פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חזירות לשמה: דיירי הקבע הגדולים (מאוד) של חיפה

      התושבים תוהים, פקידי העירייה אובדי עצות, הווטרינר העירוני פסימי וחובבי הטבע מוחים, אך עקרון אחד אינו נתון לשום ויכוח על הכרמל - חזירי הבר הפכו לדיירי קבע בשכונות, ואף אחד לא יודע איך בדיוק לסלק אותם משם

      חזירות לשמה: דיירי הקבע הגדולים (מאוד) של חיפה
      עריכה: איתי עמרם
      מגזין יואב איתיאל חזירים חיפה (מערכת וואלה! NEWS , אנדרי סוידאן)
      המפגשים לא תמיד נגמרים בטוב. חזיר בר משוטט (תצלום: אנדרי סוידאן)

      אנין היין החיפאי אנדרי סוידאן כבר מזמן אינו מופתע כשהוא נתקל בחזירים סמוך לבר שלו בשדרות הנשיא בעיר, סמוך למלון "דן כרמל". הוא מספר באדישות על מפגש שבועי, "בדרך כלל אמא עם כמה גורים. היא צופה בהם כשהם אוכלים מפחי האשפה ואם הם מתקשים היא הופכת אותם עבורם, כדי שהזבל יתפזר על המדרכה". לטענת סוידאן, בעיר התרגלו, וכעת שולט "דו-קיום" אנושי-חזירי. "בעבר פחדו. עכשיו מקבלים את זה כעובדה מוגמרת. לקוחות קבועים שלי מכירים כבר את החזירים הקבועים", סיפר. "זו בסך הכול חיה מאוד סימפטית, הם מכבדים את הזולת. אם מישהו עובר ונרתע, האמא נותנת קריאה וכולם מתקפלים". והתיירים? "זה מגניב אותם. אמריקאים, אנגלים, סקוטים. מבחינתם זה קוריוז. משהו לספר כשיחזרו הביתה. לפעמים הם עושים מזה בדיחה, שואלים אם אפשר אולי לקבל אחד עשוי על הגריל".

      אבל לא כולם משועשעים, ולא בכדי. המפגשים לא תמיד נגמרים בטוב, ולא אחת אירעו בכרמל התנגשויות בין אופנוע או מכונית ובין חזיר. ולא רק בכרמל - בראשית החודש אף נהרגה פלסטינית בת 30 בכביש 60, סמוך לחוות גלעד, לאחר שמכוניתה התנגשה בחזיר בר, ותאונות נוספות, קטלניות יותר או פחות, זכורות אף הן - מחוף הכרמל ועד דרך מנחם בגין בזכרון יעקב. כקילומטר מבר היין של סוידאן, בשדרות מוריה סמוך לפינת רחוב אוליפנט, נרשם אירוע לא סימפטי אחר לפני כשנה וחצי, כשגבר כבן 80 נמצא כשהוא מוטל על המדרכה עם פציעה בגפיו התחתונים. לחובש מד"א שטיפל בו הוא סיפר כי הותקף על ידי חזיר בר. המומחים אומרים כי החזיר לא תוקף בני אדם "סתם", אבל ככל חיית בר, יש והוא מנתח תנועה כלשהי כאיום ו"עלול להגיב בצורה בעייתית".

      פרנסי עיריית חיפה לא משועשעים מהקוריוזים ולא צוחקים מהבדיחות. אם היה מדובר בצבאים או בקנגרו היו אולי מגלים יתר אורך רוח, אבל חזיר, בעיר שרובה המכריע יהודים וערבים הסולדים תהומית מהחיה, זה סיפור אחר. למיתוג זה בכלל רע, והתיירים או נוסעי ספינות התענוגות הפוקדים את העיר עלולים להיתקל בחיה ולהשפיע דרמטית על התדמית. בעירייה הולכים על חבל דק, בין מיגור חיות הבר לטובת אלה הסולדים מהן ובין חובבי החי החסים עליהן. עיריית חיפה ביקשה לציין כי הינה "הרשות הראשונה והיחידה עד כה בארץ אשר פועלת באופן מוסדר, בשיתוף רשות הטבע והגנים, לטיפול בחזירי הבר במטרה לשמר אותם באזורים הירוקים סביב העיר, תוך הרחקתם משכונותיה". עם זאת, כ-9,700 דונם משטחי העיר מצויים במרחק אווירי של עד 100 מ' מואדי, וכ-16 אלף דונם משטחה מצויים במרחק אווירי של עד 200 מ' מואדי.

