סיכול ממוקד בסיוע לרצועה: אבו מאזן מחזיק את תושבי עזה כבני ערובה

(בווידאו: שיחה עם צחי הנגבי, נציג ישראל בועידת המדינות התורמות לרשות הפלסטינית)

לרגע אחד אפשר היה לראות את האור בקצה המנהרה של עזה. במהלך פגישת נציגי המדינות התורמות לרשות הפלסטינית ב-27 בספטמבר בניו יורק, תמכו כל הצדדים במעין תכנית חירום שהציג האו"ם, בתיאום עם ישראל, שנועדה לשפר ולו במשהו את המצב ההומניטרי ברצועה. מעין זריקת אדרנלין לחולה גוסס, רגע לפני שהוא עוצם את עיניו. הנציגים הישראלים ממשרד מתאם פעולות הממשלה בשטחים לקחו חלק בתכנון הפרויקטים שהוצגו לנציגים. גם אנשיו של שליח האו"ם למזרח התיכון, ניקולאי מלאדנוב, היו מעורבים מעל הראש בתוכנית הזו, שבמילים הכי פשוטות נועדה למנוע מלחמה בין ישראל וחמאס.

הנוכחים הביעו תמיכה מלאה בפרויקטים. אפילו נציגי הרשות, ראש הממשלה רמי חמדאללה ושר האוצר שוכרי בשארה נראו נלהבים מהצעדים. כולם מתואמים עם הרשות לפרטי פרטים. בין היתר דובר שם על אספקת חירום של סולר לתחנת הכוח של עזה, שתירכש בכסף קטארי (60 מיליון דולר) במטרה להגדיל את שעות אספקת החשמל לרצועה. עד כה מקבל התושב הממוצע ברצועה ארבע שעות חשמל ולאחריהן יוצא להפסקה של כ-16 שעות. היעד כאן היה להגדיל לפחות בששת החודשים הקרובים את אספקת החשמל לשמונה שעות ברצף.

הנכונות של קטאר לממן את החשמל של עזה הוצגה בזמנו בפני יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן במהלך ביקורו של הראיס בדוחא, ובזמנו הוא אף הביע תמיכה בכך. מלבד זאת הביע האיחוד האירופי נכונות לממן את שיפוצם של קווי החשמל שמגיעים ממצרים לרצועה (בסכום של כ-12 מיליון דולר), נורבגיה הסכימה לתמוך כלכלית באותו מנגנון המפקח על הכנסת החומרים מישראל המיועדים לשיקום עזה, ושוויץ, שבדיה, הבנק העולמי והאו"ם הסכימו על הגברת תמיכתן הכלכלית בפרויקטים שנועדו לייצר מקומות עבודה זמניים בעזה.

אין מדובר בתוכנית שנועדה להעלים את כל בעיותיה של הרצועה, אלא כזו שנועדה להפחית במשהו את המצוקה ובכך להרחיק את סכנת המלחמה. הודעת הסיכום של פגישת המדינות התורמות מדגישה את הצורך לתאם את כל הצעדים הללו עם הרשות הפלסטינית: "ליישם בתיאום עם הרשות הפלסטינית חבילה של צעדים הומניטריים שפורטו על ידי האו"ם", נכתב שם. כלומר, אף אחד לא התכוון לבצע מעקף או להתעלם מהרשות הפלסטינית.

אולם, בחלוף שבוע התברר שהרשות הפלסטינית בכל זאת אינה נלהבת מהתוכנית הזו בלשון המעטה. הנשיא הפלסטיני ואנשיו החליטו, כך נראה, לעשות לתוכנית הזו "סיכול ממוקד", וקשה לתאר זאת במילים אחרות. הרשות שמנהלת משא ומתן עם חמאס על פיוס, ובכלל זה דורשת מהארגון למסור את כל הנשק שבידיו, החליטה ששיפור המצב הכלכלי ברצועה יפעל לרעתה ובמקום לקרב את הפיוס - הדבר יחזק את חמאס וימנע ממנו פשרות.

הסולר הקטארי אמור היה להיכנס לרצועה מישראל ביום חמישי בבוקר. אולם, כבר בערבו של יום רביעי החלו להישמע קולות שהבהירו שהרשות הולכת לנסות לסכל את העברת הסולר. ואם מישהו שואל למה, התשובה די ברורה: הרצון של הרשות לראות לחץ של האוכלוסייה על חמאס לוותר על השלטון בעזה. במהלך הלילה, על פי מקורות פלסטינים, המשרד לעניינים אזרחיים ברשות בראשותו של השר חוסיין א-שייח', פעל נמרצות כדי לעצור את העברת הדלק. ואכן, ביום חמישי, הסולר לא עבר. גם הבוקר, שישי, לא הועבר הסולר שנקנה בכסף ישראלי. בצד הפלסטיני מדברים על איומים של א-שייח' על נציגים של האו"ם שפועלים להעברת חומרים מעין אלה לתוך עזה שלא להופיע לעבודה, לצד איומים על החברה הישראלית שמוכרת את הדלק לרצועה ולגדה, לפיהם אם יועבר הדלק, הרי שבכוונת הרשות להפסיק לעבוד עם החברה.

