פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לקראת הבחירות באמריקה

      נשיא ארה"ב טראמפ בכינוס גורמי ממשל בבית הלבן, 23 באוקטובר 2018 (רויטרס)
      הבחירות ישנו את המציאות הפוליטית. טראמפ (צילום: רויטרס)

      ביום שלישי השבוע תיערכנה בארצות הברית בחירות האמצע לכל 435 המושבים בבית הנבחרים ול-35 מושבים מתוך 100 בסנאט, ואפשר שתוצאותיהן תשנינה את המציאות הפוליטית באמריקה - ובמידה מסויימת גם במקומות אחרים, כולל ישראל. מוקדם מדי להתנבא אך לפי התחזיות האחרונות סיכויי הרפובליקנים לשמור על רוב בסנאט או אף להגדילו, טובים - בעוד שלגבי בית הנבחרים, הכל פתוח. בחירות אמצע הקדנציה משקפת לעיתים רצון מצד ציבור הבוחרים ליצור איזון בין הנשיא לקונגרס מה שהביא מדי פעם לעימות שהקשה על הנשיא המכהן להעביר חלק מיוזמותיו החקיקתיות, המדיניות והכלכליות בשנתיים האחרונות לנשיאותו.

      האם הבחירות האלה תהיינה, איפוא, משאל עם על דונלד טראמפ? התשובה היא "כן" אבל דווקא מבחינה זאת עלולים הדמוקרטים והפרשנים לנחול אכזבה, שכן הכלל הידוע "זו הכלכלה, טיפשון" תקף עכשיו ביתר שאת כשהמשק האמריקני מצטיין בשיגשוג משמעותי, האבטלה מצטמצמת, השכר עולה ואין סימנים שהאינפלציה מרימה ראש - ובין שאובייקטיבית יש לזקוף את ההישגים רק לזכותו של טראמפ, העיקרון בפוליטיקה שהישגים וכישלונות ניזקפים במידה שווה למנהיג מכהן ולא למי שקדם לו, פועל גם כאן. בנוסף, גם כמה מסיסמותיו האחרות של טראמפ, כמו בעניין "שיירת המהגרים" או השתלחות הדמוקרטים בשופט קבנו זוכות לתהודה גם אצל מי שאינם תומכיו המובהקים. קיצורו של דבר, אף שהבחירות אכן תוכלנה להתפרש כמישאל עם על הנשיא, התוצאות דווקא עשויות להפתיע.

      בין כה וכה, יש מספר נעלמים שמעניין יהיה לעמוד על טיבם אחרי שתיוודענה התוצאות. האם הצעירים השתתפו הפעם באחוזים גבוהים מהרגיל, ואותה השאלה לגבי השחורים, ההיספנים ומיעוטים אחרים? כיצד יצביעו הנשים והעצמאיים? מה שאפשר לקבוע כבר הוא שהיהודים יצביעו ברובם הגדול עבור המועמדים הדמוקרטים והטבח בבית הכנסת בפיטסבורג רק יחזק את הנטייה הזאת - ללא כל קשר לעובדה שממשל טראמפ הוא אוהד מובהק של ישראל. אין לפרש זאת כאילו למתנגדי טראמפ בקרב היהודים לא אכפת מישראל - אלא שטרם נמצאה הנוסחה, גם לא אצל מנהיגי הקהילה, כיצד לגשר בין עמדותיהם כאזרחים אמריקנים ליברליים - לעמדותיהם בעניין מדינת ישראל.

      מפגין נגד עם דגל BLACK LIVES MATTER מוחה נגד הפגנת הנאו-נאצים לציון שנה לאירועי שרלוטסוויל, אוגוסט 2018 (רויטרס)
      מדינה אלימה, ולא מהיום. הפגנה לזכר ההרוגים בשרלוטסוויל (צילום: רויטרס)

      בניגוד למשטרים פרלמנטריים, כולל זה בישראל, בגלל הפרדת הרשויות באמריקה הנשיא איננו זקוק לרוב בקונגרס כדי להמשיך בשלטונו - אך, כאמור, קונגרס לעומתי יכל לשים מקלות בין גלגלי התפקוד של ממשלתו. אך לא בכל התחומים, שכן בנושאים של מדיניות-חוץ, כולל אלה שנוגעים לישראל, סמכותו של הבית הלבן לעומת זו של הקונגרס מעוגנת הן בחוקה האמריקנית והן במסורתה הפוליטית. אמנם התמיכה בישראל תמיד היתה עמדה בסיסית גם של המפלגה הדמוקרטית (בעבר בעצם יותר מזו של הרפובליקנים), אבל אם ייבחרו הפעם מועמדים שמאליים רבים, חלקם ממוצא ערבי ואחרים שהביעו בעבר עמדות פרו-פלסטיניות, מצב זה עלול להשתנות לרעה.

      ארצות הברית היא מדינה אלימה, לא מהיום - ומאז המאה ה-19, כלומר כמעט לאורך כל ההיסטוריה שלה, הדמוקרטיה שלה לוותה לעתים בתופעות של אלימות מכל הצורות, מימין ומשמאל - וגם המצב הנוכחי, למרות שאולי מקוטב יותר, איננו נבדל מבחינה זאת מן העבר. עם זאת, הדמוקרטיה האמריקנית ממשיכה לפעול בצורה מעוררת התפעלות - וכך יהייה גם הפעם, תהיינה התוצאות אשר תהיינה. יש להניח שגם הפעם תועלינה טענות על התערבות רוסית (או סינית) כביכל בבחירות, אך אין להתייחס לכך ביתר רצינות אלא בעיקר כתירוצים בדיעבד על כישלונות אלקטורליים.

      אך בנוסף להיבטים הכלל-ארציים, בעיקר הבחירות לבית-הנבחרים הן גם בחירות מקומיות שמושפעות מהאינטרסים בכל אזור - אך יחד עם זאת יש להן גם משמעות מסויימת מבחינת האווירה הכללית בציבור כלפי השלטון המרכזי במדינה. התוצאות ביום שלישי הקרוב תראינה לאיזה כיוון נוטה המחוג הפוליטי באמריקה.