רגע אחד, ואם התעוררתי עם קרי לילה?

ודאי גם אתם יודעים כי בפרשת ויצא יעקב חולם חלום. חלום מעט מקושקש, אבל חלום. בחלומו הוא רואה סולם מוצב על הארץ, כשראשו מגיע השמימה. למה השמימה אתם תוהים? ובכן, בתנ"ך דברים לא מגיעים לשמים. הם מגיעים השמימה. עניין של סגנון.

יעקב אינו הדמות התנ"כית היחידה שחלמה חלום משמעותי. חלום עם מסר. חלום שהוא כמעט נבואה. בספר שמות הקרב ובא החלום הופך למדיום של ממש. יוסף חולם, פרעה חולם, שר המשקים חולם - מה שנקרא, היינו כחולמים. המוזר הוא שבעוד אנחנו תמיד חולמים כל מיני פשטידות קרות המשאירות טעם של שירי ויצמן בפה, הם, היעקובים, רואים סולמות, שיבולים ופרות דקות בשר, משל היתה שנתם כתב חידה רוחני. הייתי יכול למכור לכם איזה דרוש בג'ינס על כך שלכל אחד יש את עולם המושגים המתאים לו: יעקב חולם על סולמות המובילים לאלוהים, ואצלנו אנשים חולמים על בחורות, אך לא אעשה זאת משום שאינני רוצה להחמיא לפרעה שלא לצורך. הבנאדם היה יודלה לא קטן, ובכל זאת חלומותיו היו מלאי מסרים מבורא עולם.

אחת התופעות המרתקות יותר ומפוענחות פחות בתנ"ך היא תופעת הנביאים. חשבו על כך: בין כל הביילינים והזבולון אורלבים מסתובבים ענקי רוח שבאים ומספרים מפעם לפעם מה אלוהים חושב. אני אמנם לא רואה בנביאים טייפים מיוחדים בהם היה מקליט אלוהים את דברו - הם קיבלו מסר עמום, תחושה, ובשאר רוח הצליחו לבטא אותה בעל פה, משל היו משוררים - אבל ללא ספק, עולם שיכולת נבואה שרויה בתוכו הוא עולם אחר.

עולם שבו בני תמותה מנהלים סמול-טוק עם בורא עולם הוא עולם רוחני יותר. עולם בו אלוהים אינו מסתתר בטירוף הוא עולם בו כולם, כולל פרעה, קרובים יותר לבורא. בעולם כזה לא חולמים רק על העלאה במשכורת. העולם הקדום היה עולם עם נוכחות רוחנית אינטנסיבית יותר. רמזים שמימיים בחלומות היו לחלוטין עניין שכיח.


תסמונת דאום

עידו, מתנחל וידיד שביקר בתל אביב וזכר ששמע ממני משהו מעורפל על פינגווינים שהוצבו בעיר, התקשר אלי בבהלה ושאל מה גובהו של פינגווין. אמרתי לו כי אינני לגמרי בטוח, אבל מדובר במשהו כמו מטר, מטר עשרים. " לעזאזל" השיב חברי, "שוב דרסתי נזירה"
(מתוך "מתנחלים מבקרים בתל אביב", קובץ חדש שלא קשור ליהודה עמיחי).