איך קרה שאנדרטה שמסמלת את אחד מרגעיה החשובים, ובמידה מסוימת היפים של ברלין בתקופת עליית הנאצים עומדת מזוהמת ומוזנחת, על תקן של מחראה ומשתנה של שיכורים ונרקומנים?
רחוב הוורדים, "רוזנשטרסה", שבלב ברלין נמצא פסיעה מהאלכסנדר פלאץ - האזור המרכזי של בירת גרמניה. רחוב קטנטן, עם היסטוריה גדולה. במקום שבו שכן פעם בית הכנסת הישן של ברלין, היום נמצאת גינה קטנה ומלוכלכת. אמנם בית הכנסת נמחק, אבל זה לא הסיפור.
הסיפור הגדול של הרחוב הקטן הזה התרחש בפברואר 1943 - הפגנת הנשים של רוזנשטרסה. הנאצים החלו לעצור גברים יהודים שנישאו לנשים גרמניות, הם הוחזקו בגינה הזו במשך שבוע ואז הועברו למחנות הריכוז, חלקם הגיעו אפילו עד אושוויץ. אולם הנשים סרבו להשלים עם זה. הן הפגינו ברחוב בנחישות, ימים ולילות, עד שהנאצים נאלצו להתקפל והחזירו את היהודים. הפגנת הנשים של רוזנשטרסה נכנסה להיסטוריה כאחת המחאות הבודדות, ואולי המעטות מדי, בגרמניה הנאצית. לבטח היחידה שגם הצליחה.
בשנת 1995 הוצבה בגינה אנדרטה של הפסלת היהודייה אינגבורג הונזינגר - ברלינאית שנמלטה בעצמה מהנאצים. המיצג המרשים מורכב מכמה פסלי אבן הפזורים במעין מעגל ומתארים את הפגנת הנשים, את הגברים היהודים ואת הילדים שהצטרפו להפגנה.
בסוף השבוע האחרון עשינו סיור אופניים במחוזות הרייך השלישי בברלין. התחנה הראשונה בסיור - הרחוב המדובר, רוזנשטרסה. קשה להאמין כשרואים את האנדרטה מוזנחת ומטונפת. הפסלים מוכים ירוקת וכתמי צבע. את הגינה הזו לא ניקו כבר יובלות. המדריכה הסבירה שיש איזה בית מחסה של מסוממים בסביבה וכך הפכה האנדרטה למחראה ומשתנה של שיכורים ונרקומנים.
בנוסף סיפרה שכל אנדרטה יהודית כזאת בעיר זוכה לביקור של שוטר פעם בשעה. גם אם הוא מגיע, לא ברור לי מה הוא עושה. לא ברור לי גם מי צריך להתבייש יותר, הקהילה היהודית של ברלין? עיריית ברלין? או קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, שיושבת מרחק קילומטר ורבע משם בקו אווירי?
עוד יותר מוזר הוא שראיתי שמציינים השנה בכמה מקומות 75 שנים להפגנת הנשים ברוזנשטרסה. בסוף השבוע הזה למשל, יתקיים כנס מיוחד באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק, בחסות הקונסוליה הגרמנית, כדי לציין בדיוק את זה - אני מציע שכולם ילכו קודם לרוזנשטרסה בעצמם.
יתרה מזאת, לא רחוק משם נמצא בית הכנסת החדש של ברלין, ששרד באורח פלא את ליל הבדולח כי שוטר גרמני אחד החליט לשמור עליו מפני הפורעים, כך סיפרה המדריכה. בית הכנסת החדש עובר בימים אלו שיפוץ מאסיבי, אבל על חורבות בית הכנסת הישן אף אחד לא משתין. או בעצם כן.