      בעיקר, מדגישה העירייה, זו אינה רק בעיה חיפאית. ואכן, מפגשים עם חזירי הבר מוכרים היטב גם בפרברי העיר, בנשר ובטירת כרמל, ביישובי המועצה האזורית חוף הכרמל ובזכרון יעקב, עד חוטם הכרמל, אי-שם בפאתי בנימינה. לטענת חיפה, זו בכלל בעיה כלל-ארצית או אפילו עולמית. ד"ר יאיר וייס, הווטרינר העירוני, הסביר לוואלה! NEWS כי "צפיפות היתר של חזירי הבר הינה תופעה מוכרת בארץ ובעולם, שנובעת בין היתר מהמזון הזמין עבורם בשכונות המגורים, צמצום אזורי מחייה והעדר אויבים טבעיים בטבע. צפיפות זו מפרה את האיזון האקולוגי, פוגעת בחזירי הבר עצמם ומסכנת את שלום הציבור. אני מכיר דיווחים דומים מברלין, ברצלונה, וערים באוסטרליה וארצות הברית".

      אוכל-כל

      וייס, מהמומחים הגדולים בארץ לנושא, מציע הסבר מלומד לתופעה. "חזיר הבר הוא היום בעל החיים החזק ביותר בשטח", הבהיר, "אין מי שעושה לו דילול טבעי, ולא נותרו לו אויבים. האריות נעלמו בתקופת הצלבנים. הנמרים בתקופת העותמנים, בתחילת המאה ה-19. לגורים אולי עוד נשקפת סכנה פה ושם מתנים וצבועים, אז ההורים שומרים עליהם, אבל חזיר הבר הבוגר גדול יותר מהם והוא מסוגל לגרש גם אותם". לדבריו, המתנגשים מעט עם ידע כללי רווח, אך מגובים בתיעודים מצולמים, "חזיר הוא אוכל-כל. כשיש ירקות ופירות הוא יאכל אותם, כמו גם אוכל של חתולים, אבל כשאין הוא לא יבחל גם בחתולים עצמם, שפני סלע וכדומה".

      לתפיסתו, "החזיר איבד את הפחד מבני האדם. הוא מאוד אינטליגנטי, יותר מכלב. הוא לומד והוא מלמד לא רק איך להפוך פח אשפה עירוני. הוא מנחיל את דפוסי ההתנהגות שלו לגורים ולחזירים אחרים. ברגע שהוא הבין שהאדם לא יורה בו או משליך עליו אבנים כדי לפגוע בו, הוא הפסיק לפחד. אם תזרוק היום אבן לעבר חזיר חיפאי הוא ירוץ אליה כיוון שהוא יניח שאתה זורק לו תפוח אדמה".

      וייס מאשש את מה שחשים רבים בעיר. "עד לפני כ-12 שנים הבעיה הזו לא הייתה מוכרת בכלל, למעט בשולי העיר, ומדי פעם. אז גם באופן טבעי רשות הטבע והגנים היתה בדרך כלל מטפלת בזה". ב-2006, סיפר, עברו חזירי בר ממש אל תוככי השכונות, והפכו למבקרי קבע. "במקביל לחזירי הבר שבטבע, נוצרה קהילה חדשה של חזירי בר, שלא חזרה לטבע אלא התנחלה בתוך השכונות והרגישה נוח בתוכן", תיאר. "פעם היית רואה אותם רק בשוליים, היום הם בלב השכונות. ברחוב הרופא בשכונת אחוזה ראינו חזירה אם ממליטה ממש על הדשא של בית משותף, אחר כך טיילה עם שמונת גוריה ברחוב. זו אינדיקציה חד-משמעית שהיא לא מרגישה שום פחד שם. ההיפך, היא מרגישה מאוד נוח".

