פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כשהברבור השחור יתקוף: מסנן הרעשים של צה"ל

      מפקד אוגדת יהודה ושומרון יושב על חבית חומר נפץ שלא מתרוקנת לעולם, אבל יודע שבסוף הוא תלוי בלוחם חזק, חד ומדויק: סיפורו של קצין שיפליג עד פרל הארבור כדי לייבש את חברון

      מפקד אוגדת יו"ש תת אלוף ערן ניב (מערכת וואלה! NEWS , דובר צה"ל)
      לא עוסק בפוליטיקה, אלא בעשייה. ניב (תצלום: דובר צה"ל)

      נובמבר 2002. שלושה מחבלים מהג'יהאד האסלאמי מוציאים לפועל פיגוע בציר המתפללים בחברון, והורגים 12 בני אדם, ובהם חברי כיתת כוננות, לוחמים ומפקד חטיבת יהודה, אל"מ דרור וינברג. ערן ניב, מפקד גדוד שחם שהיה אחראי על הגזרה השכנה, הוקפץ מביתו ומצא את עצמו לאחר שעתיים בקצה הציר, בתום נוהל קרב חפוז, עם פער מודיעיני משמעותי וללא עזרים מתאימים. הוא הוביל כוח לא אורגני שהרג את המחבלים, במהלך איגוף ורתק שנלמד עד היום בקורסי הדרג הזוטר בצה"ל.

      היו אלה ימי האינתיפאדה השנייה, ופיגועים התרחשו בצרורות. שנה לאחר מכן, יצא ניב למרדף אחר המחבל שהרג את נתנאל עוזרי סמוך לחברון, והרג גם אותו, ואילו בפיגוע בצומת הכבשים, שבו נהרגו לוחמי גדוד לביא, הוא הגיע ראשון לזירה והגיב. אלו הן חלק מהסיבות שראשי היישוב היהודי רוכשים לו עד היום הערכה רבה.

      ניב קודם, פיקד על החטיבה המרחבית אפרים ועל חטיבה 55, על קורס פו"ם (פיקוד ומטה) היוקרתי וכן על בה"ד 1. הצלקת שהותירה בו חברון הוטמעה בבית הספר לקצינים תוך הדגשת "תיאוריית הברבור השחור" של נאסים טאלב, ולפיה לאירועים משמעותיים ובלתי צפויים תהיה השפעה עצומה. קציני צה"ל, ידע ניב, חייבים להתכונן להפתעות בשדה הקרב.

      ב-2014 מונה למפקד חטיבת כוח האדם ביבשה, ובספטמבר 2017 הפך למפקד אוגדת יהודה ושומרון, אחד התפקידים הרגישים בצה"ל. ניב נחשב לקצין מבריק, שתמיד אוחז בידו ספר, מתמחה בניתוח תהליכים, מרכיב אסטרטגיות לפיצוח אתגרי האויב, שדרכו לשולחן המטה הכללי כבר סלולה. הוא בעל ניסיון מבצעי עשיר, כולל בדרום לבנון, אך הוא לא עונה לתדמית המפקד שרץ עם סכין בין השיניים, ומנסה לשמור על צניעות. כך, כשהאוגדה ציינה 30 שנה להקמתה, הוא ביקש שלא ייכתב על כהונתו כמפקד. "שמפקדי האוגדה בעתיד ישקלו אם זה מגיע לי", הסביר. הוא מתרחק מפוליטיקה ארגונית ועסוק בעיקר בעשייה מבצעית. לאחרונה נפגש עם גורמי ביטחון, וכשנשאל על המינויים במטה הכללי, הגיב: "לא ידעתי שאתה עוסק ברכילות, לא מתאים לך".

      טקס סיום קורס קצינים אחוד מחזור 45 (דובר צה"ל)
      להיות מוכנים ללא נודע. בה"ד 1 (תצלום: דובר צה"ל)

      אוגדת יהודה ושומרון תמיד ישבה על חבית חומר נפץ, ודרשה ניהול יומיומי ורגיש של האירועים הטקטיים והאסטרטגיים, כדי שאלו לא יהפכו לפיגועים בשטח. תקוות ראשי מערכת הביטחון פשוטה - שמירה על יציבות.

