משרתיהם של שני אדונים: השגרירים מאחורי הרומן של טראמפ ונתניהו

מחר (רביעי) ראש הממשלה בנימין נתניהו יפגוש את נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. זו תהיה הפגישה החמישית בין השניים מאז שטראמפ נכנס לתפקידו, והראשונה מאז חודש מאי ההיסטורי, אז ארצות הברית החליטה לחתוך מהסכם הגרעין עם איראן וחנכה בטקס גדול את השגרירות שלה בירושלים.

שני האירועים הפגינו בפני כל העולם את הקרבה המוחלטת והבלתי מתפשרת בין הבית הלבן ללשכת ראש הממשלה בירושלים, והם מייצרים תפאורה ורודה לפגישת המנהיגים בשולי העצרת הכללית בניו יורק, שהפכה חיובית עוד יותר לאור היד הקשה שהממשל נוקט כלפי הפלסטינים בשבועות האחרונים. לצד נתניהו וטראמפ, שיהיו כנראה מחויכים ומחובקים מאי פעם, בשתי הפמליות, זה מול זה, יחייכו גם שני האנשים שאחראים כנראה יותר מכל לאינטימיות חסרת התקדים בין ירושלים לבין וושינגטון ולמדיניות הפרו-ביביסטית המובהקת של טראמפ: רון דרמר ודיוויד פרידמן.

לרומנטיקה ולאחדות הדעים האסטרטגית יש אבות רבים, אבל התיאום ההדוק והקרבה המוחלטת בין החדר הסגלגל לאקווריום של נתניהו בירושלים הם במידה רבה סיפורם של שני שגרירים, שעל שניהם ניתן לומר שהם משרתיהם של שני אדונים, תרתי משמע. גם דרמר וגם פרידמן הם ישראלים אמריקנים, או אם תרצו, אמריקנים ישראלים, שחייהם מושרשים עמוק משני צדי האוקיינוס; דרמר נולד בארצות הברית אך ויתר על האזרחות האמריקנית כדי לשרת את ישראל בניכר. פרידמן, שדובר עברית שוטפת ושמו האמצעי הוא "מלך", קנה בתחילת המילניום דירת נופש בירושלים ומאז הקפיד לבלות בה בחופשות וחגים. שניהם נוסעים מתמידים בטיסות בין ישראל וארצות הברית במשך שנים, וכיום - נכנסים ויוצאים בקביעות לשתי הלשכות של מנהיגיהם. שניהם גם לא ממש עונים - או נענים - להגדרות הדיפלומטיות והפרוטוקולים של שגריר מסורתי, אבל מחזיקים מצד שני במצרך יקר ערך: קרבה עצומה ויחסי אמון עמוקים וארוכי שנים עם הבוס.

דרמר, שמכונה "המוח של ביבי" או ה"אלטר אגו-של נתניהו", חבר אליו בתחילת שנות ה-2000, ליווה אותו בקאמבק שלו, ומאז הפך ליועץ המדיניות המשפיע ביותר מול האמריקנים, הפלסטינים ומדינות ערב. בערך באותה תקופה בתחילת המילניום, פרידמן היה עורך הדין הניו יורקי המוביל שהציל את טראמפ מפשיטות רגל של בתי הקזינו שלו באטלנטיק-סיטי, וכשאיל ההון העביר את המניות מהנדל"ן לפוליטיקה, הוא התגייס כדי לנהל את הקמפיין היהודי והישראלי עד לניצחון. הן דרמר והן פרידמן היו עם הבוסים שלהם בנקודות שפל, וליוו אותם בטיפוס חזרה לפסגה. "מבחינת הפסיכולוגיה של היחסים, יש לזה משמעות", אומר גורם אמריקני המקורב לשני השגרירים. "שניהם על הנייר עובדים בשביל הבוסים שלהם, אבל הייתה תקופה שבה זה היה הפוך, שבה הם אלה שאמרו להם מה לעשות. זה מייצר דיאלוג מאוד פתוח וכן".

