גדוד 44 של מערך ההגנה האווירי בצבא הסורי זיהה את מטוס האיליושין 20, מטוס הריגול של צבא רוסיה ועליו 15 אנשי צוות - כמטוס עוין, שיגר לעברו מטח טילי S-200 והפיל אותו אל הים. באותן דקות נערכה יחידת הבקרה האווירית (יב"א) בצפון לסכם עוד תקיפה מוצלחת וחשאית נגד תהליך התבססות איראן בסוריה. אך אז התחילו הטלפונים בחמ"לים השונים לצלצל. מהומת עולם. מטוס הריגול נעלם מהמכ"מים והאצבע הקרה של רוסיה הופנתה לעבר ישראל כאחראית להפלה.
בחיל האוויר היו משוכנעים כבר בהתחלה כי מדובר בטילים סוריים שפגעו במטוס ובמקביל נערך תחקיר מעמיק שכלל נתונים מכלל המערכות של מערך הבקרה האווירי, אלו שאחראים לכוון את טייסי חיל האוויר משלב ההמראה ועד ליעד, ברגעי המתח של התקיפה ולאחר מכן עד רגעי חזרתם הביתה. שאלות מקצועיות רבות ריחפו באוויר: מתי הודיע חיל האוויר לרוסים על תחילת התקיפה הישראלית? היכן היה מטוס הריגול ביחס למוקד התקיפה הישראלית? מפקד חיל האוויר האלוף עמיקם נורקין טס למוסקבה, נפגש עם מקבילו, הציג את הנתונים המדויקים אך עד למועד כתיבת שורות אלו המשטר הרוסי לא השתכנע, למרות שנתוני המערכות מצביעים באופן ברור על מה שהתחולל באוויר.
"בדומה למבצעים דומים, ביב"א (הצפונית, א"ב), נערכו בתיאום מלא עם מחלקת התכנון, תאי השליטה והטייסת המבצעת. המשימה תודרכה לפרטים, נבחנו המקרים והתגובות ונבנתה התמונה האווירית באזור", סיפר מפקד מערך הבקרה האווירית אל"מ ע' בראיון בלעדי לוואלה! NEWS. "יחידת הבקרה המקצועית ליוותה את מטוסי הקרב לאורך כל המבצע, תיארה את תמונת הקרב והעבירה את הנחיות השליטה - כולל האישור לתקיפה, וביקרה את המטוסים עד לחזרתם בבטחה למרחב האווירי הישראלי ועד לנחיתתם בשלום בבסיסם. הדיווח על נפילת המטוס הרוסי הפתיע מבחינה מקצועית. ההודעה לחמ"ל הרוסי עברה זמן ארוך לפני הפגיעה, כ-12 דקות. בזמן העברת ההודעה לרוסים, המטוס הרוסי שהה במרחק רב ממטוסינו".
אל"מ ע' הוסיף כי "חזקה על השליטה והבקרה של כל מדינה שהיא מכירה במטוס ידידותי גדול שטס בשטחה. המטוס הרוסי נפגע כ-25 דקות לאחר העברת ההודעה לחמ"ל הרוסי, כשמטוסינו כבר במרחב האווירי הישראלי. כמי שמפקד על מערך שמוביל את ביצוע משימת הגנת שמי המדינה וכאיש מקצוע בתחום השליטה והבקרה, אין לי אלא לקבוע שהפגיעה במטוס הרוסי הינה תוצאה של טעות גסה ולא סבירה של הבקרה והשליטה הסורית".
"אני גאה ברמת הביצוע של אנשיי במבצע הזה", הוא אומר "אופן פעולתם, בדומה למבצעים קודמים בעבר, היה מקצועי למול איום על בטחון ישראל. צר לי ולכולנו על האירוע הטרגי, שמקורו ירי סורי חסר אחריות שלא היה צריך לקרות".