קשה לתאר את המהלך הזה אלא כלקיחה של בני ערובה. ליתר דיוק: שני מיליון בני ערובה. הרשות, בערבו של דיון היסטורי במועצה המרכזית של אש"ף על השאלה אם לעצור את העברת הכספים לעזה ולהתנתק ממנה, עושה הכל כדי לייצר מצוקה נוספת ברצועה ולגרום לחמאס להתקפל. ספק אם המהלך הזה יצליח לגרום לחמאס למסור את נשקו, אך ללא ספק הוא מגדיל את הסבירות להתלקחות ברצועה.

ביום שישי בצהריים קשה עדיין לאמוד כיצד יסתיים היום הזה. בעזה ניכרת תכונה רבתי לקראת ההפגנות המתוכננות על הגדר. כבר בשעות הבוקר התחילו צעירים להפריח בלוני תבערה לעבר ישראל והחלו השריפות. צה"ל תגבר את כוחותיו על הגבול, והציב עוד סוללות של כיפת ברזל באזור. וגם בצד הפלסטיני נערכים בהתאם לקראת אפשרות של הסלמה, למרות שלא רוצים במלחמה כוללת. מכאן שהסבירות לחידוש ירי הרקטות לעבר ישראל גבוהה למדי, אך סביר כי יהיה זה ירי מוגבל. כלומר: משהו שיעביר מסר לישראל אך לא ייאלץ את כולם להיגרר למלחמה. הבעיה היא שאפשר לראות כיצד המסרים האלה מתחילים, אך בלתי אפשרי לחזות כיצד יסתיימו.

על המהלך הזה מנצח כמובן מנהיג חמאס ברצועה יחיא סינוואר שהעניק השבוע ראיון ל"ידיעות אחרונות", על אף שניסה אחר-כך להכחיש זאת. סינוואר גילה בשנים האחרונות יכולת מנהיגות מרשימה בתוך התנועה: ברצותו היה שקט וברצותו הגזרה בערה. הוא נהנה מיחסים מצוינים לא רק עם ראש הלשכה המדינית של חמאס איסמעיל הנייה אלא גם עם ראשי הזרוע הצבאית - מוחמד דף ומרוואן עיסא - שרואים בו סמל ולא רק מפקד. התיאום של הלשכה המדינית בחמאס כיום עם הזרוע הצבאית טוב מאי פעם בזכות הקשר הזה, ומכאן גם היכולת של סינוואר לשלוט במתרחש בשטח. הוא הבהיר שאינו מעוניין במלחמה, אך יהיה מוכן להילחם אם יהיה בכך צורך. ההצהרה הזו נראית אמינה בשלב זה. לסינוואר היו מספיק "תירוצים" בחודשים האחרונים לפתוח במלחמה אך הוא נמנע מלעשות זאת. זהו אותו סינוואר שבעת שחרורו מהכלא בעסקת שליט, תואר כקיצוני שבקיצונים.

אלא שגם סינוואר יישם את הקלישאה המפורסמת "דברים שרואים מכאן". על כס המנהיגות בעזה הוא כבר אינו יכול להמשיך ולהתנהג כפי שעשה בכלא או כחבר זוטר יותר בהנהגת התנועה. גם בחייו הפרטיים חלו שינויים משמעותיים: הוא הפך לאבא לילדים. אפשר לשער שגם התפתחות זו השפיעה במידה כזו או אחרת על דרך הפעולה שבה הוא נוקט. גם הוא מבין שמשמעותה של מלחמה כוללת היא סכנה אדירה לחייו ולחיי משפחתו. עם זאת, סינוואר רחוק מלהסכים לוויתורים נוסח פירוק הזרוע הצבאית של חמאס, כפי שדורשת הרשות.

בימים הקרובים תתכנס הנהגת פתח ולאחר מכן המועצה המרכזית של אש"ף, כדי לדון אם להפסיק את הסיוע הכספי לרצועה ואם לאו. אם תתקבל החלטה שכזו, המשמעות שלה לכלכלת עזה היא קריטית, ואז כנראה שגם סינוואר לא ינסה למנוע את ההתדרדרות שבדרך. להיפך: הוא יוביל אותה.