פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לא (רק) מסיבת סקס: מאחורי קירות הווילה המשוחררת בישראל

      הם מדברים נכון וחם, מחייכים ברגש ויודעים להקשיב ולחבק, אבל האם באמת אפשר להסתכל מעבר לכל העירום הזה? הצצנו לסוף שבוע "משנה תודעה" וחזרנו כדי לספר

      לא (רק) מסיבת סקס: מאחורי קירות הווילה המשוחררת בישראל
      צילום: שלומי גבאי

      כרזות המתמודדים לבחירות המקומיות מכסות את גדר הכניסה למושבה מגדל ומספרות על המאבק העז המתנהל ביישוב הפסטורלי. הטיפוס במעלה ההר חושף אט אט את הכנרת בשיא תפארתה, וככל שמגביהים, הווילות גדולות ומפוארות יותר, מבוצרות ומוקפות חומות גבוהות, שמונעות מהעוברים ושבים הצצה למתרחש. מחוץ לאחת מהן חונות עשרות מכוניות, וזוג שפורק ציוד מהרכב מאשר - זהו אתר סוף השבוע של "נורקי", מעוז החילוניות הישראלית.

      שלושה גברים צעירים, לבושים בוקסר בלבד, מברכים אותי מאחורי שולחן קבלה מאולתר בכניסה ומאשרים את שמי ברשימות. הכללים פשוטים אך מחייבים: ביטויים של עירום ומיניות מקובלים, אך כל מגע ייעשה בהסכמה בלבד, וההשתתפות היא על אחריות הבאים.

      אני יורדת במדרגות אפופת עשן המשלב קטורת, סיגריות וגראס. מסדרון צר מוביל לבריכה ובה כבר מתרחצים אנשים ערומים בגילאים שונים, חלקם יכולים להיות ההורים שלי. תחושה מוזרה ומעיקה מציפה אותי. אני מפחדת ורוצה לברוח, אך מזהה במים את מרקי ונורית. כשהם הזמינו אותי לסקר את האירוע, הם דיברו על "מעבדה אנושית", ועכשיו אני מבינה למה הם התכוונו. בית "האח הגדול" היה יכול ללמוד המון ממה שמתרחש כרגע מול עיניי.

      נורית הניג ומרקי מלול, 44 ו-46, מקיימים את אירועי הווילות הללו כבר ארבע שנים. מאות ישראלים השתתפו עד כה בסופי השבוע "משני התודעה" האלה ברחבי הארץ, וזוהי הווילה ה-20 שבה הם מתרחשים. הבסיס הרעיוני הוא מפגש חברתי שמאפשר למשתתפים בו לעשות מה שהם רוצים, כל עוד הם עומדים בחמשת הערכים שהוגדרו מראש - כבוד, הקשבה, אחריות אישית, חופש בחירה וחברות.

      "הערכים יוצרים נוסחה חדשה של התנהלות חברתית, הרמונית, במרחב ציבורי", הסביר מלול. "כל אחד הוא השוטר הפנימי של עצמו, וזה מאפשר לנו לדבר על ניואנסים עדינים שהחוק לא יכול להגיע אליהם. כלומר, זה מרחב שאפשר לקיים בו שיחה על מבט שנראה פולשני ומציצני, משהו שהחוק יתקשה להתמודד איתו. בימים שבהם המרחב הציבורי סובל מכפייה דתית והדרת נשים, אנחנו לומדים כאן איך להיות אחד עם השני בשלום".

      מחנה קיץ

      הווילה גדולה, מרובת חדרים ועמוסה מרפסות שצופות על הכנרת. יש מטבח גדול בכניסה, חדר אוכל סמוך וסלון המשרתים את "ארוחות האהבה" המשותפות בערבים. כל אחד מהמשתתפים מביא עמו תבשילים ושתייה נוספים עבור הזולת והמתחם עמוס. חדר מרווח נוסף הוסב למתחם סדנאות. הוא רופד שטיחים, מזרונים וכריות וקושט בנרות ריחניים, בקטורות בחלוקי נחל ובשלטים חיוביים להשלמת האווירה.