האירוע משתלב היטב בפרסומם זרים אודות הפעילות החשאית בשנים האחרונות, או כמו שצה"ל אוהב לכנות זאת: "המערכה שבין המלחמות", וחושף את מערכת העצבים הקריטיים של חיל האוויר, או, יותר נכון, מספר את חשיבותו של מערך הבקרה: קצינים וחיילים בעורף שאחראים על דיוק כלי הטיס והמערכות השונות בהגנה על שמי המדינה והכוחות, פעולות המודיעין ובפעילויות התקיפה של חיל האוויר. זהו סיפור "לא לבעלי לב חלש" על אלו שפועלים הרחק מאור הזרקורים אך זוכים לתהילה לא רק במערכת הביטחון בישראל אלא בקרב בעלי מקצוע בעולם כולו.
מקורס הטייס למערך הבקרה - סיפורו של אל"מ ע'
אל"מ ע' החל את שירותו הצבאי לפני 27 שנים בקורס טיס אך נשר ממנו, והמשיך למערך הבקרה האווירית. כמו רבים אחרים בקרב פרחי הטיס, הוא לא באמת ידע במה מדובר, אך מפקד הטייסת אמר לו: "אתה לא תהיה טייס. לך תהיה בקר אוויר. זו עדיפות שנייה". מערך הבקרה גדל מאוד מאז והוא מגייס לשורותיו חיילים חכמים במיוחד, לא רק מקרב פרחי הטיס הנושרים אלא גם מש"קי בקרה או קציני פיקוח מצטיינים, לאחר חתימה לשירות במשך חמש שנים.
אל"מ ע' טיפס בסולם הדרגות והתפקידים, ובין היתר עשה גם הסבה למערך כלי טיס לא מאוישים, היה חלק מהקמת טייסת, והתמודד עם נפילת עשרות רקטות וטילים בבסיס המערך בצפון הארץ כסגן מפקד יב"א במלחמת לבנון השנייה. מספר שנים בילה מתחת לאדמה בבור שבקריה קרוב מאוד לצמרת חיל האוויר ולאחר מכן עבר דרומה לפיקוד על יחידות הבקרה.
בקורות חייו המרשימים הוא היה אחראי על בניית התמונה האווירית במבצע "עמוד ענן", כולל חיסולו של ראש הזרוע הצבאית של החמאס ברצועת עזה אחמד ג'עברי, וכעבור שנתיים, במבצע "צוק איתן", הוא נדרש לחזק את הבקרים לאורך יותר מחמישים ימי פעילות עמוסים מאוד ולתגבר אותם בזמן חטיפת סגן הדר גולדין בתוך הפסקת האש, כולל התמיכה וההגנה על התמרון של כוחות היבשה. לפני ארבע שנים קיבל את הפיקוד על מערך הבקרה של חיל האוויר והפך לחבר משמעותי בצמרת החיל, שקיבל החלטות על מבצעים שהיו על "גבול המדע הבדיוני".
הוא נשוי ואב לארבעה, נכד לניצולת שואה. הוא התקשר אליה מאושוויץ כקצין החיל במסע למחנות, והיא ענתה לו: "אתה הנקמה שלי בנאצים". כיום הוא מתגורר בקיבוץ במישור החוף הדרומי. מעת לעת הוא ממלא משימות בחקלאות וכדי לאזן את הפעילות על הקרקע הוא ממריא עם יחידת הבקרה המוטסת.