      מפגשים חזיריים יוצאי דופן מעין אלה נרשמו גם במקומות אחרים. "היה לנו מקרה של תושב שכונת מחנה דוד, נכה המרותק לכסא גלגלים, שהתקשר מאוד לחזירה שהיה מאכיל והחל להאכיל אותה בדירתו, לשם הייתה מגיעה. לשכנים זה הפריע והיינו צריכים לטפל בזה".

      לדברי וייס, ההיסטוריה מלמדת כי מדובר באחת החיות הראשונות שהאדם ביית. "כבשים, עזים וחזירים. הפרה באה כנראה רק אחרי", הסביר. לחזיר הבר היסטוריה ארוכה גם בארץ ישראל עצמה, ועדויות שונות, ובהן הופעתו בין חיות אחרות על "פסיפס הציפורים" בקיסריה, המתוארך ללפני כ-1,500 שנה, מאששות את הסברה.

      "החזירים נדחקו לפה, ואנחנו מבינים שיש פלישה אבל צריך למצוא איזון נכון עם הרצון שלנו לשמר את הואדיות", הסבירה נגה לבנברג, מנכ"לית "ירוק בלב", עמותה של "חיפאים סביבתיים ואכפתיים שהבינו שנושא הטבע העירוני עדיין לא מספיק מושרש", כהגדרתה. לדבריה, זחילת הבינוי בעיר אל הואדיות ובעיית הפסולת, התברואה וחוסר התחזוקה שם הם גם שורש בעיית החזירים. "אני לא אוהבת את השימוש במילה 'בעיה' בהקשר שלהם", הדגישה. "לי דווקא די נחמד לראות אותם. זה אף פעם לא הפריע לי. אני לוקחת חברים לראות אותם ומראה אותם לילדים שלי. אני מבינה שיש אנשים שחזירים מפחידים אותם. צריך להתחשב גם בהם, אבל אני בעד שימור המגוון הביולוגי, כמובן תוך תכנון והתנהלות נכונים. נניח ייצור גדרות באזורים מסוימים, שיהיה לחזירים קל להבין היכן הם אמורים להסתובב. להאכיל אותם אסור. נקודה. זו בעיה".

      וייס סותר את תיאוריית תנופת הבנייה, שדחפה לכאורה את החזירים לשטחים המאוכלסים. "בתקופה הזו כבר לא הייתה בנייה מסיבית", הסביר תוך שהוא מדגיש את הסמיכות לפארק הכרמל. "זה לא שחסר להם טבע". אחרים מייחסים את התופעה דווקא לעלייה הגדולה ממדינות ברית המועצות לשעבר, ואת השתרשות תופעת האכלת החתולים ברחבי העיר. וייס עצמו לא מייחס את הנוהג הזה לקבוצת אוכלוסיה מסוימת, אך אכן סבור שמדובר באחת הסיבות העיקריות להתרבות החזירים בשכונות.

      "בנשר וטירת כרמל הבעיה לא פחות חמורה, אולי אף יותר", נטען בעיריית חיפה, תוך איסוף קריאות למוקד העירוני. נתונים סטטיסטיים מדוייקים עדיין אין, אך ברור כבר עתה כי "יש מגמה קבועה של עליה במספר פניות הציבור באביב, בעיקר בשל המלטות, ובמידה פחותה גם בסוף הקיץ. בעונת הייחום בחורף הם משחקים באהבה ופחות רואים אותם אצלנו. בסוף הקיץ חזירי הבר חוזרים שוב להיראות בשכונות", הוסבר.

      נקבה אחת ממליטה כ-6-8 גורים מדי שנה, הגדלים למשקל של 200 קילוגרם ויותר. העירייה מעריכה את מספרם של חזירי הבר בעיר במאות, אך מדובר כנראה באומדן צנוע. "זו חיה סתגלנית מאוד. קל לחזירים להתביית וקל להם לחזור לטבע, כמו באזור נחל שורק, למשל", תיאר וייס.

