בנט שמט את הכדור שקיבל מנתניהו - ונתן לו לחזור לנצח את המשחק

משחק המחניים של הקואליציה יצא הבוקר (שני) למחצית. אחרי כמה ימים של חילופי האשמות, ספינים ותדרוכים בהם ראש הממשלה ושותפיו לקואליציה מגלגלים את כדור הבחירות מאחד לשני, הצדדים יצאו להפסקה, ולעת עתה, נראה שאיום הבחירות המיידי הוסר.

הזריקה האחרונה - רשומה על שמו של נתניהו. הנאום הביטחוני חוצב הלהבות שלו אתמול העביר את הכדור לבנט - והוא פשוט שמט אותו בין הידיים. אחרי ימים של איומים, הבית היהודי הסיר את כל דרישותיו. בנט היה יכול הבוקר להפיל את ממשלת נתניהו, אך בחר בסופו של דבר לתת לנתניהו לחזור ולנצח על המשחק לגמרי לבד. שמענו ביממה האחרונה את ראש הממשלה מדבר על מנהיגות ואת שרת המשפטים איילת שקד מדברת על אחריות לאומית, אבל המשחק ששיחקו בימים האחרונים הוא כמעט 100%פוליטיקה.

לקריאה נוספת:
בנט ושקד לא מתפטרים: מסירים את כל דרישותינו, רוצים להאמין לנתניהו
"לא נצביע עם הקואליציה": הבית היהודי דורש את חזרתו של דהן לביטחון
בדרך לבחירות? "פגישת נתניהו-כחלון הסתיימה ללא תוצאות"

בנט ביצע התקפלות מפוארת והאיומים שלו התגלו כאיומי סרק. אך בהתחשב באפשרויות שעמדו בפניו - הוא בחר באפשרות הפחות גרועה. הטעות היתה הצבת האולטימטום מלכתחילה בשבוע שעבר. ליברמן לא הספיק אפילו להודיע עדיין על ההתפטרות שלו והדרישה של בנט למלא את מקומו כבר הגיחה לחלל העולם. ברגע שנתניהו סירב לדרישה - הוא נאלץ לבחור בין מימוש איום ההתפטרות שלו או קבלת הגזירה.

אם בנט אכן היה מתפטר, הליכוד היה דוהר עליו עד הבחירות, מסמן אותו כאשם בהפלת ממשלת ימין, ונאלץ לבלות את שלושת החודשים הקרובים של הקמפיין בניסיון למנוע זליגת מנדטים. האופציה השנייה הייתה התקפלות - ונשיאת המחיר הפוליטי של התקשורת המלגלגלת על חוסר המנהיגות. את התקשורת בנט יכול להכיל, ובעוד 48 שעות במילא הסייקל כבר יעבור הלאה. את הבייס הימני - פחות.

נאומו של בנט לא ייזכר רק בשל ההתקפלות, אלא גם בשל ההערה הלא מוצלחת שהשוותה בין הפרקליט הצבאי הראשי ומנהיג חמאס ברצועה יחיא סינוואר. נתניהו בוודאי חיכך ידיו בהנאה כשראה את צמרת צה"ל והמשפטנים תוקפים את בנט על האמירה, שלא תיכנס לרשימות ההערות המוצלחות שלו בהיסטוריה.

הטיעון החוזר שנשמע בימים האחרונים מפיו של נתניהו - הסכנה שבהפלת ממשלת הימין, שחזור הטראומה ההיסטורית של עליית ממשלות שמאל ב-1992 וב-1999 מכוון הישר לאוזניו של מצביעיו של בנט. מנהיגי המתנחלים ורבנים בכירים לוחצים מזה חודשים על נתניהו ועל שרי הממשלה לא לקצר בהתנדבות את ימי הממשלה הימנית שהיתה כאן אי פעם. כך שאמנם היתה לבנט הזדמנות לאתגר את המנהיגות של נתניהו ולפרוץ קדימה ולהפגין בולטות ומנהיגות, אבל הלחץ הימני עשה את שלו והוא נאלץ לאכול את הכובע.

הפרחים במקרה הזה - כולם לראש הממשלה, או אם תרצו, שר הביטחון, או אם תרצו, שר החוץ. הנאום של נתניהו אמש תיאר מצב ביטחוני רעוע ומפחיד והציג את הדרישה של בנט לתיק הביטחון כילדותית וחסרת אחריות. "אין שום אפוקלפיסה בדרך", בנט הצהיר היום, אבל גם בלי אפוקליפסה הוא בסוף נכנע לנתניהו.

בינתיים אף אחד לא יצא כמנצח. נתניהו אמנם הצליח להכניע את בנט ולגם לייצב את הממשלה לעת עתה ולא לתת לליברמן את מבוקשו, אבל רק אחרי ימים של פאניקה, היסטריה ואיבוד שליטה מופגנים. בנט נשאר בממשלה ואולי מנע את קריסת הבית היהודי ואכילתו על ידי הליכוד בבחירות הבאות, אבל החליש משמעותית את כוח ההרתעה שלו בקואליציה. בפעם הבאה שהוא ושקד יאיימו בפירוק הממשלה על פסקת ההתגברות, אף אחד לא ממש יתייחס לזה ברצינות. וליברמן - שרק הבוקר היה יכול לזקוף לזכותו שני הישגים - הכנסתם של נתניהו ושל בנט שניהם לתוך סחרחורות ומערבולות, ייאלץ מן לצפות מהאופוזיציה כיצד נתניהו ממלא את מקומו בקומה ה-14 בקריה.

הכדור חזר כעת לכאורה לידיים של כחלון אבל קשה לראות אותו מפרק את הממשלה בעת הזו אחרי לחץ כה כבד של נתניהו. כחלון שחרד מהנתונים הכלכליים השליליים מאוד ניסה לקפוץ על ההזדמנות שסיפק לו ליברמן ולפרק את הממשלה מוקדם אך נתניהו הצליח להחזיר לעצמו שליטה במתרחש וכחלון יצטרך לחפש תירוץ אחר. סביר להניח שלא יחלוף הרבה זמן עד שתירוץ כזה יופיע. היכולת לתפקד בקואליציה של 61 חברי כנסת לאורך זמן מוטלת בספק גדול, במיוחד כשבפתח ניצב חוק הגיוס שנקלע למערבולת בעקבות התפטרותו של ליברמן. לפי ההערכה הרווחת, התמרון של נתניהו יעניק לקואליציה עוד כמה שבועות בלבד, ואז תתחיל המחצית השניה של משחק המחניים, וגלגולי ההאשמה יתחילו מחדש.