"זו תקופה מאתגרת וחיל האוויר מוצא את עצמו רלוונטי במגוון הזירות: הקרובות מאוד כמו עזה ואיו"ש, ובטח הרחוקות והמורכבות בהגנה, באיסוף ובהתקפה, גם באימונים. זו זכות לפקד בתקופה כזו", אמר אל"מ ע' בחלק זה של הראיון, שהתקיים טרם הפלת המטוס הרוסי. "חיל האוויר שעובד על עיקרון השליטה המרכזית נשען על תמונה אווירית. הדברים שאנחנו מייצרים נועדו לשלוט בכוחות. מה המערך עושה? בגדול אנחנו אחראים לבקר את משימות חיל האוויר. קודם מייצרים תמונה מבצעית שהיא ביטוי לאוסף העצמים שיש בשמיים. אתה רוצה כל הזמן תמונה אווירת אמינה, שלמה ומדויקת בכל אזורי העניין שלך: הנמוך, הגבוה, הקרוב והרחוק, כי בסוף אתה צריך להבין את אתגרי הגילוי (כלומר: לגלות את כלי הטיס של האויב, א"ב), ולאחר מכן לזהות אותו ולסווג אותו. איזה כלי טיס זה? של מי? תובלה? קרב? מסוק או כלי טיס לא מאויש? איפה אתה נמצא ביחס למשימה או לקואליציה אחרת או אופוזיציה. בזירה הצפונית יש רוסים, איראנים, חיזבאללה וסורים. מאוד רלוונטי לדעת מי זה מי, כי ההנחיות לפתיחה באש והפעלת הכוח הן שונות".
"אנחנו צריכים, 24/7 וכל השנה, לבקר את התעבורה האווירית, אזרחית וצבאית", אומר אל"מ ע', "על סמך זה בראש ובראשונה אנחנו מגנים על שמי המדינה. על סמך זה לוקחים החלטות מבצעיות. הרבה מאוד גופים נשענים על התמונה הזו, גם חיל הים. בשנים האחרונות מנסים כל הזמן לבחון, לבדוק ולאתגר אותך. פה זה מטוס סוחוי, שם זה מל"ט ופה זה רק אזרח. לפעמים זה כוח ידידותי שרק צריך לעדכן. אנשים פה עובדים עבודה טקטית אבל המשמעות שלה יכולה להיות בקצה אסטרטגית".
על פי המדיניות של מערכת הביטחון, הגנת שמי המדינה היא המשימה מספר אחת שלהם ומערך הבקרה מוביל אותה בצה"ל. אחרי משימת הגילוי והזיהוי צריך להחליט מה עושים. "אם גיליתי שיש מטוס שמגיע ממקום מסוים, לפי קווים מוגדרים ולפי שיקול דעת ופרמטרים כאלה ואחרים אנחנו נחליט האם להפעיל את הכוח או לא. למה בקר טיסה דואג בהגנת שמי המדינה? לזמינות אש וזמינות החלטה. הוא יחליט האם להזניק את מטוסי הקרב לאוויר או יפנה אל האזור כאלה שכבר באוויר. מי שיפעיל את הפעמון בטייסת זו בקרה אווירית", הוא אומר, "זה יכול להיות סגן משנה בלילה ולפי המתח והעומס גם אל"מ ביום. הוא גם יהיה זה שיגיד לסוללת הפטריוט: 'תיכנסו למידי'. היב"א מפעילה את הכוח ואחראית להצמיד את המענה לאיום. זה זמינות האש. אחר כך הוא צריך לעדכן את 'הבור' במידה והוא זיהה מטרה חשודה. אותה מש"קית תפעיל סירנה בבור. רמשל"ט (ראש מרכז שליטה) ירוץ לתא וירכז סביבו מודיעין כדי לקבל החלטה מה לעשות. בינתיים היב"א שולטת על האירוע מול הטייסים או הסוללות. בגלל זה המקצוע הזה ייחודי כל כך".
"יש ליב"א סמכויות פתיחה באש. זה יכול להגיע למצב חריג שבו המטוס כבר הגיע לקו אחרון, להחלטה ומול אזור מסוים שהסג"מ הזה מנחה להפיל אותו לפני שהגיע מישהו, כי אין זמן", הוא מסביר, "אלו מקרים חריגים במקומות מאוד מסוימים שאני לא רוצה להרחיב עליהם אבל אנחנו מאמנים אותו לזה. מטוס הגיע למקום רגיש, עכשיו אתה מפיל אותו. נכון שיש הבדל בין מטוס נוסעים לבין מל"ט לבין מטוס קרב, למסוק, ולפי מי זה ומה זה. אני כרמשל"ט שואף לא להפיל בלי שדמות בכירה תיקח את ההחלטה, לדבר עם מפקד חיל האוויר. מול מטוסים אזרחיים אתה רוצה לדבר עם ראש הממשלה ושר הביטחון. יש מצבים שבהם לא תתפוס אותם ומרחב הזמן לא מאפשר... מפקד חיל האוויר צריך לקבל את ההחלטה. יש מצבים שזה הרמשל"ט".
