החברה האמריקנית השסועה והמסוכסכת עוצרת את נשימתה לקראת בחירות אמצע הקדנציה שייערכו ביום שלישי הקרוב, וילמדו במידה רבה כיצד ייראו השנתיים הבאות של הנשיא דונלד טראמפ בבית הלבן.
הנשיא אמנם לא עומד לבחירה בבחירות אמצע הקדנציה, אך באופן מסורתי מדובר במשאל עם על תפקודו, ולתוצאות הבחירות הללו ישנן השלכות ישירות על השאלה אם הוא יצליח בשנתיים הבאות לממש את המדיניות שלו, או שיימצא את עצמו מול קונגרס לעומתי ועוין, שיסכל כל יוזמת חקיקה שלו ויקשה עליו להביא הישגים לקראת הבחירות הכלליות ב-2020.
טראמפ יודע זאת היטב, ובחודש האחרון הוא נמצא כמעט מדי יום בעצרת בחירות במקום אחר. כמעט 90% מהמצביעים הרפובליקנים אוהדים את טראמפ, ולכן התפקיד שלו הוא להלהיב אותם ולהמריץ אותם להצביע. את חציו בשבועיים האחרונים הוא ממקד בשיירת מהגרים מהונדורס, גוואטמלה ואל סלבדור שעושה את דרכה לארצות הברית.
השיירה נמצאת במרחק של למעלה מאלף קילומטר מאדמת ארצות הברית, אבל הנשיא מקפיד לדבר על כך בכל יום, ושולח כוחות צבאיים מסיבים לגבול עם מקסיקו - על אף ביקורת חריפה מהדמוקרטים, שטוענים כי מדובר בשימוש מוגזם בכוחות צבא כדי לעצור מהגרים שנמצאים רחוק מאוד מן הגבול, וכי הכל נעשה לצרכים פוליטיים.
האמת היא, שבמציאות הכל כך מפולגת באמריקה, ספק אם ניתן להלהיב את המצביעים עוד יותר ממה שהם כבר נלהבים לצאת ולהצביע. לשם המחשה - ב-17 מדינות לפחות, נתוני ההצבעה המוקדמת גבוהים יותר מאשר בחירות אמצע הקדנציה בשנת 2014.
על מה מצביעים?
הקונגרס האמריקני מורכב משני בתים: בית הנבחרים, והסנאט. בבית הנבחרים מכהנים 435 נציגים לפי גודל האוכלוסייה של כל מדינה. לקליפורניה הענקית יש 53 נציגים בבת הנבחרים ואילו לוויומינג, עם האוכלוסייה הדלילה ביותר, נציג אחד בלבד. כל 435 הנציגים הללו עומדים בכל שנתיים לבחירה מחדש. פעם אחת בזמן הבחירות הכלליות ופעם נוספת כעבור שנתיים, בבחירות אמצע הקדנציה.
המצב היום בבית הנבחרים הוא שהרפובליקנים מחזיקים ב-235 מושבים, ואילו הדמוקרטים ב-193. כדי לקחת את השליטה בבית הנבחרים, הדמוקרטים יצטרכו להעביר 23 מושבים מצד לצד.
בסנאט, לעומת זאת, לכל מדינה יש שני נציגים, ללא קשר לגודל האוכלוסייה. נציגים אלו נבחרים לכהונה בת שש שנים. כך יוצא שבכל שנתיים, לסירוגין, עומד שליש מן הסנאט לבחירה. בנובמבר הקרוב, ייבחרו 35 סנאטורים. 24 סנאטורים מאלו שמתמודדים כעת הם דמוקרטים, שניים נוספים מוגדרים באופן רשמי "עצמאיים" אך מצביעים יחד עם הדמוקרטים (ברני סנדרס, הסנאטור הסוציאלסט מוורמונט, ואנגוס קינג ממיין), ואילו תשעה סנאטורים הם רפבוליקנים.
לרפובליקנים יש 51 מושבים ולדמוקרטים 49.