הקשר הישיר לבוס הוא הנכס הכי חשוב של שני השגרירים, שמייצר תחושה חזקה של בבואה בדינמיקה בין השניים. משיחות עם בכירים בעבר ובהווה בישראל ובארצות הברית עולה הסכמה שמדובר כנראה ב"צמד השגרירים המשפיע ביותר אי פעם", כפי שהגדיר זאת אחד מהם. "רון ודיוויד, בניגוד לרוב קודמיהם בתפקיד, הם יועצים ותיקים וקרובים מאוד של המנהיגים שלהם. זה יתרון גדול בדיפלומטיה", אמר לוואלה! NEWS קודמו של דרמר בתפקיד, מייקל אורן. הוא הסביר כי שניהם נתפסים כ"מיופי כוח" של שולחיהם טראמפ ונתניהו לכל דבר ועניין בבירות המקבילות ויש לכך משמעות אדירה מבחינת היכולת שלהם לנהל מגעים. אבל הם גם צמד השגרירים הדתי, הפוליטי והאידאולוגי ביותר בהיסטוריה הזכורה, ושניהם מגיעים מהאגף הימני העמוק של הפוליטיקה הישראלית והאמריקנית, עם קשרים היסטוריים שהולכים הרבה יותר אחורה מתפקידם הנוכחי.

דרמר, בן 47, נולד וגדל במיאמי ביץ' פלורידה ופרידמן, שחגג השנה 60, העביר את שנות ילדותו בלונג איילנד, ניו יורק. אולם, שניהם גדלו בבתים יותר ליברלים מהאידיאולוגיה בה הם מחזיקים כיום: אביו של פרידמן היה רב קונסרבטיבי, בעוד הוא מגדיר עצמו אורתודוקסי מודרני. דרמר גדל בבית דמוקרטי ואביו אף כיהן כראש עיר מטעם המפלגה. שניהם פיתחו במרוצת השנים קשרים בלתי תלויים עם המערכות הפוליטיות בישראל ובארצות הברית: דרמר התחיל את דרכו המקצועית והפוליטית אצל הסוקר הרפובליקני פרנק לונץ ובאגף הניאו-שמרני העמוק במפלגה הרפובליקנית. פרידמן, שעד לבחירתו של טראמפ לא התעסק כמעט בפוליטיקה אמריקנית, היה מגה-מעורב בכל הנוגע לישראל - עם עמדות חדות וברורות - ועמד בראש אגודת ידידי בית אל בארצות הברית וסייע בגיוס מיליונים עבור ההתנחלויות. "אם דרמר היה פוליטיקאי אמריקני - הוא היה הארד קור רפובליקני. אם פרידמן היה פוליטיקאי ישראלי - הוא היה באגף הימני של הבית היהודי", אומר בכיר ישראלי לשעבר המעורה ביחסי שתי המדינות.

בשביל נתניהו, ולא פחות מכך בשביל דרמר, בחירתו של טראמפ הייתה חלום שהתגשם. במשך שנים ראש הממשלה נהג להתלונן בפני בני שיחו על המזל הרע ששפר עליו, ועל כך שנאלץ תמיד להתמודד עם הדמוקרטים, ודרמר, בבית הלבן הדמוקרטי האחרון של אובמה, היה סוג של פרסונה נון גרטה. כמו פרידמן, שמינויו נתקל בהתנגדות עיקשת מצד מנהיגים יהודים אמריקנים, שגרירים ודיפלומטים בעבר, וסנאטורים דמוקרטים, גם המינוי של דרמר ב-2013 גרם לרבים בוושינגטון לעקם את האף. המאבק העיקש שניהל בשמו של נתניהו נגד הסכם הגרעין עם איראן, ובמיוחד הנאום השנוי במחלוקת בקונגרס ב-2015 שנרשם על שמו, קיררו עוד יותר את היחסים שלו עם הדמוקרטים ועם הקהילה היהודית באמריקה, שם כינו אותו גם כך כ"אופרטור רפובליקני". דרמר כבר תכנן לחזור הביתה בתום ארבע שנות כהונה, אך בחירתו של טראמפ טרפה את הקלפים. מאז הממשלה האריכה את מינויו כבר פעמיים, למרות שבסביבתו העריכו כמה פעמים שבאופן אישי היה שמח לסיים את תפקידו לעשות לביתו. אבל הוא נענה לבקשת נתניהו, וכיום, בבית הלבן, שבעבר הוא מיעט להיכנס אליו, הוא סוג של בן בית.