אל"מ ע' הסביר כי הרמה המקצועית של הקצין ביב"א נמדדת לא רק בעמידה בלחץ ובקור רוח מול התרחיש הקיצוני, או לנהל באוויר בתרחיש סביר 15 מטוסים, אלא גם ביכולת להשפיע על רמשל"ט ולסייע לו לקבל החלטה להפיל ומנגד לא לחשוש מהעלויות של הזנקת המטוסים מהטייסת. "העבודה שלנו היא לא לחשוש מה-'זאב זאב'. אלא בכל ספק - אין ספק. גיליתי משהו וזה יכול להיות ציפורים. בסוף המצב שלנו הוא כזה שכדי להיות חזקים בהגנה אנחנו לא חוסכים פה. השיקול שלנו הוא לא כלכלי. חשוב להבין שיש גם הבדל בין פעילות בשגרה של מטוס חורג ואתה רוצה לסמן לו, או פה ושם מל"ט שחודר בלחימה. בצוק איתן הם (חמאס, א"ב) ניסו לשלוח שלושה 'בוראקים' (סוג של מטוס לא מאויש, א"ב) עם חומר נפץ. מתוך בליל המידע הזה אתה צריך לאתר גם חדירה כזו. אני לא יכול להיכנס לכל היכולות של הפעילות האווירית.
לפעמים אנחנו רואים איומים קרקעיים ואנחנו יודעים לדווח עליהם. האתגר שלנו זה כל פעם לראות את אותם כלי טיס דלי חתימה, דלי מהירות, דלי גובה, כל המטוסים הקטנים. 'צוק איתן' זו דוגמה מעולה: מאה ומשהו מטוסים בתא שטח, אנחנו יודעים בדיוק מי זה ה'בוראק' הזה. לזה אנחנו נדרשים".
המשימה השנייה המורכבת של היב"א היא סינכרון המרחב האווירי על כלל המשימות ולשלב ביניהן. "יש לנו הרבה משימות במרחב בחפיפה אחת, במרחב מאוד צפוף - גם אזרחי וגם צבאי, גם הגנה וגם התקפה. אתה לא יכול לטוס במקומות מסוימים. השיא היה 'צוק איתן': הגנת שמי המדינה, תקיפה, ציד (משגרי רקטות וחוליות מחבלים א.ב) וחילוץ, פעילות מסוקי קרב, לוחמה אלקטרונית וגיחות צילום - וכל אחד בטוח שהוא המשימה היחידה שלנו", הוא מסביר את מגוון השאלות שאיתן היחידה מתמודדת, "האם הטייס קיבל את המודיעין הנחוץ לתקיפה? מי תוקף לפני מי? ומה עם מזג אוויר? חיכוך? איומים? מטרות משתנות? מרחבי בטיחות משתנים? ירי בתיאום קרקע? מטרות נעות? הכל קורה. בשביל הכל אתה צריך להיות ביחידת הבקרה, ועכשיו אתה צריך לבצע שינויים. האווירה המשפחתית בחיל האוויר מסייעת מאוד בשלבים הללו".