הסיכוי של הדמוקרטים לקחת לידיהם את השליטה בסנאט הוא נמוך ביותר, כיוון שהם צריכים לא רק לכבוש מחדש את כל 26 המושבים שבידיהם, אלא גם להצליח ולנצח בשני מירוצים במדינות רפובליקניות, מה שנראה לא סביר.
הקונגרס הוא רק חלק קטן מהסיפור. 6,665 נושאי משרות ציבוריות עומדים להיבחר ביום שלישי הקרוב ב-50 המדינות של ארצות הברית בנוסף ל-470 הנציגים בסנאט ובבית הנבחרים שעומדים לבחירה. מדובר ב-36 מושלי מדינות, 6,073 נציגים בבתי המחוקקים של 44 מדינות, 297 שופטים, תובעים כלליים ב-30 מדינות, ועוד שלל תפקידים רבים ומגוונים, החל במפקח על החינוך במדינות השונות, ועד לנציב הרכבות ולמפקח על מכרות הפחם.
על פתקי ההצבעה יופיעו לא רק שמות של מועמדים. במדינות מסויימות ינצלו את הזדמנות ויכניסו לפתקי ההצבעה הארוכים והסבוכים גם נושאי מדיניות. בקליפורניה, למשל, יצביעו אם להטיל מס על הדלק כדי לממן את תיקון תשתיות הכבישים המתפוררות. במדינת וושינגטון יצביעו על היטל מיוחד לרכבים מזהמים. וההצבעה המעניינת מכולם תהיה בפלורידה, שם המצביעים ייקבעו אם לאפשר לאסירים שריצו את עונשם להצביע בבחירות. כיום, הדבר אסור.
מה אומרים הסקרים?
על הנייר, הסקרים נותנים יתרון לדמוקרטים בבית הנבחרים, במה שכבר זכה לכינוי "הגל הכחול". לפי ניו ירוק טיימס, 17 מושבים שנשלטים כיום בבית הנבחרים על ידי הרפובליקנים נוטים כעת לדמוקרטים, מה ששם אותם במרחק נגיעה ממהפך.
ואולם, כיוון שכבר למדנו ב-2016 מה שווים הסקרים, במערכת הבחירות הנוכחית נותנים להם משקל מוגבל ולא מקדשים אותם כבעבר. המנטרה שעליה חוזרים כולם היא שהתוצאות יהיו תלויות בשאלת שיעורי ההצבעה, ובמיוחד בשאלה מי יצא להצביע. עד חודש אוגוסט, היו אינדיקציות לכך שהדמוקרטים מצויים במוטיבציית שיא לצאת ולהצביע כדי להנחית מכה על טראמפ. מנגד, הרפובליקנים היו מנומנמים למדי ולא הביעו עניין גדול במערכת הבחירות הזו.
התמונה השתנתה מקצה לקצה אחרי המינוי של השופט ברט קבנאו לבית המשפט העליון. תהליך אישור המועמדות שלו הפיח רוח חיים במפלגה הרפובליקנית, המריץ את פעיליה, ועל פי הסקרים הביא את מספר האנשים שמגדירים עצמם "נלהבים מאוד" להצביע לאותה הרמה כמו של המפלגה הדמוקרטית. צרפו לזה נתונים כלכליים חזקים ואבטלה נמוכה, ותקבלו בוחרים מרוצים שרוצים לגמול לנשיא שלהם.
להבדיל מהבחירות הכלליות, בהן אחוז ההצבעה הוא כ-60% בממוצע, בחירות אמצע הקדנציה גורמות בממוצע רק ל-37% מן האוכלוסיה לצאת החוצה מן הבית. ולכן, עבור שתי המפלגות מדובר באתגר גדול מן הרגיל להוציא כמה שיותר מצביעים המזוהים עמן.