דרמר מחזיק בקשר קרוב ומיוחד עם חתנו של הנשיא, ג'ארד קושנר, שנוצר עוד במרוצת הקמפיין, ובמרץ 2016 הוא סייע לו לכתוב את הנאום הפרו-ישראלי הראשון של טראמפ בוועידת אייפאק. זה היה יום אחרי שטראמפ, שהיה עדיין מועמד אחד מיני רבים, הרים כמה גבות בירושלים כשהטיל ספק בנחיצות הסיוע הביטחוני לישראל. אחרי התדרוך של דרמר - נאומו של טראמפ הפך ביביסטי לעילא ולעילא ואף שכנע את המיליארדר שלדון אדלסון להתייצב מאחוריו ולהפוך לחבר הג'ינג'י המשותף ולתורם העיקרי של טראמפ. בסוף אותה שנה, קושנר גמל לו טובה כשנענה לבקשתו וניסה לסייע בטרפוד תמיכת ממשל אובמה בהחלטה 2334 של מועצת הביטחון. היום, דרמר כבר משוויץ בשיחות סגורות ש"לא יכולה להיות השפעה יותר גדולה משלי", בבית הלבן. פרידמן, בבבואה מהצד השני, הוא אמנם שליחו של הנשיא, אך הוא מעריץ גדול של ראש הממשלה. "הוא נשבע אמונים לבנימין נתניהו עם כניסתו לתפקיד", אמר לוואלה! NEWS בכיר ישראלי. "הוא חושב שנתניהו הוא מנהיג היסטורי שזכה להזדמנות היסטורית עם ממשל טראמפ, והוא רואה עצמו כשליח מיוחד ללשכת ראש הממשלה".

יום החג הגדול של דרמר ופרידמן, היה ב-6 בדצמבר אשתקד, יום ההודעה על העברת השגרירות לירושלים. פרידמן ודרמר נחשבים לכוחות המשפיעים ביותר שלחצו על הנשיא למלא את ההבטחה מהקמפיין, למרות ההפחדות והחששות והאיומים מהפלסטינים ומדינות ערב. לדברי בכירים ישראלים ואמריקנים, טביעת האצבע של דרמר ופרידמן בולטת גם בגל הענישה של הממשל כלפי הפלסטינים בשבועות האחרונים, החל מביטול המימון לאונר"א, הטלת ספק בכמות הפליטים הפלסטינים, קיצוצים בתקציבים וסגירת משרדי אש"ף בוושינגטון. המטרה, לכאורה, היא לדחוק את הפלסטינים ולאלץ אותם לחזור לשולחן. "הם אנשי עסקים שרגילים לעסקאות נדל"ן - ומנסים לרמוס את הצד השני", הסביר בכיר ישראלי שמזהה את ניסיונו של פרידמן בפשיטות רגל בניהול החזית מול הפלסטינים. "המסר הוא שכדאי לפלסטינים לבוא עכשיו - כי כל זמן שהם אינם באים, הערך שלהם יורד".

