן להחלטת השופט לא הייתה שונה מהותית מתגובתו להודעת ועדת גולדברג: הוא כרגיל בסדר, הם לא.
השופט דראל עסק רק בתיק שלפניו ובתוכו גם באכיפה בררנית - קידומו של יהבי נחסם, שרירותית, בעוד שלקצינים אחרים שהיו מעורבים אף יותר ממנו באותו אסון ניתנו מאז דרגות ועמדות בכירות. אבל בה במידה, אפשר לשאול את ארדן מהו ההבדל העקרוני בין אותו "כשל פיקודי" מדומה של יהבי לבין אחריותו הפיקודית של אדרי לרצח שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים. הרי אם יש בכלל הבדל מהותי, הוא אמור לפעול לרעת אדרי; והשוני האמיתי הוא במידת הלחץ של הורים שכולים. מכך יוצא שאילו משפחת בנקי איימה לצאת למסע ציבורי נגד ארדן, בהודיעו על מועמדות אדרי, לא היה השר מעז להציע אותו.
ארדן לא המציא את לחצם של ההורים, כשיקול נגד מינוי. זה גורם משמעותי במיוחד כאשר להורים יש גם כוח פוליטי. שר הביטחון פואד בן אליעזר פחד מחבר מרכז מפלגת העבודה, חיים אברהם, כאשר אברהם טען שאלוף פיקוד הצפון גבי אשכנזי היה אחראי לחטיפת בנו של אברהם ושני חיילים נוספים בהר דב, באוקטובר 2000. אברהם לא הסתפק בביטול קידומו של מפקד האוגדה, תא"ל צביקה גנדלמן, לאלוף. הוא רצה גם את ראשו של אשכנזי, שהתאווה לתפקיד ראש אמ"ן. בן אליעזר, שחיבב את אשכנזי והועידו לגדולות, סיפר אז - בודאי הגזים, כדרכו - שאמר לאשכנזי, "למה לך להיות ראש אמ"ן? כדי שאחר כך תהיה סגן רמטכ"ל ובסוף רמטכ"ל? חכה עוד שנה, זה לא נוח לי עכשיו, ואעשה אותך ישר סגן רמטכ"ל".
איש מהמשתתפים במרוץ המפכ"ל אינו תמים ואינו נרעש לשמע הרעיון שידידים - או יריבים - פוליטיים יכולים להשפיע על המינוי. גם אין עוד להתפלא שחבר בקבינט, החורץ גורלות בהבל פה ובהנפת אצבע, מתגלה שוב ושוב במערומיו. זאת ישראל של ממשלת נתניהו.
נותר רק עניין פעוט של מינוי מפכ"ל. אלשיך הצליח במדיניות האדמה החרוכה שלו. הוא לא היה כל כך נגד אדרי, אישית, כמו נגד מועמדו של ארדן. בעוד 12 יום הוא פורש, ארדן ייאלץ להופיע בכל המסדרים והאירועים, אם גם ללא חיוכים וחיבוקים מהסוג שליווה את כניסת אלשיך לתפקידו. יידרש ממלא-מקום, הסמפכ"ל זהר דביר, אם לא ייעלב מכך שלא נכלל מלכתחילה ברשימת השלושה של ארדן, או המועמד לסמפכ"ל - לפני שארדן החליט לשים קץ לכהונת אלשיך - דוד ביתן, שהוא גם אחד משני המועמדים הנותרים למפכ"ל. ארדן גם עשוי להודיע שאינו כבול לרשימת השלושה ושהוא פונה החוצה, למשל לסמפכ"ל לשעבר בנצי סאו, שסירב להיות מועמד למפכ"ל אך יקבל את דין (אגף) התנועה ויסכים לכהן כמפכ"ל.
אם אדרי לא ידהים וישלוף מכובעו המשטרתי, המאופסן בארונו, ארנב שיעניק לו בתפנית חדה את המינוי, תתעוררנה שתי שאלות נוספות. ראשית, האם הוא יכול - ציבורית, לא משפטית - להישאר בתפקידו כמנכ"ל המשרד לביטחון פנים. אמנם אין חובת פוליגרף לתפקיד זה, כמו גם למפכ"ל, אילו הגיע מהרחוב ולא כמותו מקרב גימלאיה הטריים של המשטרה, אך איך יכול פסול-מפכ"ל, ואחת היא איך יכונה ויתורו על המינוי, לכהן כמנכ"ל, ומה עוד באותו משרד; ואם היועץ המשפטי לממשלה הכשיר תחילה את כל שלושת המועמדים, איזו יכולת יש לוועדת גולדברג, החסרה כלים עצמיים, להשיג מידע סותר. התשובה על השאלה השנייה לקוחה, כנראה, מתחום סמכות הוועדה לבדוק גם את טוהר המינוי ולא רק את טוהר המתמנה.
היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אליקים רובינשטיין, הוא יריב עיקש ועקרוני של הפוליגרף. כשהתמנה לתפקידו, נאלץ - בלחץ הממונה על הביטחון במערכת הביטחון, יחיאל חורב - לעבור את הבדיקה. אז גם הוקמה ועדת המינויים הבכירים, למניעת מעורבות פסולה של ראשי ממשלה ושרים. שני עשורים אחר כך, ייתכן מאד שהחבר פוליגרף יקבע מי (לא) יהיה המפכ"ל.
יהיה גם מי שעשוי להשתעשע בעתירה נגד ועדת גולדברג, בטענה ששליחת אדרי לפוליגרף חורגת מסמכותה. לא כדאי להמר על הסיכוי לקבלת עתירה כזו, הן בעקבות החלטת השופט דראל נגד ארדן והן משום שבית המשפט העליון אינו מרבה לפסוק נגד הנכבדים שבגימלאיו. בינתיים, אפשר להתנחם בהליך החלק של מינוי אלוף אביב כוכבי לרמטכ"ל.