אני לי גיא-רון ואני רוצה שיתייחסו אלי באהבה ובכבוד. בת 24. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות שלפעמים מציקות, כמו לכולם. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי - אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר מבעד לאילמות. לפעמים אני גם צועקת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.
אני אוהבת עצמאות. מי לא? מי שאומר שאני לא עצמאית, צודק. הייתי רוצה להיות עצמאית, אבל אני לא יכולה וזה מבאס ומעצבן. הייתי רוצה לקבל חיים אחרים. אני לא אוהבת את התלות. היא קשה ומתסכלת. אני לא יכולה לכתוב בלי עזרה, אני תמיד צריכה מישהו איתי, לידי, שמסייע לי להשתלב. זה מקשה עלי. הייתי רוצה לעשות מה שבא לי, מתי שבא לי. זו יכולת נהדרת. מתנה מדהימה בעיני. לעשות מה שבא לך!
יש אנשים שמגדירים עצמאות בכך שהם מפרנסים את עצמם ויש כאלה שמגדירים עצמאות בכך שהם עושים מה שעולה על דעתם או בדרך אחרת. אצל כל אחד ההגדרה שונה.
עצמאות בעיניי היא המראה של האדם. היא אומרת עליו הרבה. מלמדת עלינו ומראה לנו את עצמנו. אני חושבת, שהיא סוג של דרך ללמוד על עצמנו ועל אחרים. אני אוהבת את מה שהיא מייצגת. אוהבת לראות דרכה את מי שעומד מולי. אני רוצה להבין מה זו עצמאות. היא שונה לכל אחד. בשבילי זה ממש מעט. אני לא עושה הרבה דברים לבד. הייתי רוצה לעשות יותר, אבל זה לא קורה. חלק בגלל יכולת וחלק בגלל פחד. אני מפחדת שלא אצליח לעשות דברים באופן עצמאי. אני חוששת שאקבע לעצמי יעדים ואכשל בהם. זה יכול לנפץ לי חלומות, לתת לי תחושה רעה. מפחיד מאד. אני לא גאה בכך ולא קל להודות ולומר זאת, אך זאת האמת.
אני רוצה לספר לכם על חבר שלי. אוטיסט כמוני. אני אוהבת אותו מאד. הוא מאד אמיץ וזה ראוי להערכה. יצא לעצמאות. בהתחלה בצבא, שם הוא שירת כמו כל חייל אחר. הוא היה מחסנאי בחיל האוויר. אולי זה לא נשמע מלהיב במיוחד, אבל בשבילו זה מדהים, לשרת כמו כל אחד אחר, לתת מעצמו למען המדינה, זה לא מובן מאליו. אני מאד מעריכה אותו על כך. הוא המשיך עם הקו - לפתח עצמאות גם אחרי הצבא. היום הוא גר לבד בדירה משלו. יכול לעשות כמעט מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה. הוא עובד בעבודה מסודרת ומפרנס את עצמו, דואג לדירה שלו וחיי את חייו, כפיי שהוא רוצה. אני מאד אוהבת אותו ומעריכה אותו.
איך הייתי רוצה שחיי יראו? הייתי רוצה בית משלי, ילדים ובן זוג, כמו שכולם חולמים. הייתי רוצה ללמוד לנהוג, אפילו רק לחצות את הכביש לבד. לעשות כל דבר בעצמי, בלי משלבות ובלי עזרה. הכי חשוב, אולי, זה לדבר כמו אדם נורמלי. ביטוי מילולי זו עצמאות. הייתי רוצה לצאת לבדי מהבית של ההורים. הייתי רוצה שאוכל לבקר חברים כל הזמן או סתם לצאת להליכה, לקפוץ לקניון, לראות לבד סרט או לשבת בחוף הים. עניינים שבשבילכם מובנים מאליהם. אבל זה לעולם לא יקרה באופן עצמאי. מה כן יכול לקרות?
אין לי מושג. חוסר ידיעה מפחיד ומלחיץ אותי מאד, אך אלו הם חיי, מלאי הפתעות. למרות הקשיים, יש לי חיים טובים. הורים נפלאים, משלבות מדהימות, חברים טובים. לא מעט כיף בסך הכל. קשיים הם סך הכל דרך של חיים. זה בסדר שקשה, אבל בסוף מתגברים. אין ברירה. הקשיים מחשלים אותנו. ככה אנחנו מבינים את עצמנו טוב יותר. במימוש עצמאות אנחנו לומדים על עצמנו, כדי שנדע מה לעשות, כיצד לחיות, איך להסתדר בעולם. אני מאחלת לכם חיים נפלאים. שתדעו לבחור בדרך הנכונה ושתמיד תהיו מאושרים. הקפידו להיות כמה שיותר עצמאיים. אלה רווח והנאה מובטחים. מילה של לי.