בירושלים היד הקשה והגישה האמריקנית החדשה למשא ומתן מתקבלת בחגיגות, אך למרות שבכירים בממשל ממשיכים לתדרך ש"הדיל האולטימטיבי" עדיין על השולחן, לפי ההערכה, הסיכויים שהפלסטינים יחזרו אי פעם לדיונים עם ממשל טראמפ - קלושים, אם לא אפסיים. בראיון נדיר לאתר פוליטיקו בשנה שעברה דרמר הסביר את הלוגיקה ואמר כי "אם הפלסטינים יבינו שהרכבת עזבה את התחנה, אולי הם יצטרכו לעלות עליה", ובכמה הזדמנויות שב ואמר שהפלסטינים צריכים לחצות "רוביקון פסיכולוגי" ולהתרגל למציאות החדשה. אך לא כולם מסכימים שגישת הנדל"ן מתאימה לסכסוכים על נרטיב היסטורי ולא כולם משוכנעים שהצעדים הללו נועדו לסייע לדיל האולטימטיבי אלא אולי דווקא לחזון הביביסטי-דרמר שגורס שהפלסטינים צריכים להסתפק ב"חצי מדינה". פתרון שתי המדינות? לדרמר ופרידמן ממש לא אכפת ממנו. ההיפך כנראה נכון. לפי מקורב לשני השגרירים, "הם שותפים לרעיון שתהליך השלום והקרקס הפוליטי שנבנה סביבו זה מושחת וזה פארסה. הם חושבים שתהליך השלום נכשל והגיע הזמן להודות בזה". גורם ישראלי בכיר הוסיף כי "פרידמן ודרמר למעשה עובדים נגד הדיל האולטימטיבי, או לפחות דואגים לכך שהוא יהיה בלתי מקובל עבור הפלסטינים". כמה חודשים לפני הבחירות, פרידמן פרסם מאמר בערוץ 7 בו תקף את פתרון שתי המדינות, וטען שזה מעולם לא היה פתרון, אלא רק נראטיב או אשליה. "הגיע הזמן שהנרטיב הזה יסתיים".

הפלסטינים, מצדם, רואים בפרידמן חלק ממקור הרוע, כפי שהשתקף במתקפה חסרת התקדים של אבו מאזן במרץ האחרון כשקילל אותו כמתנחל "בן כלב". לרמאללה היו כמה חודשי עדנה ספורים בימים הראשונים של ממשל טראמפ, שבהם היה דיאלוג חיובי עם הממשל ושבהם אף ביססו מסלול עצמאי דרך מקורבו של הנשיא, המיליארדר היהודי רונלד לאודר, שלחץ לקדם את תהליך השלום, אבל פרידמן - עוד לא היה בארץ. "העיכוב במינוי השגריר של הממשל הביא לכך שנוצר ואקום שדרכו לאודר נכנס, אבל כשפרידמן הגיע לישראל - המאזן התחיל להשתנות", אמר לוואלה! גורם רפובליקני שמקורב לממשל. גם החילופים הפרסונליים בצמרת הממשל בשנה האחרונה - מינויו של ג'ון בולטון במקום מקמאסטר כיועץ לביטחון לאומי ומינויו של מייק פומפאו כשר החוץ במקום רקס טילרסון - סללו את הדרך לשינוי הגישה. "כל הקולות שחשבו שהעברת השגרירות ודחיקת הפלסטינים היא רעיון רע נעלמו, והדלתות נפתחו כדי שפרידמן יוכל לממש את האידיאולוגיה שלו", הוסיף פקיד בכיר לשעבר בממשל.

יש נקודות דמיון רבות, אבל יש גם שוני אחד מהותי: דרמר, יחד עם נתניהו, עסוק כבר קרוב ל-20 שנה בפרויקט חיים של הובלת מדינת ישראל. למרות שהוא מוגדר כ"מוח של ביבי" ומשנן את מסריו כמעט מילה במילה, נתניהו הרי לא באמת צריך מוח, והקשר ביניהם הוא יותר דו-סטרי מפרה וסימביוטי. לפרידמן וטראמפ, לעומת זאת, עולם הפוליטיקה הוא תפנית לא צפויה מעולם העסקים והמגדלים, והשגריר הוא אחד האנשים היחידים בסביבתו של הנשיא שיש לו ידע מוקדם על ישראל, הפלסטינים והמזרח התיכון. בעוד דרמר הוא ה-יועץ הכי מקורב לנתניהו, ללא כל מתחרים, על אוזנו של הנשיא יש עוד לוחשים כמו קושנר, היועץ לביטחון לאומי בולטון, השגרירה באו"ם ניקי היילי ומזכיר המדינה פומפאו. גם השליח המיוחד של הנשיא, ג'ייסון גרינבלט, שותף בכל ההתייעצויות, אבל דווקא המרחק של פרידמן מוושינגטון, לדברי גורם מקורב לבית הלבן, מנתק אותו מהכאוס בבירה ומקנה לו מעמד ייחודי. השגריר מדבר עם הנשיא אחת לשבוע לפחות, לדבריו, ובכל פעם שיש סוגיה כלשהי שקשורה לישראל - תוך זמן קצר הוא עולה על הקו עם החדר הסגלגל. בממשלים קודמים, שיחה בין השגריר לנשיא הייתה עוברת בדרך כלל דרך המועצה לביטחון לאומי. בבית הלבן של טראמפ, שבז לתהליכים, סדר ופרוטוקול, לפרידמן יש גישה חופשית.

