האלוף במיל' דורון אלמוג היה מפקד אוגדת עזה בשנת 1995. הוא אהב תמיד לסייר בין המוצבים שסמוכים לגדר הגבול, להתחכך בשטח כדי לחוש את המציאות בעיניים וברגליים וכך לראות מה הצרכים המבצעיים ולשפרם. באחד מן הסיורים בצפון רצועת עזה, נפתחה לעברו אש מהצד הפלסטיני. אלמוג, שנסע בגי'פ ללא ממוגן, הנחה את הנהג לעצור, פרק החוצה ופתח באש לעבד מוקד הירי והשאיר את הנהג בעמדת רתק לתצפת. הוא יצא עם הקשר שלו לאיגוף של 200 מטר ופגע בשלושה חמושים פלסטינים. היו כאלה שמתחו ביקורת חריפה על אלמוג שבחר להסתער על האיום כקצין בכיר תוך סיכון הסטטוס קוו בין ישראל והפלסטינים אך עם הזמן הביקורת דעכה במטה הכללי והסיפור הפך למודל של חתירה למגע בגזרה.
המציאות אחרי 23 שנים השתנתה לחלוטין. גם היום יש סטטוס קוו, אך היוזמה בפעילות הביטחון השוטף נעצרת בגדר המערכת ולפרקים 100 מטר מערבית לגדר. היוזמה מלווה ברגישות עצומה כדי לא להפר את האיזונים בגזרה ולא להיגרר למלחמה לפי מדיניות הממשלה.
היום (שישי) התקיימה הפגנה על גבול רצועת עזה בה השתתפו 8,000 פלסטינים. עם זאת, האלימות בהשוואה לשבועות קודמים נמצאת במגמת ירידה משמעותית וגם אירועי הגדר בשבוע האחרון כללו פלסטינים מיואשים מהמצב בעזה. פלסטיני שחדר לשטח ישראל הצית חממה בנתיב העשרה, תוך שהוא מגלה פער אבטחתי באוגדה. במקרה נוסף לאחר מכן פלסטיני חצה את הגדר באותו אזור והשליך רימון מבלי לשלוף ניצרה במטרה להיעצר ולקבל תנאים טובים וארוחות בכלא הישראלי.
לפי ההערכות במערכת הביטחון, והמסרים שמגיעים מקהיר, חמאס מעוניין מאוד להוריד את גובה הלהבות ולייצב את השטח, אך ייקח לו זמן. לפי אותן הערכות, הארגון יעשה זאת בהדרגה בשבועות הקרובים. כך נראית המציאות של פיקוד הדרום בהשוואה לעבר - איזונים, לא מעט בלמים, וריסון הכוחות. הכול כדי לאפשר לתהליך ההסדרה להתקדם.
בצד הישראלי והפלסטיני בעזה יש כוונות להגיע להסדרה, אבל הסיכויים בניגוד למה שמתואר בשטח ובכלי התקשורת לא גבוהים. יכולות להיות במעלה הדרך לא מעט משוכות ותקלות כמו שאירעו השבוע. לו הכוח המיוחד לא היה נחשף בעומק השטח הפלסטיני ייתכן מאוד שהשבוע החולף היה נראה אחרת - הרבה יותר שקט. אך הכול כבר היסטוריה.
ההרתעה שהושגה במבצע צוק איתן נשחקה משמעותית ונדרשת תחזוקה. מזווית ראייה אופטימית, צה"ל נקלע השבוע להזדמנות, לשיפור עמדות וחיזוק ההרתעה. בתגובה להרג סא"ל מ' ופציעתו של קצין נוסף, שיגור טיל הנ"ט ופציעת שני חיילים, שיגור 420 רקטות ופצצות מרגמה ופציעת 15 אזרחים במשך 44 שעות. בזמן שהפלסטינים שיגרו רקטות במשקל 8-10 ק"ג הנחית חיל האוויר פצצות במשקל רבע טון ועד טון על מטרות טרור ברצועת עזה. מהנתונים שהגיעו לידי וואלה! NEWS עולה כי חיל האוויר הטיל 900 פצצות על ארגוני הטרור ופגע ב- 24 מנהרות ופירים ו-34 רכיבי מנהרות. בנוסף, פגע צה"ל ב- 520 מבנים במתחמים צבאיים כמו מפקדות, משרדי מפקדים, אתרי אימונים ומוצבים. 73 מטרות נוספות היו מהתחום האווירי של ייצור רקטות ואמצעי לחימה נוספים. בנוסף, צה"ל פגע במערך הימי של חמאס, ותקף שבעה בניינים ששימשו את הארגון בהם הפגיעה הדרמטית במבנה של המטה לביטחון הפנים בעזה.
מנגד, התגלו גם תורפות: סדק בהרתעה אפשר את שיגור הנ"ט לעבר כוח גבעתי יחד עם בעיות של משמעת ואכיפת נהלים ופקודות באוגדת עזה. עלו שאלות על התנהלות פיקוד העורף בערים המאוימות כשלכולם היה ברור שנכון היה להקפיץ כוחות סדיר בכדי לסייע לאוכלוסיות מתקשות ולהשרות ביטחון ברחובות. 28 הרקטות שנפלו בשטחים בנויים מהווים אחוז קטן מאלו שחדרו את שכבת ההגנה של כיפת ברזל, אך נושא זה עדיין דורש תחקור, תיקון ושיפור. יחד עם כל אלו הרמטכ"ל צריך לשאול את עצמו האם הוא שבע רצון ממוקדי המטרות שנבחרו לתקיפה, בשם חיזוק ההרתעה וקיזוז יכולות האויב. אפשר להגיד כי בצה"ל היו מעדיפים להרוג יותר פעילי טרור בסבב האחרון.