      במפלס התחתון יש שתי בריכות, ובגדה של אחת מהן הוצבו מיטות עיסוי המאפשרות תצפית ישירה עליהן מהמרפסות. "תפריט" העיסויים במקום, כצפוי, גולש במהירות לאירוטיקה. פינת ישיבה מוצלת, ובה ערסלים, שולחנות וספסלים מוקמה לא רחוק משם, ולאורך כל שעות היום מאכלסים אותה נגני גיטרה, זמרים, מאפרי גוף וציירים שנראים בתחילה כמו נערים במחנה קיץ. שני אוהלים קטנים על מדשאה סמוכה הוצבו לטובת אורחים שביקשו לינה מעט פרטית יותר.

      בכל חדר בווילה ישנים כמה זוגות ויחידים, שחולקים גם מקלחת ושירותים. השיבוץ נעשה מראש, בהתאם לרצון המשתתפים, שמתבקשים גם להסדיר מבעוד מועד את החשיפה האינטימית הרצויה להם ולשותפיהם. "אנחנו גרים יחד סוף שבוע שלם. ישנים יחד, קמים יחד, אוכלים יחד, וכל אחד ער לטריגרים שעולים בו, ולרגשות שיוצאים ממנו בכל רגע נתון", תיארה הניג. "התקשורת הטובה מאפשרת לדבר הזה לקרות בצורה הרמונית, והייחוד של המרחב הזה הוא שהוא מאפשר להרבה יחידים, מגוון של אנשים שכבר עברו דברים, להיות מאוחדים. כשהראש והלב פתוחים, זה מאפשר קבלה, ונוצרת כאן משפחה כיפית שמותר להיות בה מי שאנחנו".

      מגזין רעות מישור וילה נורקי (מערכת וואלה! NEWS)
      המיניות נוכחת כל העת. הנוף הנשקף מהווילה

      השהייה במקום חשופה לחלוטין. עשרות האנשים בבריכה - עורכי דין, מנהלים בכירים, מורים, בנקאים, היי-טקיסטים - הורידו מסיכות כבר מזמן ולא מתעניינים כלל בעיסוק היומיומי של חבריהם. אני, עם זאת, עיתונאית חמושה במצלמה ובמחשב נייד, מעוררת כבר תחושות אחרות לגמרי. דיון לוהט מתפתח מסביב, ובו לא מעט כעס על המארגנים, שאיפשרו לראשונה לסקר את האירוע. אני מקפלת את הציוד, מקשיבה ומנסה להשתמש בקודים ההתנהגותיים של המקום ולבחון את רגשותיי. אני מפוחדת ומהוססת, אך מרקי ונורית מטפלים בבעיה במקצועיות. הם מודים בטעותם, מתנצלים שלא עדכנו מראש, והעניין מוסדר. אני מוזמנת להמשיך, אך עמדת המתבוננת-מהצד שלי, לבושה לחלוטין, גוררת ביקורת כלפיי לכל אורך סוף השבוע.

      מלבד תחומי העיסוק השונים של המשתתפים, גם טווח הגילאים רחב. רובם אמנם חצו כבר את ה-40 ונמצאים בצמתים שונים בחייהם האישיים והמקצועיים, אך פגשתי במתחם גם זוגות שנמצאים יחד כבר יותר מ-30 שנה, הורים לילדים בוגרים, וגם סבים שמספרים עד כמה הם ברי מזל לגלות רבדים נוספים בחיי המין שלהם, ועד כמה חשוב לחקור את המיניות במערכת יחסים מונוגמית ולהתפתח זה לצד זה. המיניות נוכחת כל העת בווילה, אך היא מהווה רק פן אחד במקום. כך למשל, זוגות שהיה לי טבעי יותר לפגוש בגן השעשועים עם הילדים סיפרו לי על שפת הבריכה על קשיי המסע הזוגי ועל ליבון הרצונות והצרכים, וצעירים אחרים, שחוו לאחרונה גירושים, שיתפו באשר למציאת הריפוי וההבנה דווקא שם.

      שיחות המסדרון ברחבי הווילה מעט אקלקטיות מהרגיל - סוגי אורגזמות, זכרונות ורגשות - וגם הן משתחררות ככל שהשעות חולפות. לאט לאט, הביטוי המיני תופס מקום צדדי יותר, והאווירה הופכת דומה יותר לקייטנת מבוגרים נעימה ומשחררת. "שנים הסתובבתי בתחושה שאני דפוק כי אני לא גבר של לילה", סיפר א', תוך ביקורת על "השיח הגברי הרדוד". היום, הוסיף, "אני יודע שתמיד הייתי קשוב לעצמי ופשוט לא ידעתי לתת לזה שם. לא חשוב לי לשכב עם כל בן אדם, חשוב לי שזה יהיה נכון".

