התוצאות הסופיות לקונגרס של ארצות הברית עדיין לא ידועות, אך התמונה ברורה - הדמוקרטים לקחו את בית הנבחרים לידיהם אחרי שמונה שנים, ואילו הרפובליקנים הגדילו את כוחם בסנאט. עבור הנשיא דונלד טראמפ זו תוצאה מעורבת. אלו הן הנקודות המרכזיות מהלילה הדרמטי, הנוסף, שחוותה ארצות הברית.
1. הסקרים צדקו - גם בכללי - הסנאט נשאר רפובליקני, בית הנבחרים עבר לדמוקרטים, וגם ברמת אילו מרוצים יהיו צמודים ואילו יוכרעו בפער גדול.
2. טראמפ אכן היה במרכז מערכת הבחירות הזו, בניגוד מוחלט לנשיאים בעבר, אבל כרגיל הוא מפתיע. כשהוא הכריז הלילה שזה היה ליל ניצחון עבורו ועבור המפלגה זו לא הייתה רק התפארות ריקה. במשך שנה ויותר דיברו הכול על הגל הכחול שישטוף את אמריקה. זה לא קרה. הדמוקרטים פנטזו על מהפך בסנאט, ועל ניצחון גורף בבית הנבחרים ושורות בתי מושלים. בסנאט הרפובליקנים מגדילים את כוחם, והניצחון בבית הנבחרים משמעותי מאוד, אבל אינו תבוסה רפובליקנית.
3. אם הדמוקרטים היו מפסידים הפעם, המפלגה לא הייתה מתאוששת. כעת הם יוכלו למרר את חיו של טראמפ. ראשית במתן גיבוי לחקירת מולר, בהבאת עדים, בדרישה לקבל את הדוחות הכספיים והצהרות הון של טראמפ אישית ואימפריית טראמפ וקשריה לרוסיה ולערב הסעודית. מעתה טראמפ יצטרך להתפשר עם הדמוקרטים כדי להעביר חוקים. אבל יש בכך יתרון עבורו.
4. עד עתה התירוץ של טראמפ לאי-העברת החקיקה הגורפת שהתחייב לה, בראש ובראשונה ביטול ביטוח הבריאות של אובמה היה שהדמוקרטים מפריעים לו כשהייתה לרפובליקנים שליטה מוחלטת. עתה הוא יוכל להאשים את הדמוקרטים בכל דבר - מעצירת החומה נגד מהגרים בלתי חוקיים ועד קשיים בכלכלה. אלו הרי יהיו כלי נשק שלו בבחירות 2020.
5. מהיום מתחילה מערכת הבחירות הבאה ושוב לכל בית הנבחרים ושליש הסנאט. מי המועמד הרפובליקני ברור, אבל לדמוקרטים אין מועמד בולט. הם מתלבטים בין מועמד שמרני שיקרוץ למרכז לבין מועמד שמאלי שיסחוף צעירים, מסוגו של ברני סנדרס.
6. כמה דמוקרטים שהמפלגה תלתה בהם תקוות גדולות שיהיו פניה החדשות כשלו. אנדרו גילום שקיווה להיות מושל פלורידה ונוצח במפתיע ובניגוד לסקרים, ובטו אורורק שהובס בטקסס בידי הסנאטור השנוא ביותר טד קרוז.
בית נבחרים מגוון
7. טראמפ לא תלוי יותר בסנאטור בודד להעברת שופט עליון שנוי במחלוקת או חקיקה לא רצויה. סנאטורים שעשו לו צרות אינם עוד - ג'ון מקין בראשם - הרוב הרפובליקני גדל. עם זאת כדאי לשים לב לסנאטור הרפובליקני מיוטה, מיט רומני, המתעב את טראמפ ואומר שבחירתו היא בחירה בערכי יהושר וההגינות - לא קשה להבין למי הוא מכוון את החצים האלה.
8. בית הנבחרים האמריקני מגוון יותר - לטוב ולרע. יותר צעירים, יותר נשים, בפעם הראשונה שתי נשים מוסלמיות - פלסטינית וסומלית במוצאן, שתיהן לא אוהדות ישראל בלשון המעטה מהדמוקרטים, וגזען לבן ניאו-נאצי ברפובליקנים. עדיין בולטות יהודית גדולה מאד - מספר השחורים בארצות הברית גדול פי שבעה בערך מספר היהודים, ובסנאט היחס יותר מהפוך.
9. אפקט קבנאו - חמישה סנאטורים אמריקנים דמוקרטים התמודדו במדינות פגיעות מבחינת המפלגה. ארבעה שהצביעו נגד המועמד לבית המשפט העליון נוצחו. האחד שהצביע בעדו ניצח. אין ספק שפרשת השופט הלהיטה את הבייס הרפובליקני והביאה להפסד קטן מהצפוי למפלגה.
10. לקראת 2020 ינותחו לעייפה דפוסי ההצבעה, בעיקר בפרברים, במדינות המפתח המתנדנדות, במדינות שבהן הדמוגרפיה משתנה, בעיקר קריטי לדמוקרטים המקווים שעוד שנתיים, כשיותר רפובליקנים יגנו על מושבים יוכלו להפוך את הסנאט וכמובן לזכות בפרס הגדול - הבית הלבן.
11. אנו פחות שמים לב לנושאי בתי המושל ובתי המחוקקים במדינות עצמן, אבל כאן היו לדמוקרטים כמה הישגים חשובים - בעיקר בחגורת החלודה, המדינות שנתנו לטראמפ את הבית הלבן לפני שנתיים. ומעבר למשמעות לעוד שנתיים, האם המדינות האלה יצביעו למועמד דמוקרטי לבית הלבן יש עוד משמעות קריטית - ב-2020 יתקיים מפקד אוכלוסין, ובעקבותיו משנים את גבולות מחוזות הבחירה.
זה משחק עתיק ומלוכלך, שבו בעיקר מצטיינים הרפובליקנים ששינו את גבולות המחוזות כך שיתנו יתרון לרפובליקנים. זו הסיבה שבגללה הדמוקרטים צריכים יתרון גנרי של 8% לפחות. מושל דמוקרטי יכול לא לחתום על שינוי גבולות המחוזות, בית נבחרים מדינתי דמוקרטי יכול לשנות אותם לטובתו.
12. התמיכה בישראל לא תשתנה. מרבית יהודי ארצות הברית ממשיכים להצביע לדמוקרטים, האוונגליסטים הרפובליקנים ממשיכים לתמוך בישראל. סביר שמספר התקריות האנטישמיות ימשיך לעלות גם בשנים הקרובות, ככל שהפוליטיקה האמריקנית הופכת בלתי סובלנית יותר ויותר, מקוטבת יותר וכן, נושא הגזע, ההגירה והזרים עומד יותר ויותר במרכז ויכוחים פוליטיים.