הדי הפיצוצים ומראות ההרס לאורך כל רצועת עזה במשך אותן 44 שעות התקפה, הזכירו להנהגת חמאס מה עלול להתרחש אם צה"ל ייצא למבצע רחב. לפי הרשתות החברתיות, בעזה נבהלו מעוצמת התגובה ו- 44 השעות הללו בהחלט תרמו לחיזוק ההרתעה הישראלית.
70% מובטלים ברצועה והשאלות סביב הכסף הקטארי
כעת, האבק שקע על התקיפות ושוב עולה השאלה: האם כניסת 15 מיליון דולר מקטאר לרצועת עזה לפני שמונה ימים, אמורה להיות גורם מרסן או גורם שמגביר תיאבון ומאיץ תהליכים שליליים ברצועת עזה. הרי המפגינים השליכו אבנים על השיירה של השגריר הקטארי שהגיע עם הכסף, כאילו רצו לומר: "תביא עוד...".
לפי סקר שהציג מתאם פעולות הממשלה בשטחים האלוף כמיל אבו רוקון 70% מבני ה- 20 עד 30 ברצועת עזה מוגדרים כמובטלים. אלו שאמורים להיות התקווה של הרצועה, הדור התוסס והמוביל, שרוי במצוקה כלכלית קשה. בנוסף, הם נמצאים בבעיות חברתיות מורכבות שלא מסייעות להם להתחתן ולהקים משפחה. השכבה החברתית הזו היא מקור הדאגה של חמאס שחושש מחוסר יציבות פנימית. גורם ישראלי בכיר הסביר שהמצוקה הכלכלית התפשטה בעזה לא רק בגלל הקיצוץ שביצע יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, אלא גם בגלל שטורקיה קיצצה משמעותית בסיוע יחד עם המדינות הסוניות ובראשן קטאר, בעקבות הלחץ אמריקני. ראשי מערכת הביטחון שהמליצו על המהלך להכנסת הכסף, מאמינים כי הוא מה שיניע את השוק הפלסטיני בעזה, וייצור תקווה שתביא להרגעת השטח - גם במחיר שחלק מהמיליונים יעבור ישירות לפעילי החמאס. עם זאת, הפער התקציבי של הארגון, בקיזוז האמל"ח והתשתיות שהותקפו השבוע עדיין גדול מאוד.
לפי הערכות בצה"ל, אם הכסף והיוזמות הכלכליות יצליחו להוריד את אחוז האבטלה ברצועה ולהפחית את הביקורת של הרחוב הפלסטיני כלפי הנהגת חמאס, יש סיכוי להתקדם לכיוון רגיעה, אחרת, ייגרר צה"ל לסבב אלים בקרוב מאוד. שני מצבי צבירה עיקריים יכולים להתרחש: הראשון הוא יום או ימי לחימה בהם יידרש צה"ל להגביר את היקף המטרות שיתקוף ואת היקף פעילי חמאס שיהרגו. השלב הבא הוא מבצע רחב היקף, שיקזז את היכולות האסטרטגיות של חמאס, ויפגע במרכזי הכובד של הארגון לטווח ארוך.
כשבוחנים את התכניות המבצעיות של צה"ל שהתעדכנו בשבוע האחרון, ממליצים במערכת הביטחון לבחון את המציאות במזרח התיכון. לפי ההערכות מספר המדינות שתורמות לעזה לא יהיה גבוה בעתיד כמו אחרי מבצע צוק איתן. אף מדינה לא רוצה לממן כביש או בניין שצה"ל הרס לפני ארבע וחצי שנים ושאולי ייהרס שוב בטווח הנראה לעין. הנטל באופן אוטומטי, טוענים גורמי ביטחון, יעבור לכתפיים של ישראל. לכן, לפני שהורסים צריך לחשוב פעמיים על מנגנון הסיום לכל מלחמה או מערכה.
"שום מלחמה היא לא פיקניק"
לאחרונה, דורון אלמוג נפגש עם מפקד פיקוד הדרום האלוף הרצי הלוי. השניים שוחחו על המצב בגזרה, החליפו רשמים ותובנות על האופן בו מתמודד הפיקוד בפרט והצבא בכלל עם האתגרים בדרום. השניים גם החליפו דעות על הספר "לא פיקניק מלחמת פוקלנד" של ג'וליאן תומפסון. אלמוג, תרגם את הספר לעברית בעת שהיה קצין חי"ר וצנחנים ראשי, בעיקר כדי ללמד על הקושי והמורכבות בלחימה גם כשעומדים לרשותך מיטב הכוחות ומיטב אמצעי הלחימה ומערכות הנשק - רמז לעתיד לבוא. צה"ל צריך להיות דרוך ומוכן להידרדרות ברצועת עזה ולהכין מדרגות שונות לתגובה. הוא צריך להיות מספיק דרוך כדי למנוע תקלות ב-24 השעות הראשונות לפחות, ומספיק יצירתי באופן שיפתיע את האויב תוך צמצום היקף הנפגעים בקרב חיילי צה"ל ובעורף הישראלי. אם המציאות הביטחונית בגבול עזה תידרדר שוב ותגרור את צה"ל, תזכרו שהמסר של הספר הוא ששום מלחמה היא לא פיקניק וששני הצדדים תמיד משלמים מחירים כבדים. רמז אולי לעתיד לבוא.