והמנצח הוא - טראמפ

אם תאמרו שהכותרת הנ"ל מעט מוגזמת, תצדקו אמנם - אבל לא בהרבה. הדמוקרטים וחלק מהפרשנים ניבאו "גל כחול" לטובת המועמדים הדמוקרטים, אך בפעל במקומות רבים "הגל" התנפץ על החומות של הרפובליקנים. מקס בוט פרשן והיסטוריון מדיני ידוע שאיננו מחסדיו של הנשיא טראמפ, כתב במאמרו ב"וושינגטון פוסט" הליברלי "הדמוקרטים ניצחו בבית הנבחרים אבל טראמפ ניצח בבחירות". הסברו: טראמפ הוא נכס למפלגה הרפובליקנית ואילו ברק אובמה היה אסון עבור הדמוקרטים. מדוע אסון ומדוע אובמה? מכיוון שאובמה איחד נגדו את כל אלה בציבור האמריקני שראו בשלטונו איום על הערכים והמסורות המקודשים בעיניהם.

ובמאמר פרשנות באתר "פוליטיקו" נכתב ששגיאתם של הדמוקרטים היתה שתיכננו את מערכת הבחירות שלהם לפי טעמם של תושבי ניו יורק וקליפורניה ולא של רצועת האמצע של אמריקה וגרמו בכך ל"חורבן" מבחינתם במדינות כמו פלורידה ואוהייו. הדמוקרטים קיוו לרוב גדול מאוד בבית-הנבחרים ואולי לתיקו בסנאט, אך הבוחר האמריקני העניק להם בבית-התחתון רק 7 מושבים מעל למינימום שניזקקו כדי לזכות ברוב וגם חלק מהנצחונות האלה היה על חודם של כמה קולות - ואילו בסנאט חטפו מכה קשה מהצפוי וירדו מ-49 ל-47, מה שהעניק לרפובליקנים שליטה מוחלטת בבית העליון וללא צורך להזדקק להצבעה שוברת שוויון של סגן הנשיא.

זאת ועוד, אם הבחירות האלה היו, כפי שציינו מראש, הצבעת אמון בנשיאותו של טראמפ, הרי שהתוצאות בהחלט לא היו חד-משמעיות. עצם העובדה שלדמוקרטים היה ניצחון בבית-הנבחרים איננה בבחינת הפתעה, שכן בבחירות אמצע הקדנצייה, מיפלגתו של הנשיא תמיד מאבדת מושבים - אך בהשוואה למה שארע בכהונות של רבים מהנשיאים הקודמים, ההפסדים של הרפובליקנים הפעם היו מתונים יחסית.

אי-אפשר, כמובן, להתעלם מהמספרים העובדתיים, דהיינו שמעתה ועד סוף הקדנצייה הנוכחית של טראמפ, בית-הנבחרים בראשות הדמוקרטים יהפוך לגורם לעומתי משמעותי נגד ממשלו וטראמפ עצמו הבין זאת היטב כשפנה לננסי פלוסי, ראשת הסיעה הדמוקרטית בבית-הנבחרים, ואם תיבחר מחדש (מה שלא לגמרי בטוח) לתפקיד יו"ר הבית, מייד לאחר שנודעו התוצאות, בהצעה לשתף פעולה בנושאים מסויימים - אך לאור השסע הקשה בחברה ובפוליטיקה האמריקניות ותקוותם של הדמוקרטים לנצל את השנתיים האלה לשיפור סיכויים בבחירות לנשיאות ב- 2020, ספק אם יש סיכוי ממשי לכך - אדרבה, הרבה יותר סביר לצפות שמבחינת סדר-היום הבסיסי של הקונגרס, כלומר חקיקת חוקים, זו תהייה יותר זירה לחיכוכים מאשר להסכמות - וכל אחד משני בתי הקונגרס יפעל כמיטב יכלתו כדי לחסום את השני.

זה, אגב, יכל לפעול לטובת טראמפ שיוכל אז להצביע על הדמוקרטים כאשמים בשיתוק המשילות. אך הקונגרס, כמו הכנסת אצלנו, איננו עוסק רק בחקיקה, הוא גם משמש במה להתנצחויות פוליטיות, לעיתים קנטרניות, בין הצדדים - ואין כל ספק שיושבי-הראש הדמוקרטיים של וועדות בית-הנבחרים לא יזניחו שום דרך כדי להקשות על הנשיא מכל זווית אפשרית - פרטית, כלכלית, מדינית וכו'. הם גם יוכלו ליזום וועדות חקירה בנושאים שונים כגון מס-ההכנסה של טראמפ או המעורבות הרוסית שהייתה או לא הייתה בבחירות הקודמות לנשיאות - אך במה שכנראה לא יצליחו הוא להביא להרשעתו של הנשיא לסילוקו מתפקידו - מאחר שהמילה האחרונה והקובעת בעניין זה ניתנת לסנאט שהוא בשליטת הרפובליקנים. גם בנושאים של מדיניות-חוץ לסנאט יש סמכויות רבות יותר, הגם שלא בלעדיות, מאשר לבית-הנבחרים - וזה טוב גם לישראל - מה שאמנם איננו פוטר אותה מלהגביר במידה ניכרת את פעילותה בקרב הדמוקרטים בשני הבתים.

עם היוודע תוצאות הבחירות התפתח וויכוח באיזו מידה יש להן השלכות על הבחירות הבאות לנשיאות - כלומר אם תסמונת טראמפ תביא לרוב עבורו גם ב- 2020, או שלהפך, "התעוררות" בקרב צעירים, נשים ומיעוטים תפעל לטובת הדמוקרטים ותחרוץ את גורל הרפובליקנים - אך גם מבחינה זאת מצבם של הדמוקרטים איננו זוהר. אם הם ציפו שיהייה הפעם גל של כוכבים "פרוגרסיביים", כלומר שמאליים, הרי שרוב המועמדים לתפקידי סנאטורים ומושלים חשובים, המוגדרים כך דווקא הובסו. עם זאת, נבחרו לבית-הנבחרים מיספר מועמדים שמאליים, חלקם מוסלמים ובעלי דעות פרו-פלשתיניות שבשלב זה אמנם עדיין לא יקבעו את אופייה של המפלגה הדמוקרטית, אך שאם זאת תהייה מגמה לעתיד תהייה לכך השפעה גם על דמותה של אמריקה בכלל.

למרות זאת, ישראל יכלה להיות מרוצה - מיספר היהודים בשני בתי-הקונגרס עלה משמעותית: 28 בבית-הנבחרים, עליה של 5, ו-8 בסנאט, עלייה של אחד - כולם תומכים של מדינת-ישראל ואחדים מהם יושבי ראש של וועדות שונות שעוסקות בנושאים חשובים לישראל, כולל הוועדה ליחסי חוץ בראשות אליוט אנגל הניו-יורקי. גם למועמדת לתפקיד יו"ר בית-הנבחרים פלוסי יש שפה משותפת עם ראש-הממשלה נתניהו בנושאים מדיניים הנוגעים לישראל. מועמדים שנתמכו בידי ארגון ג'יי-סטריט השמאלני נשארו בבית.