גם אם תישמר המגמה בסקרים, והדמוקרטים יצליחו "לכבוש" את בית הנבחרים מידי הרפובליקנים (ובתרחיש הפחות סביר גם את הסנאט), זו בהחלט לא תהיה רעידת אדמה. למעשה, ב-21 בחירות אמצע הקדנציה האחרונות, המפלגה של הנשיא הפסידה בממוצע 30 מושבים בבית הנבחרים וארבעה מושבים בסנאט. רק בשני מקרים, המפלגה של הנשיא המכהן הצליחה להגדיל את כוחה גם בסנאט וגם בבית הנבחרים.
מדוע השליטה בקונגרס חשובה?
המצב כיום הוא שטראמפ מקדם את האג'נדה שלו ללא הפרעה של ממש. המכשולים המשמעותיים ביותר באו דווקא מתוך שורות המפלגה הרפובליקנית, שלא הצליחה להגיע להסכמה על נוסח שיחליף את ביטוח הבריאות אובמה-קר, אחת מההבטחות הקמפיין הגדולות של טראמפ. עם זאת, בכל מה שנוגע לחקירת ההתערבות הרוסית בבחירות, הוא ישן טוב מאוד בלילה. אין חשש שמישהו יזמן אותו לעדות מביכה בפני ועדת המשפט, ואין לו חשש שייפתחו נגדו הליכי הדחה בגין פרשה זו.
אם הדמוקרטים ייקחו לידיהם את בית הנבחרים, המצב עשוי להשתנות ותהיה להם הסמכות לחקור את פעולות הממשל בשלל תחומים. ראשית, הם יוכלו להתחיל לחקור את ההתנהלות הכספית של תאגיד טראמפ כדי לבדוק טענות על כך שעסקיו של טראמפ מרוויחים מהיותו נשיא, ולזמן את מקורביו ובני משפחתו לעדות.
בנוסף לכך, הם יוכלו גם לנסות ולפתוח בהליך הדחה אחרי פרסום הדוח של רוברט מולר לגבי פרשת רוסיה-גייט. הסיכוי להדיח את טראמפ הוא אפסי כיוון שנדרשים לשם כך שני שלישים מן החברים בסנאט ורובם רפובליקנים, אבל עצם התהליך ייצור כאב ראש, מבוכה ובזבוז זמן לממשל, ויסיח את דעתו של טראמפ. מעבר לכך, הרפובליקנים לא יוכלו להעביר כמעט שום חקיקה משמעותית, בטח לא בתחומים שנויים במחלוקת כמו ביטוח בריאות או הגירה.
שאלת השליטה בסנאט משמעותית במיוחד לסוגיית מינוי שופטים לבית המשפט העליון, שהיא הדבר המסעיר ביותר מבחינתם של מצביעים רבים. זאת מכיוון שהשאלה אם בבית המשפט יהיה רוב שמרני או ליברלי משליך על סוגיית ההפלות, הזכות לשאת נשק, ולמעשה כל הנושאים המצויים בלב הויכוח הציבורי בחברה האמריקנית. השליטה בסנאט צפויה להישאר בידי הרפובליקנים, ולכן אם שופט נוסף יפרוש לפני תום הקדנציה, הם יוכלו למנות שופט עליון שלישי ולבצר את בית המשפט העליון כמעוז שמרני לעשרות שנים קדימה.
איך הדמוקרטים ינצחו?
אם הדמוקרטים רוצים להשאיר לעצמם סיכוי תיאורטי להעביר את הסנאט לידיהם, הם חייבים לנצח בשלושה מהמירוצים הצמודים הבאים.
בנבאדה, ג'קי רוזן, חברת קונגרס יהודיה שהיתה נשיאת בית הכנסת "נר תמיד", הגדול ביותר במדינה, תנסה להדיח את דין הלר, הסנאטור המכהן מטעם המפלגה הרפובליקנית. הלר מוביל לפי ממוצע הסקרים ב-2%. זה המושב הרפובליקני היחיד שמועמד לבחירה במדינה שבה הילרי קלינטון ניצחה ב-2016.
