עד לפני כמה ימים היינו אומרים בביטחון מלא שנשיא ארצות הברית דונלד טרמפ השתלט על סדר היום בארצות הברית. לנשיא זה קל מאוד, ולנשיא הזה במיוחד, אבל מעבר לכך הוא עובד במערכת הבחירות הזו בלי הפסק. הוא מתרוצץ ברחבי ארצות הברית, עם דגש על מרוצים צמודים, ודגש מיוחד על מדינות שבהן מתמודדים דמוקרטים שהוא מתעב, כמו מונטנה למשל, שבה הסנאטור טסטר טרפד את בחירתו של ידיד הנשיא, רוני ג'קסון, למשרת שר.
הוא הכריז על הורדות מסים, עימותים נגד אויבי ארצות הברית, הורדות במחיר תרופות. הוא הודיע ברשתות החברתיות ובשורת עצרות במי הוא תומך ובמי לא - בדמוקרטים, אלה שיגדילו מסים, יפתחו את הגבול למהגרים ומסתננים ויחלישו את ארצות הברית.
ואז באה פרשת שליחת מעטפות הנפץ. איש אינו טוען שטראמפ עומד מאחורי הרוצח הכושל, אבל באווירה הרעילה של הפוליטיקה האמריקנית הדבר הראשון שקרה מיד לאחר שנודע על מעטפות הנפץ היה שלל תיאוריות קונספירציה ברשתות החברתיות, אבל גם בתקשורת הימנית הממוסדת שמדובר בפייק ניוז - ניסיון דמוקרטי נואש למשוך תשומת לב, ולא היו פצצות.
גם הנשיא, כששיבח את רשויות החוק שלכדו את החשוד, הצליח לא להזכיר מי היו המטרות של מעטפות הנפץ: כולם, מהראשון עד האחרון מזוהים עם המפלגה הדמוקרטית, כולם אישים שדונלד טראמפ יצא נגדם בשצף קצף, בראשם הילרי קלינטון וג'ורג' סורוס. השולח מזדהה עם טראמפ, תומך בו ומתעב את הדמוקרטים.
ההשפעה על הבחירות ביום שלישי, אם תהיה, תהיה בכך שהחדשות האמריקניות עוסקות בנושא הזה, וכל פעם שעוסקים בכך מראים את הוואן של סיזר סיוק, כולו מעוטר בתמיכה בטראמפ ונאצות ליריביו, כולל צלב מטרה על קלינטון.
אם זה לא מספיק, בא הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג. רוברט באוורס אינו סיזר סיוק - הוא לא תומך בנשיא. הנשיא מוקף יהודונים, התבטא באוורס, אדם מהימין הקיצוני שדיעותיו עברו מזמן את הגזענות - הוא תומך בעליונות הגזע הלבן.
באוורס בא מהשוליים המטורללים של החברה האמריקנית, אבל אלה שוליים קיימים, אולי אף מתרחבים. בשנים האחרונות מספר ההתקפות האנטישמיות וההתקפות נגד שחורים בארצות הברית עולה בהתמדה. נכון שמדובר בקהילות המצביעות מסורתית עם הדמוקרטים, כך שלא צפוי מהפך בקרבן, אבל לצורך הבחירות האלה הרצח ההמוני בבית הכנסת מציף נושא הקיים תמיד בארצות הברית, אבל לרפובליקנים הוא פחות נוח ערב בחירות - זמינות הנשק החם.
מספר מעשי הרצח ההמוני בלתי נתפס ולובי הנשק, שהמפלגה הרפובליקנית מזדהה איתו בדרך כלל, מסרב לכל הגבלה על נשיאת נשק או זמינותו, כולל בדיקות שהיו מאפשרות לפסול אדם כמו באוורס, או חולי נפש, או חשודים בטרור מלהשיג נשק חם.
עם זאת, יש עוד שבוע, ושבוע זה נצח בפוליטיקה. אם ניתן להמר על משהו בבטחה הוא שבשבוע הזה נשמע בלי סוף על שיירת המהגרים העושה דרכה לארצות הברית. השיירה הזו של אלפי מהגרים בלתי חוקיים המבקשים להיכנס לארצות הברית היא מתנת בחירות לטראמפ. הוא אומר, בלא שום הוכחה, שהיא מכילה אלמנטים מסוכנים ביותר, גורמים מהמזרח התיכון וחברי הכנופיות הנודעות לשמצה.
בלי קשר לכך - נושא ההגירה הבלתי חוקית הוא נושא המחזק את הרפובליקנים, כמו גם הימין כללית ברחבי העולם, והעיתוי מושלם מבחינת טראמפ. מה גם שכמה מערכות בחירות קריטיות מתנהלות במדינות הדרום, אלה שהשיירה תגיע אליהן. המרוץ למושל פלורידה, או לסנאט בטקסס.
הנחות היסוד מוכרות. בכל בחירות אמצע הקדנציה כמעט מפלגת הנשיא המכהן סופגת ירידות קשות בכוחה, עד וכלל איבוד רוב בשני בתי הנבחרים, אם היה לה.