יש הבדל בהיערכות לפעילות בשגרה ודריכות בלילות לבין משימות מיוחדות אליהן נערכים מבעוד מועד, כולל תדריכים קפדניים, סימולציות, תיאומים כמו זו שבוצעה בסוריה. במשימות המיוחדות יהיה בקר מול כל מערכת נשק, בקר ליירוט לצורך תקיפה, צילום, חילוץ, בקרי תעבורה לפי מרחבים ועומסים ובמקרים מסוימים גם יהיו בקר לגבהים שונים וכו'. בנקודה הזו נכון להדגיש את התמיכה של הגפים הטכניים, שאחראים על איכות כשירות ברמה המוגדרת כ"פלטינה", כדי למנוע נפילה של מערכות קריטיות למרות הגיבוי של כולן. "מדובר בעבודת קודש של הגפים הטכניים", אמר אל"מ ע' מספר פעמים והוסיף: "בגלל הפעילות אנחנו גם שומרים על רמת מידור גבוהה מאוד. יכולים באותה משמרת לפעול מספר בקרים, כל אחד על משימה שונה, והם לא ישתפו אחד את השני".
מערך הבקרה האווירית נמצא במגמת התעצמות בכוח האדם וקליטת טכנולוגיות מתקדמות כמו מכ"מים חדשים ומערכות חדשות. בראשית 2019 תיכנס לפעילות המבצעית מערכת חדשה לבניית התמונה האווירית, פרי פיתוח בית התוכנה של חיל האוויר "אופק", שתסייע להתמודד מול קצב והיקף גבוה ועמוס של תקיפות, ולהתמודד עם מידע רב מאוד. לדבריו של אל"מ ע', המרחב האווירי נמצא בגידול שנתי דו-ספרתי בשנה, מהגדולים בעולם בכל מה שקשור להיקף גיחות אזרחיות וצבאיות, ולכן המערכות המתקדמות יסייעו לעשות סדר.
"מערך כלי הטיס הלא מאוישים גדל וגם התעופה האזרחית. סוללות ההגנה האוויריות גם משפיעות על המרחב האווירי. אתה חייב לדעת לחיות עם זה, ולא על כל האתגרים הגיאוגרפיים אני יכול לדבר. היו פה תקופות שעפו דברים באוויר ולא מיהרנו לעצור את הטיסות. מסתכלים עלינו בעולם ובוחנים איך אנחנו מנהלים סיכונים. רשות התעופה האמריקאית והאירופאית באים לפה לא רק ללמוד, אלא גם לתת אישורים לחברות תעופה זרות לטוס לפה".
כל הגבולות במגמת של שינוי. ברצועת עזה יש מאמץ גדול של ארגוני הטרור לעשות שימוש ברחפנים ולפתח מטוסים לא מאוישים; חיזבאללה בלבנון הוא סיפור מסוכן וקטלני הרבה יותר עם ומטוסי תקיפה מסוג "טוקאנו" שקיבל צבא לבנון מארה"ב; בגבול סוריה יש מגוון כלי טיס שלא כולם ידידים ולא העמקתי בכתיבה על האפשרות להידרדרות המצב במדינות כמו ירדן, מצרים ואחרות במזרח התיכון, שיש להן מצבת מטוסים מתקדמים מאוד. הגישה של מפקד חיל האוויר האלוף עמיקם נורקין לעודד השמעת דעות ולהיזהר מעיגול פינות מסייעת לגשר על הפערים, אך כל אלו לא תמיד מספיקים בשדה הקרב.
סיוע בתקיפת עשרות מטרות בעומק סוריה - חודש מאי של מערך הבקרה
האירועים בחודש מאי השנה היו כאלה שנדרשו לחדד את קצה היכולת המבצעית של חיל האוויר כדי לעמוד באתגר. ב-8 במאי ייחסה התקשורת הזרה לחיל האוויר תקיפה של משגרי טילים של כוחות אל קודס האיראנים בסוריה, בה נהרגו חיילים איראנים. יומיים לאחר מכן, ב-10 במאי, ניסו האיראנים לנקום ושיגרו על קו הגבול ברמת הגולן עשרות טילים ורקטות במטרה לפגוע בעמדות צה"ל. חלק מהאיומים יורטו על ידי חיל האוויר וחלק נפלו בשטח סורי. בתגובה לכך, תקף צה"ל מהיבשה ומהאוויר למעלה מ-70 יעדים בסוריה ותוך כדי התקיפה שיגר הצבא הסורי יותר ממאה טילים לעבר מטוסי חיל האוויר. אל"מ ע' היה אז ביב"א הצפונית כדי לעקוב מקרוב אחרי האירועים וניהול הבקרה האווירית של כלי הטיס השונים בצל האיום הקיצוני. "אתה מרגיש מלחמה", סיפר על התחושות שליוו אותו באותו הלילה, "אתה גם שומר על המטוסים וגם מעביר להם מידע הכי מהר כדי שיעשו את המשימות בצורה הכי טובה. תוך כדי, הבקרים ביב"א מסדרים את כל המרחב. הדיוק הוא קריטי ברגעים הללו".