      ל', בשנות ה-50 לחייה, הגיעה לווילה בפעם הראשונה עם בן זוגה החדש. היא מעצבת שמלות שנפגשת מדי יום עם מי שעתידות להיכנס לחופה, אך נישואיה הראשונים הסתיימו לאחר 20 שנים של התעללות אלימה. היא התגרשה והתחתנה שוב רק כדי לגלות כעבור שנים שבעלה חשוד במעשים מיניים פליליים. הוא הורשע ומרצה כעת עונש מאסר, והיא החליטה "לנסות להיות כאן", כדבריה. "בגיל 46 נהרסו לי החיים, נמחקו. פתאום את רואה שאנשים חיים אחרת, שיש דברים מעבר. אני אוהבת לרקוד ולבלות, אבל בעקבות מה שקרה נחבאתי לכלים. עכשיו אני רוצה לחוות משהו אחר, ואהבתי את ההסבר על המקום. רובם כאן אנשים מבוגרים, וכולם בגיל הזה חוו פצעים. אני לא מאמינה ברוחניות, אבל באתי לשחרר. אני מרגישה הכי חושנית כמו שאני. אם פעם עשיתי פוזות בסקס, היום אני נהנית וחושבת על עצמי", תיארה. "אני כבר לא מאמינה בזוגיות מונוגמית, לא יודעת איך אגיב כאן, אבל יש לי פנטזיה להיות עם אישה".

      החיים ללא אשליה

      האירועים של "נורקי" הם חלק ממגמה רווחת בישראל, ויכולים להיות ממוקמים בטבעיות על הסקאלה שבין מסיבות "רגילות" במועדונים, מפגשי חילופי זוגות, סדנאות זוגיות ואירועים המוניים יותר, דוגמת פסטיבל "פשוט" ופסטיבל המיניות של ista, שהתקיימו שניהם בחודש האחרון באזור הדרום.

      גלינה ופבל קרוצ'נסקי (45) מחדרה, למשל, הגיעו למגדל לאחר השתתפות בשני הפסטיבלים. השניים, הורים לשלושה ילדים בני 24, 17 ו-14, סוגרים כבר כמעט שלושה עשורים יחד ומציגים זוגיות מעט שונה - צמודה מאוד, אך כזו שנמנעת מהגדרות. "בתפיסות שלנו אין לי בעלות עליה, על הגוף שלה ועל הרגשות שלה. אין לי זכות להגיד לה 'לא' כי היא לא חפץ שלי", הסביר פבל. "ההעדפה שלה ושלי תמיד תהיה להיות אחד עם השני, אבל לא מהמקום שאני אוסר אליה או היא עליי, אלא מזה שהיא רוצה להיות איתי ואני רוצה להיות איתה".

      הקרוצ'נסקים - היא בחוטיני אדום קטנטנן ומשובץ יהלומים, הוא בתחתונים - לא מסתירים את אורח החיים שלהם מהסביבה או מהילדים, והשיח הער על ההקצנה הדתית בישראל עדיין לא חדר לעולמם. להיפך. "מדברים על זה שאנחנו מדינה שמרנית, אבל אנחנו מרגישים שיש הרבה חופש במדינה הזאת ושהיא ליברלית", הסבירה גלינה, תוך השוואה בלתי נמנעת לאוקראינה, מולדתה. בן זוגה מדגיש כי הזוגיות והתשוקה נשמרות דווקא בשל אורח החיים המתירני. "כמה בגידות וגירושים יש, או אנשים שמתאהבים באחרים. זה קורה כל הזמן, ואי אפשר להחזיק בשלשלאות. אז בשביל מה להחזיק באשליה? אני מעדיף לחיות בלי", הסביר.