ההערכה, לפני כמה חודשים, הייתה שהזעם הדמוקרטי, תחושת גניבת בחירות 2016, התבטאויות הנשיא, ריסוק מורשת אובמה וכל השאר יביא ל"גל כחול" דמוקרטי, צונאמי אפילו, שלא רק יביא לרוב דמוקרטי בבית הנבחרים אלא אפילו יביא למהפך בסנאט, וגם בבתי מושלים ובתי נבחרים במדינות עצמן.
ההערכה הזו אולי לא הייתה ריאלית מלכתחילה בהתחשב בכך שהסיכויים למהפך בסנאט היו קלושים מלכתחילה עקב העבודה שרוב מוחלט במשבים העומדים לבחירה הם דמוקרטים, אבל מהפך בבית הנבחרים נראה כמעט בטוח.
אז הגיעה פרשת שימוע השופט קבנאו. לכאורה הפרשה הלהיטה את שני המחנות - הדמוקרטים והרפובליקנים. אבל הדמוקרטים כבר נמצאים בשיא הגיוס, והרפובליקנים, כפי שקורה בכל בחירות אמצע, היו אדישים יותר. פרשת קוואנו סייעה להלהיב את הבסיס הרפובליקני, בעיקר האוונגליסטים.
הכנסת שופט עליון שמרני לבית המשפט העליון, שינוי מאזן הכוחות בבית המשפט, האפשרות לאסור על הפלות, היא התגשמות חלום מבחינת השמרנים. הם יכולים לאמר לעצמם, והם אכן עושים זאת, שאולי טראמפ בעייתי מבחינה אישית, אולי יש לו מגרעות - אבל הוא זה שהצליח לעצור את החקיקה הליברלית ואולי להפוך את כיוונה. המסקנה היא שצריך לצאת במלוא הכוח לבחירות כדי לסייע לו ולמנוע מיריביו ומיריביהם מלעצור אותו.
נקודה נוספת היא התחושה שיש לשמרנים רבים ולפיה ניסו לעצור את קוואנו באמצעים מלוכלכים. שפברקו נגדו האשמות, שניהלו נגדו מסע הכפשה מכוער. בין אם זה נכון או לא ,זו התחושה שעמה יצאו רפובליקנים רבים לקלפיות.
יחד עם המפה האלקטוראלית הנוטה לטובת הרפובלביקנים, העברת חוקים ותקנות שנועדו במפורש למנוע מדמוקרטים, או מי שנתפס כקבוצות התומכות בדמוקרטים, מלממש את זכותם להצביע במדינות מסוימות, מביאים להערכה שהסנאט יישאר בידי הרפובליקנים, שאולי אף יגדילו את כוחם.
לגבי בית הנבחרים, השאלה הגדולה היא אם המומנטום, שהיה דמוקרטי, עבר לרפובליקנים.
מסכים אדומים
נושא נוסף הוא מצב וול סטריט. גל הירידות בוול סטריט היה צפוי, רק עיתויו נותר בסימן שאלה. יש גם ויכוחים אם מדובר בתיקון זמני או במיני משבר או אף משבר ממש. הנקודה לצורך מערכת הבחירות היא שנקודת חוזק מרכזית של הרפובליקנים היא מצב הכלכלה, ובעיקר כיצד הוא מתבטא במניות הצומחות, במשרות המתווספות, האבטלה והאינפלציה הנמוכות.
ירידות דרמטיות, אם יהיו, יפנו תשומת לב לגירעון האדיר, לתכנית קיצוצי המיסים שהיטיבה עם העשירים בעיקר, למצב מערכת הבריאות שסימלה הוא האובמה קר. שאלה גדולה היא אם מישהו באמת משנה את הצבעתו בגלל ירידות בבורסה, אבל בלי ספק כותרות על עליות ואופטימיות עדיפות לטראמפ.
הבחירות הן על טראמפ, בזאת מסכימים כולם. הן סוג של משאל עם עליו. הוא במרכז הקמפיין, בניו גם חורשים את ארצות הברית ומופיעים בעצרת אחרי עצרת. ולעתים נראה שהכל עובד לטובתו - רוח הזמן הטראמפית. זו שהאסטרטג שלו לשעבר סטיב בנון מקדם ברחבי העולם. מהונגריה עד ברזיל, מרוסיה דרך טורקיה ועד סין העולם של היום הוא עולם שהאידיאולוגיה של טראמפ הולכת וגוברת, ואויבתה, הגלובליזציה הליברלית, נסוגה.
האם הגענו לשיא הגל והחלה תגובת נגד? מוקדם לאמר. והאמת - גם תוצאות הבחירות בעוד שבוע לא באמת יגדירו את הפוליטיקה העולמית, או אף האמריקנית - אלא במקרה של תבוסה רפובליקנית בשני הבתים, או לחילופין ניצחון שלהם בשני הבתים. אלה יהיו איתותים דרמטיים - אם יקרו. ואחרי השנים האחרונות בפוליטיקה האמריקנית איש לא מוכן להמר בביטחון מלא על התוצאה.