את ההודעה על נטישת מטוס ה"סופה" בראשית חודש פברואר השנה, לאחר שנפגע בגבול הצפון מתקיפת טילי קרקע-אוויר של צבא סוריה, אחרי 34 שנים שלא נפל מטוס של חיל האוויר הישראלי, הוא קיבל באמצעות הטלפון המוצפן. "לבקר שאיבד את ה'סופה' לקח זמן להבין שהמטוס נפגע, כמה שניות טובות. ברגעים הללו יש 2-3 שניות של שקט. החוכמה היא להתנתק. יש כאלה שלוקח להם יותר זמן להתאושש. אתה גם שומע בקשר דיווחים. אתה גם רואה את המכ"ם כשנעלם לך מטוס. יש כאלה שמדחיקים ומנסים לקרוא ולקרוא וברור לך שאין מטוס. אתה צריך לאפס אותם. לגבי ה'סופה' אתה לא מצפה לזה, לצערנו זה די הפתיע. יאמר לזכות הבקר שהוא מהר מאוד לקח את הכוח הנוסף שהיה באזור ואמר למסוקים 'הייתה פה נטישה'. הוא העביר מטוסים לאזור בזמן שמפקד הטייסת מדווח על מצנחים באוויר (הטייס והנווט נטשו וניצלו, א"ב), ולאחר מכן חיבר את החילוץ. יש לו עוד מטוסים במבנה והוא צריך להנחות אותם שלא יפגעו".
מפקד חיל האוויר החמיא לבקרי האוויר על כך שהעירו לטייס על האיומים ששוגרו לעברו, אך לדבריו של אל"מ ע', "הבקר יצא בתחושות קשות כי שאל את עצמו 'מה אני יכולתי לעשות יותר כדי לשמור עליו'. תמיד אפשר לעשות יותר. לבקר הזה אמרתי: 'היית טוב, עשית מעל מה שמצפים ממך'. בהפלת מטוס הסוחוי שאלנו את עצמנו למה זה לקח 17 שניות ולא 12. תמיד רוצים להשתפר. לעשות טוב יותר. אתה צריך לדעת לתחקר הצלחות".
המטוס הבלתי-מאויש שחדר למרחב הישראלי וריחף מעל הכנרת יותר מ-15 דקות, בחודש יולי האחרון, לא החמיא לפעילות האווירית להגנה על שמי המדינה. לאל"מ ע' היה הסבר ברור למה שהתחולל באותן דקות. "הקרבה של הפעילות הרוסית-סורית לגבול תמיד מאתגרת. גילינו וזיהינו אותו הרבה לפני חציית הקו של המל"ט. זה לא האירוע, אלא החלטה כפולה: להיות משוכנעים שזה מל"ט עוין ובשביל זה יש לא מעט תיאומים מול הרוסים ומול אחרים, ולפעמים השיח הזה לא תלוי רק בנו", הוא אומר, "אחר כך נשאלת השאלה מה הנזק מהמל"ט ומה אני רוצה להשיג. מטרה שאתה רוצה להפיל תשאל איפה אתה רוצה להפיל. אם אפיל אותה מעל אזור מיושב, או שאחכה עוד קצת ואפיל אותה באזור אחר. אחרי שאחליט מה יותר נוח, אחליט מי יפיל. בסוף כל טיל פטריוט בצפון מיד עושה הרבה רעש. רואים את זה, וזה עושה אזעקות. המל"ט כבר פה מעל הכנרת בוא נחכה שהוא יהיה במצב מיטבי, גם אם אחכה שלוש דקות. זה לא שאני לא רואה אותו, זה לא שהוא מסכן אותי. במקרה הזה מפקד חיל האוויר היה בעניינים. לא היה פה כשל בגילוי וביכולת ההפלה. יכולנו להפיל אותו בשנייה הראשונה שרצינו. זה בדיוק המקום שבו צריך לגלות אחריות. עלות הטעות היא לא גדולה".