      פבל וגלינה קרוצ'ינצקי (שלומי גבאי)
      אי אפשר להחזיק בשלשלאות. גלינה ופבל קרוצ'נסקי (תצלום: שלומי גבאי)

      מרקי ונורית הכירו לפני ארבע שנים בפסטיבל "אשראם במדבר". הוא גרוש ואב לשני בנים מתבגרים ששמאס כבר בזוגיות וחשב שנשים אינן משפיעות עלין לטובה - עד שפגש בנורית. היא הייתה אז רווקה, מכורה לריגושים של החיים בתל אביב. עבדה כמפיקה, עברה להוראה בבית ספר יסודי והייתה בטוחה שתהיה אם יחידנית, עד שמרקי נכנס לחייה. זוגיות לא הייתה על הפרק בהתחלה. הוא לא היה מוכן, והיא כבר התייאשה מהחיפוש. אבל דווקא מהמקום הזה נולד הקשר הלא קונבנציונלי שלהם - בני זוג מונוגמיים שאוהבים לצאת מהשגרה ונהנים מחופש מיני ומעירום יחדיו. "נורקי", המשלב את שמותיהם, הפך כבר לשם דבר בעולם הפסטיבלים, והם מתפרנסים מהעסק המשותף ומהרצאותיו של מרקי, "ממפלצות לפרפרים", שבהן הוא מספר כיצד הפך צגבר אלים, שנוטה להתעצבן ולצעוק על בנות הזוג שלו, לפמיניסט קשוב, שמטיף לחברה לא אלימה.

      שניהם יחד מייצגים פתרון כלשהו לקושי שיש לעידן הנוכחי עם זוגיות. הם שינו מסלול, ובנו זוגיות שמאתגרת את התא המשפחתי "הרגיל", תוך הצעת אלטרנטיבה. היום הם מגשרים על פערים, חיים בזוגיות מפרה שעומדת בלא מעט מבחנים ודרמות, ומנסים להפיץ את האידיאולוגיה הלאה, ולגרום לאנשים להאמין באהבה אחרת, להתמודד עם דימוי גוף ולדבר את עצמם כדי לפתור בעיות. סופי השבוע פשוט מרכזים הכול במקום אחד.

      אבל לא הכול מושלם. אירועי "נורקי" העמידו אותם לא פעם במבחן. אנשים הורחקו לאחר שלא קיימו את החוקים - אישה שנכנסה ערומה למיטה של זוג ללא רשות, בן זוג שגרם למשתתפות אחרות לחוש מאוימות כ'מטרות ציד' - ותלונת משתתפת על הטרדה הובילה לדיונים סוערים, אם כי לא להתערבות משטרתית.

      בלי סיפורים

      עשרה גברים מתחבקים בחדר הסדנאות. הם קפואים כבר כמה דקות, אחד מחבק, השני מחובק. הנשים צופות מהצד בדממה. מנחה הסדנא הורה למחבקים לערסל את המחובקים ולהשכיב אותם מבלי שהם יזוזו. לא מדובר בחיבוק מיני, אך עדיין מוזר לצפות בגברים מבוגרים וגדולים נוהגים ברכות כזו כלפי חבריהם. התרגיל נועד להמחיש מהי "נוכחות", המנחה מדגיש כי "חיבוק אחד שאתה נוכח בו שווה יותר מ-200 משגלים ביום". לדבריו, "רוב המגעים שלנו לא אינטימיים, אלא רק ממלאים ומספקים הזנה".

      אני משתתפת ומתחבקת באופן מודע. המנחה מורה לנו להסתכל, לראות את הצד השני בלי "סיפורים", אך המגע עם זרה מוחלטת קשה. הסדנא הבאה, בהנחיית סמנכ"ל בחברת פרסום לשעבר, עוסקת ב"חופש להיות אני", ומעט לאחר מכן מנסה סדנא נוספת להתמקד בקשר בין כסף ויחסים.