      כ-600 אלף שקלים מושקעים השנה על ידי עיריית חיפה בניסיונות הקטנת מספר החזירים הפולשים לשכונות. בין היתר, מנסה העירייה לדלל את מספרם, לקבע את פחי האשפה ולמנוע מזון זמין. נעשית גם עבודה במישור החינוכי וההסברתי בבתי ספר ובקרב הציבור הרחב, המתמקדת בנזק שגורמות שאריות המזון ברחוב.

      החיה המסוכנת

      עורכת הדין אביטל בן נון ייצגה לפני כעשור את תנועת "תנו לחיות לחיות" בעתירה נגד מהלכי רשות הטבע והגנים ועיריית חיפה לדילול אוכלוסית החזירים בציד, שלדבריה נעשה בחלקו באופן לא חוקי, קרוב מדי לאזורי מגורים וגם בסיוע כלבים. "האדם משליך את כל החולשות והתכונות הרעות על בעלי חיים", הסבירה, תוך שימוש בביטויים רווחים כמו "מוח של ציפור", "ערמומי כשועל" וכדומה. "במפגש בין אדם לחזיר בעיר, אנחנו החיה המסוכנת", הדגישה. "אני מודעת לזה שאנשים נבהלים, אבל עובדה שברובם המוחלט של המקרים שבהם פגעו חזירים בבני אדם, מדובר בפגיעות בציידים חמושים שנטלו עליהם סיכון. אנשים מפחדים, אני מבינה את זה. אז צריך לחנך. אותי יותר מבהיל לצעוד ברחוב חשוך בעיר ולשמוע צעדים של אדם שהולך מאחור".

      בן נון מאכילה בקביעות את חתולי הרחוב, וגם את החזירים. "המצב שנוצר מאוד בעייתי", הסבירה. "הקריאה של העיריה לתושבים להימנע מהאכלת החזירים היא למעשה קריאה לאטום את הלב מול חזירה מיניקה עם גורים גוועים ולא לתת להם מים, כאשר בני האדם הם אלה שבבנייה לא אחראית גרמו לייבוש המעיינות בואדיות. בעירייה אומרים 'לתת לטבע לעשות את שלו', כשכל הבעיה היא שאנחנו פוגעים בטבע - בשטחים הירוקים, בואדיות. בונים פה בצורה לא אחראית המעיינות כולם מתייבשים, וכל הפתרונות ששמעתי הם מס שפתיים".

      העתירה הובילה להוצאת צו מניעה זמני נגד הציד, אך הסתיימה בהפסד. "משלמים לחברה קבלנית שמבצעת את הצייד, אך עשר שנים חלפו והמצב לא השתפר", הדגישה בן נון. "רק רואים יותר חזירים ברחובות ובחצרות. אנחנו עיר גדולה שטובלת בטבע, אבל זה אסון שלריאות הירוקות לא השאירו מעברים אקולוגיים. אנשים שמתנגדים לחזירים רוצים פוסטר של ירוק, לא ירוק באמת. כשאני חוזרת מתל אביב ופותחת חלון, שומעת את התנים, רואה את החזירים, הדורבנים, הקיפודים, השפנים והצבים. זה עושה לי טוב. לטעון שכמה גרגרים של אוכל חתולים יבש ישנו את המאזן האקולוגי כאן זה אבסורד".

      בינתיים, יזם השירות הווטרינרי העירוני סקר אקולוגי למיפוי פעילות החזירים בתחומי העיר, ומשתתף במחקר אקדמי הבוחן את הגורמים ואזורי השהייה העיקריים של חזירי הבר בשכונות. "אנחנו יושבים על המדוכה כבר הרבה זמן", הודה וייס, "דילול אינו סימפטי ואם לא ייעשה משהו במקביל הוא גם לא יהיה יעיל. חייבים להחזיר את הפחד לחזירים".

      על פי בכיר בעירייה, "דרכים נוספות נבחנות וכל רעיון אפשרי, מתוך מטרה להימנע ככל הניתן מהצורך בדילול שאינו אידיאלי אך מסתמן ככורח המציאות". לדבריו, "המטרה היא לא להכחיד אותם, אבל עד כה אף לא אחת מההצעות שהועלו בנושא נמצאו יעילות".

      (עדכון ראשון 20.9, 17:00)