במסגרת המערכה החשאית שמנהל צה"ל נגד תהליך ההתבססות האיראני ומרוץ החימוש של חיזבאללה, תוך ניסיונות להשיג נשק שובר איזון, התקיפה האחרונה בסוריה שונה מקודמותיה. ביחס לפרסומים הזרים בשנים האחרונות אודות יעדי התקיפה במרחב הסורי, מיקום תקיפת חיל האוויר הישראלי במחוז לטקיה היה חריג.
לטקיה, עיר הנמל הסורית והסביבה הקרובה אליה, מוגדרת כמרחב רגיש לסורים ולרוסים. באזור זה מתגורר ריכוז גדול ומובהק של ארבעה שבטים מהעדה העלאווית, קיימים בו בסיסים סוריים ורוסיים ונמצא בו הריכוז השני בחשיבותו של רוסים, אחרי עיר הנמל טרטוס. האיראנים בחרו להשתמש במרחב הזה לפעילות עוינת נגד ישראל מתוך מחשבה שמאפייניו יעניקו להם מטריית הגנה.
לכן, אם כבר החלטת לפעול באזור רגיש זה, עלייך להתחייב על ביצוע לא פחות ממושלם שכולל ניהול סיכונים במקרה שמשהו יסתבך. העובדה שגדודי ההגנה האווירית של אסד משגרים מטחי טילי קרקע-אוויר כמעט בחוסר היגיון אחרי כל תקיפה זרה, לא הייתה בגדר הפתעה לחיל האוויר הישראלי. עכשיו נשאלת השאלה מה בישראל לא נלקח בחשבון וגרם לה להסתבך בעימות ישיר וגלוי עם רוסיה.
עדיין לא ברור אם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין קיבל החלטה אסטרטגית להתנגש בישראל טרם הפלת המטוס בו נהרגו 15 אנשי צוות. ייתכן כי נמאס לו מתקיפות ישראליות בעומק סוריה שפוגעות במעמדו במוסקבה ומביכות אותו מול בני בריתו הסורים והאיראנים, או שמא התקרית אכן הפכה לכדור שלג שאי אפשר היה לעצור גם אם הקרמלין רצה זאת מאוד. על פניו בשנים האחרונות עודכן פוטין על התקיפות הישראליות וסביר להניח שבלע הרבה רוק בשביל לשמור על יציבות אזורית. בשנת 2013 הוא אפילו ביטל עסקת נשק עם סוריה ולבקשת ישראל לא העביר לרשות אסד מערכת טילי S-300. מישהו כאן מתח את החבל.
המציאות משתנה במהירות ומי שלא קורא נכון את המפה האזורית משלם מחיר מהר מהצפוי. מבחינת פוטין, ההתבססות הרוסית בסוריה היא אחד המהלכים המבריקים שביצע בשנים האחרונות. זהו מהלך שמסייע לקדם את ההשפעה והאחיזה במזרח התיכון וכפועל יוצא מכך את מקדם את האינטרסים המדיניים והכלכליים של רוסיה. לכן נשיא רוסיה לא יאפשר לאף גורם, גם לא לישראל, לפגוע בסטארט-אפ הסורי שלו. כראייה, אחרי שהפיל לו מטוס רוסי, במקום לקטול ולקצץ את כנפיו של נשיא סוריה בשאר אסד, פוטין יגמול לו במערכת הגנה מתקדמת ביותר מסוג S-300 ובמעטפת של מכ"מים, לוחמה אלקטרונית עוצמתית ולוחמת סייבר שהוכחה כקטלנית בעשור האחרון. נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן לעומת זאת, עדיין זוחל על גחונו כדי לרצות את מוסקבה ומשלם מחיר משמעותי בכסף, מעמד, יוקרה ובחלוקת שטחים.
ישראל צריכה להיזהר ממלכודות בכל מה שקשור לרוסים. בסוף, ישראל היא נקודת לחץ על ארצות הברית שמערימה קשיים על רוסיה לא רק בסוריה. גם הזירה התקשורתית היא מוקש. למשל האופן שבו מתארים את האירוע משרד החוץ וההגנה הרוסיים, נועדו לא רק להביך את ישראל אלא לגרום להטלת ספק באמצעות תעמולה ולוחמת מידע. המהלך אמנם לא בהכרח ברור מנקודת מבט מערבית, אך מטרתו ברורה - יצירת מנוף לחץ כדי לערער את הצד השני ולהביא לשיח שונה בכלי התקשורת. לשם כך על צה"ל להכין תכנית ב' שתכלול הצגת נתונים מובהקים הרבה יותר שיחזקו את הגרסה הישראלית. עד אז יש לזכור כי המתח הרוסי-ישראלי מצטרף לשורה של התנגשויות רוסיות גלויות עם בריטניה, ארצות הברית וגרמניה.
כך או כך מישהו במטה הכללי בכלל ובחיל האוויר בפרט צריך לשאול את עצמו איך ישראל הסתבכה שוב בעימות עם רוסיה שסיומו כרגע לא נראה טוב. זאת ללא קשר להצגת תחקיר מפקד חיל האוויר האלוף עמיקם נורקין במוסקבה, שהתעקש כי אף מטוס ישראלי לא הסתתר מאחורי מטוס הריגול הרוסי וכי בזמן שיגור הטילים הסוריים היו כלי הטיס הישראליים בנחיתה. היעד אמנם הותקף בהצלחה, אך איש לא צפה את האפקט שנוצר בעקבותיו. ניתן להניח ששר הביטחון אביגדור ליברמן ישאל יותר שאלות ויטיל על צה"ל סייגים חדשים לפני אישור המבצע הבא. צה"ל עלה על מוקש רוסי בסוריה ולמרות הלך הרוח ישראל עדיין לא נטרלה אותו.
ביום שאחרי המתיחות הרוסית יצטרכו בישראל לעסוק בהרחבה בשתי תובנות. האחת היא חוסר שביעות רצון של גורמים בכירים במטה הכללי מהפרסומים היזומים של צה"ל אודות הפעילות בסוריה ובאזורים נוספים במזרח התיכון. תובנה נוספת היא חיזוק האלטרנטיבות שעומדות לרשות ישראל בכל מה שקשור להתקפה מהים. קולו של מפקד חיל הים אלוף אלי שרביט לא נשמע כלל בסוגיה זו, אך לפחות שר הביטחון אביגדור ליברמן מדבר לא אחת על מערך טילים ורקטות קרקעי שיידע לכסות נקודות רחוקות מגבול ישראל ולא ירחיבו את קשת היכולות. בצה"ל מתנגדים אך הם גם התנגדו לפיתוח כלי טיס לא מאוישים, מערכת כיפת ברזל ועוד.