אתמול בערב דיברתי עם חבר. בחור רציני, ושוב עלה ענין התאונה המחרידה בה נהרג הנער ארי נשר שנאבק במשך חמישה ימים בגבורה על חייו, וגם לאחר שנותק ממכונות החיים בבית החולים איכילוב, במעשה מעורר כבוד - נתן חיים לאחרים.
אני לא מכיר את משפחת נשר, גם לא את יצחק אספה, אבל הבנתי אתמול שאני חייב לשחרר את התסכול של הימים האחרונים. אנחנו, כתבי הפלילים מגיעים כמו גם השוטרים ואנשי מד"א לזירות המוות השונות, למשפחות השכול ולחדרי המיון, שומעים את זעקות הכאב ורואים את החורבן, את הטרגדיה שלא נגמרת. אבל מיד אחר כך, כששבים לשגרה אנחנו שומעים את הציניות של עורכי דין שנשכרים כדי לסייע, אבל נסחפים בלהט להוציא פושע בעונש קל מבלי באמת לתת דעת כי מאחורי הפשע יש מישהו ששילם בחייו - משפחה שנהרסה, קרבנות שנותרו נכים.
לאחר התאונה הבנתי כי משהו בחברה הישראלית התעוות קשות, שהאיש הרע בסיפור הוא בכלל קורבן. שהילד שקיפח את חייו, מלח הארץ, מתנדב מד"א, קולנוען ואידיאליסט צעיר שרק רצה לבלות עם חברים, הוא בעצם האיש הרע בעיני ציבור גדול שפשוט איבד כל מצפן אנושי והפך שבוי לעבודת דוברים יחצנים עורכי דין של האיש הרע.
מיד אחרי השיחה כתבתי בפייסבוק פוסט שעורר לא מעט ויכוחים, פוסט על רגעים בעבודה העיתונאית שבה אתה מגלה עד כמה אתה חי במדינה שמאבדת את עצמה לדעת. איך בימים האחרונים לכל מקום שאני הולך: בשכונה, באימון הכדורגל של הבן שלי, במקום העבודה, בתחנות הרדיו וכמובן גם כאן ברשתות החברתיות כולם מביעים אמפטיה לעבריין יצחק אספה, כדורגלן מ.ס אשדוד. איך בכל מקום מנסים להסביר שהוא נבהל, שזה יכול לקרות לכל אדם, שהאופניים החשמליים הם מכת מדינה ובכלל הנערים אשמים כי הרי הם היו על אופניים חשמליים. אז לא, ממש לא.
הסברתי שתאונה כזו לא יכולה לקרות לכל נהג, כי אם שותים לא עולים שיכורים על ההגה, ושבסרט נראה בבירור כי כלי הרכב פוגע באופניים מאחור, תוך שנהג הרכב הפוגע מקפח את הזכות של רוכב האופניים בשימוש בדרך. הסברתי איך לאחר התאונה הנהג הפוגע חשב רק על עצמו ולא על הנערים שדרס. על זה שהוא נטש אותם, מתבוססים בדמם, מבלי להגיש עזרה ופעל בקור רוח כדי לשבש ולהרחיק עצמו מהפגיעה בנערים.
גם כשכבר נתפס אספה ונחקר, רק לאחר שישה ימים החל לשתף פעולה עם השוטרים ומעצרו הוארך בשלושה ימים. כאילו כלום, כאילו לא הרג נער צעיר שכל עתידו היה לפניו, כאילו לא ריסק משפחה. כאילו לא פצע נער נוסף והותיר אותו נכה. כלום. איך הוא יושב ומנסה בצורה שפלה להקשות על חוקרי המשטרה להגיע לחקר האמת.
איפה התאחדות הכדורגל או שרת הספורט והתרבות?
אספה משחק בקבוצת הכדורגל מ.ס אשדוד, שבראשה עומד עבריין מורשע שהשתחרר לאחרונה מהכלא, ג'קי בן זקן. הקבוצה משלמת את ההגנה של העבריין אספה, זו כנראה רוח הספורט הישראלית - תפשע, תהרוג, תפקיר ואנחנו מאחוריך נסייע לך ונחלץ אותך.
הייתי מצפה מההתאחדות לכדורגל, משרת הספורט מירי רגב, להודיע כבר ביום שני, שעות לאחר התאונה, שהיא לא מסכימה עם הצעד של אשדוד ושהיא משהה את אספה וחברו החשוד בסיוע לאחר המעשה מכל פעילות בענף הכדורגל.
אבל לצערנו אנחנו חיים במדינת ישראל שבה הקורבן, הנער, שטרם נקבר הפך בשיח הישראלי לאשם, שהתהפכו היוצרות: "הוא רכב על אופניים חשמליים, הוא הרכיב חבר, הוא היה בלי קסדה, מה פתאום נער בן 17 מסתובב בשעת לילה ברחוב...".
בסיפור הזה יש רק אשם אחד - נהג שיכור וחסר אחריות, שקיפח זכות של כלי רכב אחר, אופניים חשמליים. בדרך הנהג השיכור דרס, הפקיר, נמלט, שיבש חקירה וגם היום הוא לא לוקח אחריות ולא מביע חרטה. בעולם מתוקן, בלי צביעות, לאדם כזה קוראים עבריין, ועבריין צריך להיות רק במקום אחד: ב כ ל א