      מגזין רעות מישור וילה נורקי (מערכת וואלה! NEWS)
      המטרה: ריפוי וקבלת אהבה ומגע ללא תנאי. הבריכה בווילה

      השבת נכנסת, וריח של חלות מסתלסל מהתנורים. אנשים יוצאים מחדריהם בלבוש לבן, ובחור ערום יושב ומעשן במרפסת. אני שואלת אותו איך זה להיות הכי צעיר בבית, והוא מספר על שירות הקבע שלו בצה"ל, על עברו בחסידות גור, על המשפחה ברוכת הילדים שבה גדל ועל המסגרות הסגורות שליוו אותו. "כאן נוח לי, מקבלים אותו וגם משחררים", הסביר, "אני מאוד לא מאמין, נהנה מהמרד וגם מזה שאף אחד לא נפגע מהמרד. אני לא מאמין באיסור, אבל יש לזה ניחוח, מרידה בסטנדרט, בקונצנזוס. בהתחלה אנשים באים ומתפשטים, מרגישים כאילו יש עליהם זרקורים, ולאט לאט הזרקורים נעלמים".

      המשתתפים מתארגנים מסביב לבריכה לקבלת שבת. אחת מהן שרה, מלווה בנגינת גיטרה של בן זוגה. עשרות אנשים נכנסים לתוך המים, יוצרים שתי שורות אחד מול השני, ובכל פעם צף אחד מהם ונישא בעירום ביניהם. השקט שולט, ורק צליל "גונג" מהדהד כשכל אחד מהם מגיע לנקודת הסיום. המטרה: ריפוי וקבלת אהבה ומגע ללא תנאי. הם מתחבקים בהתרגשות, משוחררים ורגועים, שרים ואוהבים.

      מסע של גילוי

      ר', קיבוצניקית בשנות ה-40 לחייה, ד"ר לחינוך ומורה בתיכון, יוצאת מהמים. היא חזרה בתשובה ויצאה בשאלה, חיה בקומונה באירופה והפכה לאמא לשני ילדים משני גברים שונים. "תמיד הייתי פוליאמורית, אבל אף פעם לא ידעתי לתת לזה שם", סיפרה. "אני בזוגיות מגיל צעיר, ולא הצלחתי להחזיק מערכות יחסים מונוגמיות. כשהכרתי את בן זוגי לשעבר, נושא הפוליאמוריה עלה והתחלנו לבדוק ולצאת למסע של גילוי. התגלגלתי בפסטיבלים ובאירועים, וככה הכרתי את נורית ומרקי".

      היא נמצאת היום במערכת יחסים משמעותית עם אחד ממשתתפי הווילה, וניכר שהם מאפשרים אחד לשני לעשות הכול - וליהנות גם, למשל, כשמשתתף אחר משיט אותה ברכות על המים כשהיא לבושה שמלה לבנה שקופה. "אלו המרחבים שאני הכי אוהבת להיות בהם", הסבירה. "פה אני יכולה להביא את עצמי במלואי, שלא כמו במערכות אחרות, בחוץ. אנשים לא מוכנים לפתוח את עצמם לאפשרויות אחרות ולצורת מחשבה אחרת, ולא יודעים איך להגיב למישהי עם אנרגיות שהם לא מצליחים לפענח - לאו דווקא סקס, אלא פלירטוט או הכרות עמוקה יותר, משהו יותר חופשי ואינטימי. אז עם השנים למדתי למנן את זה".

      ר', שגדלה בקיבוץ שיתופי, הרגישה מגיל צעיר את השוני, "הייתי תחת זכוכית מגדלת, ואמא שלי ביקרה אותי כי היא רצתה שאהיה כמו כולם", אך גם הוריה השתנו בשנים האחרונות, כשהחליטו לנהל מערכת יחסים פוליאמורית. "זה לא מתוך אידיאולוגיה, אלא בגלל פער מאוד גדול בצרכים וברצונות שלהם. אמא שלי שחררה את אבא שלי לחפש חברה כשהיא הבינה שזאת הדרך היחידה שלה להתמודד, ולאבא שלי יש שתי נשים".

      בווילה מתפקדת ר' כהלפרית, מעין עוזרת הפקה, והיא ממהרת לעזור בהכנת ארוחת הערב. אני מחליטה שלא להישאר, ולהחמיץ גם את סדנת העיסוי הארוטי. מתגעגעת למשפחה, אני פוגשת בדרך החוצה זוג מבוגר שלא ראיתי קודם. האישה מרימה אליי מבט. "את יודעת שבמקומות שבהם הורידו את חוקי התנועה יש פחות תאונות?".

      נורית הניג ומרקי מלול (שלומי גבאי)
      לראות את הצד השני. הניג ומלול (תצלום: שלומי גבאי)