עדיין "משעמם"? הרקטות מעזה הצילו את נתניהו מהפיהוק

רק אתמול, בקריית שמונה, התלונן בנימין נתניהו על שיעמום. "לא מעניינת", פסל ראש הממשלה את תושבת העיר שהפריעה להשתבחותו העצמית. לא מעניינת, משמע ממחזרת, לא מחדשת, כמו עובדי מעונו ששכנעו את בית הדין לעבודה שרעייתו התעמרה בהם.

והנה, מהשמיים, שמי עזה, הצילו אותו מהפיהוק. עוד טרם נעמדו בצמתים מחלקי הצבע האדום של יומונו "ישראל היום", התומך הבוקר (רביעי) במתינות היחסית של נתניהו לעומת הלוחמנות הקבועה של נפתלי בנט וההד המחודש של אביגדור ליברמן (החמוש במזכיר צבאי רענן, תת-אלוף עופר וינטר), ובאר שבע ספגה רקטה. סדר היום התהפך.

ראשי ממשלה קודמים, מלוי אשכול ויצחק רבין ועד לשכן מחוות שקמים, היו מתייצבים עם שחר בזירה, מי במסוק ומי ברכב, כדי ללמוד, להבין, לחוש, להמחיש - לא להפגין - מנהיגות. מה יותר מתבקש מהעברת מיקומו של דיון הקבינט למטה פיקוד הדרום בעיר?

הסלמה בדרום - כל העדכונים:
האם שהצילה את ילדיה בבאר שבע: "רועדת ומפחדת, חשבתי שזה חלום"
חמאס מגנה את ירי הרקטות: ניסיון להרוס את המאמצים המצריים
צה"ל: חמאס אחראי על ירי הרקטות; מנהרת טרור הותקפה

הרקטה בבאר שבע פתחה את מושב החורף האמיתי, של החיים, זה שאינו חמוץ או מגניב, אלא אפוף הרס וחרדה, ולא רק בישובים הסמוכים לגבול. העשור המופלא של נתניהו מתאפיין בקיפאון מדיני מוחלט, שבהכרח נשבר מעת לעת בחיכוכים צבאיים. זאת גם צמיחה כלכלית המונחת על אדנים כוזבים, כי ישראל אינה מצליחה להתקיים בלי נדבה אמריקנית בסך ארבעה מיליארד דולר לשנה. האיזונים הפנימיים בתקציב המדינה יתמוטטו אם למערכת הביטחון יוקצו עוד 15 מיליארד שקלים לשנה ממקורות עצמיים.

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, משתמש בכסף גם כקנס, לא רק כפרס. תלמידו הנאמן הוא אבו מאזן. טראמפ מעניש את הרשות הפלסטינית ואבו מאזן - את עזה. ליחיא סינוואר, החוליה השלישית באותו חד גדיא, אין כסף לשלול מישראל. הוא קונה בלונים, מנהרות ורקטות.

כמו בסבבים האלימים הקודמים, המטרה העיקרית של חמאס היא השגת הסדרה - נכונות הדדית לדו-קיום מציאותי. כשיש שקט, אין תמריץ לתשלום מחיר בעד המשך השקט. מכאן המעגליות של שקט, תסיסה, הסלמה, דעיכת האש, שקט וחוזר חלילה.

בחמאס רוצים לשתות קפה עם ישראל. לא כדי לכרות שלום, רק לסולחה קצרה בנקמת הדם השבטית, כמסורת האזור. כשהקומקום רותח ואין קפה לשפוך עליו את המים, הם ניתזים עד באר שבע.

השאלה הבסיסית, כששוקלים אם לצאת למערכה צבאית, אינה מה היה האירוע שחולל את ההחלטה, אלא איך תיראה תמונת הסיום והתקופה שלאחריו. לרוב, אכזבת היום האחרון משכיחה את תרועות היום הראשון.

בעוד חודשיים וחצי אמור רב-אלוף גדי איזנקוט לפשוט את מדיו, ועדיין לא מונה הרמטכ"ל הבא. חפיפה אפשרית גם בשמונה-תשעה שבועות, אך לא תחת אש. מבצע בעזה עכשיו פירושו, על אפו וחמתו של איזנקוט, הודעה לרב-נגד יצחק טאיטו להשהות את זימון משמר הכבוד לטקס חילופי הרמטכ"ל בקריה.