באריזונה, המרוץ הוא הצמוד ביותר. קירסטן סינמה הדמוקרטית מובילה בסקרים ב-0.7% על מרת'ה מקסאלי הרפובליקנית, שהיא גם טייסת הקרב הראשונה אי פעם בארצות הברית וזוכה להערכה גדולה מטראמפ. הדבר הבטוח היחיד הוא, שאריזונה תבחר אישה לסנאט.
בטנסי, טראמפ זכה לרוב ב-92 מתוך 95 המחוזות במדינה בבחירות ב-2016. ואולם, המועמד הדמוקרטי, פיל ברנדסן, זכה להישג מרשים יותר. הוא נבחר למושל המדינה ב-2006 אחרי שניצח בכל 95 המחוזות. הוא ינסה להפתיע ולנצח את המועמדת הרפובליקנית מרשה בלקבורן שמובילה עליו בפער יציב של7%, ורוצה להפוך לאישה הראשונה אי-פעם להיבחר לסנאט מטעם טנסי.
בטקסס, זהו מרוץ שהדמוקרטים "שפכו" עליו עשרות מיליוני דולרים, יותר מכל מרוץ אחר בסנאט, בשלב שבו הקרב נטה לצדם. עם זאת, נהנה הסנאטור המכהן טד קרוז מיתרון מוצק של 7% בממוצע על פני בטו או'רורק הצעיר והכריזמטי, שנתן פייט לא רע עד כה בהתחשב במצע הליברלי שאיתו ניסה לרוץ באחת המדינות הכי שמרניות באמריקה. אם קרוז אכן ינצח, שמו של או'רורק כבר הוזכר כמועמד פוטנציאלי לבחירות לנשיאות בשנת 2020.
גם המרוץ לתפקיד המושל במדינת פלורידה משמעותי. שם מתמודדים רון דסנטיס, הנחשב מקורב מאוד לטראמפ, ואנדרו גילום, שרוצה לעשות היסטוריה ולהפוך למושל השחור הראשון בפלורידה. גילום מוביל כרגע ב-3%, אבל במפלגה הדמוקרטית חוששים שלא יצליחו להוציא מספיק מצביעים היספנים לקלפיות וכי דסנטיס יצליח לנצח.
העימותים הטלויזיוניים בין השניים התלהטו בשבועות האחרונים, אחרי שדסנטיס הטיח בגילום כי קיבל בחינם כרטיסים ואירוח במחזמר "המילטון" בשווי אלפי דולרים מתנה מלוביסט. התקרית לכדה אפילו את תשומת לבו של טראמפ שכינה אותו "גנב". גילום מצידו האשים את דסנטיס כי הוא לוקח תרומות כספיות מאנשים שלדבריו הם גזענים.
עימות בין המועמדים לתפקיד מושל פלורידה
מה מצב הנשים בבחירות?
נקודה מעניינת נוספת היא הזינוק במספר הנשים המועמדות בבחירותת אלו לקונגרס ולסנאט - 272 ליתר דיוק. זהו המספר הגבוה ביותר אי-פעם. לפני 20 שנה, ב-1998, מספר המועמדות עמד על 131 בלבד.
בין המועמדות בולטות הן סטייסי אברהמס, שתנסה לעשות היסטוריה בג'ורג'יה, ולהפוך למושלת השחורה הראשונה באמריקה. היא נחשבת לכוכבת עולה במפלגה הדמוקרטית ונמצאת בפיגור מינימלי של 1% מול המועמד הרפובליקני במדינת הדרום העמוק.
בנוסף אליה, פאולט ג'ורדן תנסה לרשום היסטוריה באיידהו ולהפוך למושלת האמריקנית-ילידה הראשונה בארצות הברית, אילהן עומאר, שאמרה בעבר כי "ישראל הפנטה את העולם" והתייחסה למדינה כאל "משטר אפרטהייד", תנסה להיבחר כחברת הקונגרס המוסלמית אמריקנית הראשונה, וכריסטין האלקוויסט, תנסה להיבחר בוורמונט כמושלת הטרנסג'נדרית הראשונה באמריקה.
(עדכון ראשון: 1.11, 17:00)