ככלל, כך לדברי גורמים המעורבים בנושא, גם דרמר וגם פרידמן פועלים במנותק ובאופן עצמאי ממשרדי החוץ שמהם הם מגיעים, ולא מתעניינים במיוחד במה שקורה אצל צוותי השגרירות שלהם. הם לא מייחסים חשיבות לפרוטוקול ונהלים, כפי שהתבהר החודש עם פרוץ פרשת דייויד קיז והטענות להטרדה מינית כלפי יועץ ראש הממשלה לתקשורת זרה. דרמר ידע על הטענות, אך לא העביר את המידע הלאה כפי שמחויב מתקנון שירות המדינה. ובעיקר, שניהם חולקים טינה ואיבה עזה לצד השני, והם שותפים לבוז וזלזול כלפי המפלגה הדמוקרטית והשמאל הישראלי. שניהם ריככו, לפחות באופן פומבי, את עמדותיהם כשהתחילו את כהונתם, אבל הם מחזיקים בארכיון מפואר של פרסומים וטורי דעה מוקדמים שמהם משתקפת עמדתם האמיתית כלפי השמאל הליברלי. דרמר כתב בתחילת שנות ה-2000 טור שבועי בג'רוזלם פוסט, שם כינה את דוד גרוסמן "יהודי שונא יהודים"; פרידמן, מצדו, נהג לפרסם את טורי דעה בערוץ 7, שם כינה את אנשי הלובי היהודי אמריקני ליברלי ג'יי סטריט "יותר גרועים מקאפו", אמירה שבהמשך עוד סיבכה אותו והוא נאלץ לפרסם עליה התנצלות.

למרות התפקיד הממלכתי והדיפלומטי, גם דרמר וגם פרידמן אינם מנסים אפילו לשמור על מראית עין של דו-מפלגתיות, "בי-פרטיזניות", אותו ערך שעומד בבסיסי היחסים המיוחדים של ישראל עם ארצות הברית זה עשרות שנים: לטקס העברת השגרירות לירושלים לא הוזמן אף מחוקק דמוקרטי אחד, והיעדרותם של הדמוקרטים נרשמה גם בקבלת הפנים המקבילה שדרמר ערך בוושינגטון ליום העצמאות. בראש השנה, אגב, כבר נצפו באירועים של שני השגרירים נציגים של צדי המתרס, וחדי עין יכלו לזהות אפילו פעילים של ארגוני שמאל אצל פרידמן בבית בהרצליה. עם זאת, הליברלים ביהודי ארצות הברית לא ישכחו לדרמר כל כך מהר את החיבוק החם שהעניק לארגוני ימין קיצוני בשנים האחרונות, וגם לא את החיבוק לממשל טראמפ.

