גדר הפרדה - הפתרון המגוחך של מצנע

יו"ר העבודה עמרם מצנע תומך בהיפרדות חד צדדית מהפלסטינים ובהקמתה של גדר ההפרדה בגבולות 67. ספקות אודות הגדר הזו מעלים לא רק אביגדור ליברמן ודומיו מימין, אלא גם שמעון פרס ויוסי ביילין משמאל. האחרונים סבורים שלא יועיל ללא הסדר מדיני. גם שותפיו השונים של שרון לממשלת האחדות לא האיצו בו יתר על המידה בענין בניית הגדר. אלה גם אלה חוששים כנראה שגדר לא תפחית ממספר הנפגעים בפעולות האיבה. אך הציבור תלה תקוותו בחומה, ומי שתלויים בדין הבוחר אינם ממהרים להפריך בפומבי את תעתועיו של עם נואש.

מגבלות הגדר ברורים למדי. גדר הפרדה תחצוץ בין "ישראל ל"פלסטין" אך לא תפריד בין ישראלים לפלסטינים. גם מי שנכון לטרנספר של רבע מליון ישראלים מיש"ע, וודאי לא יסכים לטרנספר של ערביי ישראל. במילים אחרות, את החלום שמוכר מצנע: "הם שם ואנחנו כאן", לא יגשים הגדר. לא רק שאנחנו שם, אלא גם שהם כאן, ואירועי השנה האחרונה הבהירו זאת היטב.

על מגבלה אחרת אין צורך להכביר במילים. למשפחת אנטר, תושבי אריאל ששכלו שני בנים, לא היתה מסייעת גדר הפרדה. היא לא היתה מסייעת להם, לא מפני שיישובם עשוי היה להימצא מחוצה לה ולא משום שאיחרו להקימה, אלא מפני שבניהם נפלו במומבסה הרחוקה, מחוץ לתוואי גדר כלשהי, אף מחוץ לגבולותיה של ארץ ישראל השלמה. גדר לא תעזור מפני שהמלחמה בטרור חסרת כל גבולות טריטוריאליים.

ובתוך גבולות ישראל, האם תצליח גדר להרתיע את מי שמוכן להקריב חייו על-מנת להרוג יהודים? אמנם, די אם תציל נפשות אחדים על-מנת לתמוך בהקמתה. אך האם בכוחה לספק סחורה זו?

באופן פרדוקסאלי, כישלונה החלקי של חומת מצנע מטרידה פחות מהצלחתה. הצלחתה, פירושה עזיבת הפלסטינים לנפשם. בבדידותם, בעוד אנחנו כאן והם שם ללא מקורות פרנסה, יוסיפו לסבול תחת עולו של ערפאת או דומיו, שישובו ויאשימו את ישראל במצוקתם. ספק גם אם יחדלו מלחלום על השטח ממערב לגדר. הפיגועים לא יחדלו עם קץ "הכיבוש", ממש כשם שלא נולדו עם תחילתו. החומה, תהווה אולי מכשול מסוים מפני הפיגועים המוכרים, אך מה יתפוס את מקומם? אם אמנם יירתעו מלחצות את הגדר, יכוונו הפלסטינים את נשקם אליה. כך יהפכו חיילי צה"ל המוצבים בחומה לברווזים במטווח פלסטיני. וכש"אנחנו כאן והם שם", מי ימנע מהם, למשל, לייצר או לייבא טילים? אלה כידוע, אינם עוצרים בגדר. כך, נמצא שהמרנו את חששותינו מאוטובוסים, מסעדות ומעריכת קניות, באימת מוות גם בחדר המיטות. ומי שחושש לישיבה במקלט מפני טיליו הרחוקים של סאדם, ימצא עצמו עד מהרה יושב שם מפני טיליו הקרובים של ערפאת. אם אמנם תצומצם אפשרות החדירה, יכוונו בהכרח ההסתננויות המועטות יותר לפיגועים רבי קורבנות. וכש"הם שם ואנחנו כאן", מי יעצור את אותו מגה פיגוע, קונבנציונלי או ביולוגי, טרם צאתו אל הדרך? ומה ימנע בריתות צבאיות והסכמי נשק בין "פלסטין החופשית" ללוב, איראן או עיראק?

כל זאת, עוד לפני שתהינו בטיב המסר שבהתבצרות מאחורי גבול שלא אנו בחרנו בו ושאינו משרת את צרכינו הביטחוניים, התיישבותיים או היסטוריים, אלא שהוכתב לנו על-ידי הטרור. בעיצומה של מלחמת התשה, תהא זו בבחינת הכרזה כי הותשנו. ומי שהותש ממזרח לגדר, יאמרו אויבינו, יותש עד מהרה גם ממערבה לה.

ראש הממשלה ידוע לשבח כמי שאינו מאמין בפתרונות קסם. יחד עם זאת הוא קשוב לרחשי הציבור ולדרישתו למכשול שיקשה על מעברם של מפגעים ליישובינו. ספק אם שרון נופל ממצנע בהבנתו בענייני בטחון. את אותו מכשול שהחל בהקמתו, יציב לא כגבול מדיני שנקבע בעת חולשה על-פי רצון האויב, אלא כאמצעי עזר שיתוזמן וימוקם בהתאם לצרכינו הביטחוניים והלאומיים, כשצה"ל נערך משני עבריו, לשם הגנה על כל אזרחי ישראל. העם רוצה שרון, העם יודע למה.