שאלתי את אל"מ ע' האם מפקד חיל האוויר קבע בתחקיר שהם צדקו בשיקול הדעת כשבחרו להמתין ולבדוק שוב שלא מדובר במל"ט של גורם ידידותי, והוא השיב: "אהההה... אתה יודע. זו חוכמה שבדיעבד. בפעם הבאה צריך להגיע לתשובה יותר מהר. אבל באירוע הספציפי הזה, עם הנתונים שהיו. אתה אומר: למה אני יכול לגרום אם אני עושה טעות... יש מלא שיקולים. זה לא איום כזה ששווה לקחת החלטה נחפזת. האם צריך לעשות דברים יותר מהר? בפעם הבאה נשתדל. יחד עם זאת כשסוחוי או טיל שיוט מגיע, אין לי זמן".
מאמץ האויב לשבש את פעילות הבקרה האווירית
על טבילת האש של מטוס האדיר (F-35) בעל היכולות החמקניות יש לו הרבה מה לספר, אך הוא בוחר בקפידה את המילים, "מה שמעניין במטוס הזה, שקשה לראות אותו וקשה לפגוע בו. מה שיפה במכונה הזו שגם אם אתה רואה אותה, זה לא מעניין אותה. היא כל כך חזקה ומתיכה כל כך הרבה אלמנטים שגם כשרואים אותה מאוד מאוד קשה לפגוע בה. הבקרים של ה'אדיר' נבחרים בקפידה. מדובר במטוס מאוד עצמאי, דורש פחות מידע מהקרקע, ההיפך - הוא יכול לתת לי מידע. השאלה היא איך אני חולב ממנו מידע", הוא צוחק, "איך אני משלב לצדו את שאר כלי הטיס. זו האומנות של הבקר: איך לא לעקר את היכולת של ה'אדיר', שהוא גם סוג של יב"א מעופפת, מייצר מידע ומייצר תמונה".
למרות הביטחון הגבוהה והאמונה בבקרים מקצועיים, יש אתגר שמעסיק כל בקר ומכניס אותו לדריכות. בעיקר המאמץ של האויב לשבש את פעילות הבקרה האווירית עד כדי עיוורון של המערכות. "הסיכוי לעוור אותנו קלוש עד כדי לא קיים. למרות זאת אנחנו מתרגלים תרחישי קיצון. יש לנו מערכות חזקות וחלופיות ברמת שרידות מאוד גבוהה. כולל התמודדות עם לוחמה אלקטרונית. התרחיש המאיים הנוסף הוא בסגנון "אסון התאומים" בארה"ב.
"יש את הוראה 9 לפתיחה באש שמגדירה סמכות פתיחה באש כנגד מטרה אזרחית. בעדיפות עליונה, ראש הממשלה יקבל החלטה אם להפיל, אחר כך שר ביטחון, הרמטכ"ל, ואם לא אז מפקד חיל האוויר. אם אין זמן, אז משתמשים ברמשל"ט או בקר, תלוי באזור. אם למשל סורי שיצא לתקיפות בסוריה רוצה פתאום ליפול על צפת, לבקר יש שתי דקות מהגילוי עד שהוא נופל. אם בקר לא יודע לגלות לזהות ולקחת החלטה על הפלה, הוא לא יודע להיות בקר. אבל הוא מתאמן עליו ועורך סימולציות על תרחיש שכזה".