שניהם מתרחקים ככלל מהמצלמות והעיתונאים, ועובדים רק עם אנשי אמונם, שהם בדרך כלל מהצד הימני של המפה. גם הפקידים הדיפלומטים שמתחתיהם לומדים את רוח המפקד ומידרו עצמם אט אט מהתקשורת, גם בעניינים בסיסיים וממלכתיים. לדרמר ולפרידמן לא אכפת מקיתונות הביקורת וההשמצות מהתקשורת והשמאל, אין להם חרטות על כלום ואף אחד מהם לא היה משנה דבר, אומר פקיד ישראלי בכיר לשעבר, "כי הם רואים בשליחות שלהם משימה אידיאולוגית דתית והיסטורית". אותה שליחות, לדידם, אינה לקרב בין העמים והמדינות, אלא בין המנהיגים, ובכך, אומר הבכיר, "הם חוטאים לתפקידם". עבור יהודי ארצות הברית, שרובם לא הצביעו עבור טראמפ ואף מתחלחלים ממנו, הבבואות הפוליטיות והאידיאולוגיות של פרידמן ודרמר מבשרות באופן סופי על החלטת נתניהו לוותר על הקשר איתם לטובת ברית עם הימין האוונגיליסטי והיהדות האורתודוקסית.

סקר של הוועד היהודי האמריקני ביוני האחרון גילה פער מדהים בין שביעות הרצון של יהודי ישראל ואמריקה בכל הנוגע לטראמפ: בישראל - 77% מהיהודים הביעו שביעות רצון מהצורה בה טראמפ מנהל את היחסים, בארצות הברית - רק 26%. "הרעיון שישראל צריכה שיהיו לה את היחסים הטובים ביותר עם נשיא ארצות הברית ברור. איש לא היה מציע אחרת. אבל יש דרך לעשות זאת מבלי להיות חסרי רגישות לדאגות ולערכים של אלה בצד השני של המתרס", אומר שגריר ארצות הברית בישראל לשעבר, דן שפירו. "צריך לחזור לאיזון הזה, וזה באינטרס של ישראל לעשות את זה כי במטוטלת הפוליטיקה האמריקנית לא יחלוף זמן רב עד שהצד השני יחזור לשלטון".

דובר מטעם השגרירות האמריקנית מסר בתגובה כי "השגריר פרידמן עובד בשיתוף פעולה הדוק עם ממשל טראמפ ועם מחלקת המדינה על כל הנושאים שקשורים ליחסי ארצות הברית וישראל. הוא גם מקיים קשר הדוק וקרוב עם עובדי השגרירות ומתואם מאוד עם עמיתיו על בסיס יומי". עוד מסר הדובר כי "השגריר מקיים קשרים הדוקים עם המנהיגים הפוליטיים הישראלים של כל המפלגות, כולל השמאל הישראלי, והוא מחויב באופן עמוק לתמיכה דו-מפלגתית למדינת ישראל בתוך ארצות הברית" וכי "כמו כל קודמיו, השגריר פרידמן מתמקד בחיזוק הקשר ההדוק שלנו עם מדינת ישראל בכל התחומים, כולל שיתוף הפעולה הביטחוני והמודיעיני, פעילות כלכלית ומסחרית, וכן באמצעות חילופי תרבות וחינוך בין ישראלים ואמריקנים".

משגרירות ישראל בוושינגטון נמסר כי "הטענות שמועלות בכתבה מגוחכות ומנותקות לחלוטין מהעובדות" ו"השגריר דרמר מייחס חשיבות רבה לעבודה עם שתי המפלגות באופן קבוע, דמוקרטים ורפובליקנים כאחד. הוא נפגש כמעט עם כל הסנאטורים וחברי בית הנבחרים הדמוקרטים". השגרירות הוסיפה כי "הוא נפגש עם מרבית חברי הקוקוס השחור בקונגרס וקיים אירועים עם קבוצות פרוגרסיביות נוספות כגון הקוקוס ההיספאני. כך למשל, השגריר היה הראשון לארח קבלת פנים לכבוד אירועי הגאווה עבור פעילים בכירים בקהילה הלהט"בית האמריקנית".

עוד נמסר כי "השגריר מכחיש את הציטוטים המיוחסים לו ודוחה את הטענות המועלות בכתבה. הוא מעריך מאד את עבודת הדיפלומטים המקצועיים בשגרירות ובמשרד החוץ ובכוונתו להמשיך לפעול בשיתוף פעולה עם הדרג המקצועי על מנת לחזק את הקשרים בין ישראל לארצות הברית ברמת הנשיא והממשל, ברמת הקונגרס ובדגש על קירוב בין אזרחי שני העמים".