      שטח האוגדה עבר תהליך התבגרות והתפכחות בשנים האחרונות. ראשי ההתיישבות, שמנהלים את חייהם של 450 אלף אזרחים, הבינו שכדי להתמודד עם הלחץ הבינלאומי יש להקל על מרקם החיים הפלסטיני. הבידול שכפתה ישראל בין רצועת עזה לאיו"ש בא לידי ביטוי במתן אישורי עבודה, קידום בניית תשתיות ופרויקטים ומניעת עונשים קולקטיביים. הפלסטינים מצדם, עברו תהליך מקביל והבינו כי הבערת השטח תגבה מהם מחיר. למרות זאת, מדי יום מושלכות אבנים על הצירים, ובקבוק תבערה בודד עלול להבעיר את האזור כולו.

      על פי ניב, הגורם הראשון שיפר איזון באזור יהיה מתקפה על סמלי הרשות, ובהם הר הבית, ירושלים, פליטים, אסירים והאדמה, דוגמת העברת השגרירות האמריקנית לבירה. "כל פעם שאתה שואל את עצמך למה מתנהגים ככה ולא אחרת, זה בדרך כלל הולך לכיוון הסמלים, התרבות והשפה", הסביר ניב.

      קיצוץ תקציב אונר"א עלול אף הוא לדרדר את השטח, ובסוף החודש ניתן יהיה להבין לעומק אם המשבר החדש יוביל אלפי תלמידים פלסטינים לרחובות, לצד מפוטרים נוספים. "ברצועה יש 750 אלף פליטים. באיו"ש 150 אלף בתוך 19 מחנות. זה כוח עצום שיכול להפוך את האזור, אבל זה לא אותו סדר גודל של בעיה כמו בעזה", הדגיש ניב. "איו"ש יודעת לעזור לעצמה. היא תושפע מהקיצוץ ואנחנו נערכים לזה שבמידה ומחנה פליטים מתפרץ, יש לנו כמה מדרגות לעצירה, עד כיבוש חטיבתי של מחנה. הפלסטינים לא רוצים לדאוג כלכלית לפליטים, אבל כשיגיע רגע האמת, יימצא התקציב, אולי בצורה חשאית, כי הרשות גם לא רוצה שאלפי אנשים יסתובבו ברחובות ויוציאו את מחנות הפליטים מאיזון. יש להם אינטרס לשמור על יציבות". באשר לאונר"א, הוא מדגיש, "זו החלטה מדינית, ואני לא נותן לבעיה טקטית להפריע להחלטות מדיניות".

      גם חוק כספי הסילוקין, שמאפשר לנקות את משכורות האסירים מכספי המסים שמעבירה ישראל לרשות, נחשב לגורם מזעזע. "אתה יודע כמה אירועים יש שבהם פלסטינים עושים פיגוע ובורחים בעצלתיים כדי שתתפוס אותם, כי הם רוצים להיכנס לכלא? הם אומרים: 'אני צריך עוד שנתיים כדי לשדרג את עצמי מבחינת המדרגה של המשכורת מהרשות'".

      לשאלה מדוע עזה לא הצליחה להדביק בהפגנות את תושבי יהודה ושומרון, הוא משיב ש"באיו"ש נוצר סוג של אתוס חדש בקרב הצעירים, שמדבר על חופש, רווחה כלכלית, מימוש עצמי. לכן הם לא יוצאים לרחובות. הצעיר הפלסטיני מוצא עבודה. יש פה 17% אבטלה. זה לא מעט אבל זה הרבה יותר טוב ממקומות אחרים. הגל הלאומי פחות מעניין, הנוער הפלסטיני הוא טכנולוגי ומסתכל על הדברים אחרת, רוצה לעשות דברים אחרים. אם נשכיל לסייע ולפתוח אפשרויות, זה יוכל לתרום". כך, תוך עבודה משותפת של ניב וראש המנהל האזרחי, תא"ל בן חור אחוות, הפך המרכיב האזרחי לגורם יציבות משמעותי. אחת ההצלחות של השניים היא שמירה על מרקם החיים ועל כניסת כ-70 אלף פועלים לישראל מדי יום, ועוד כ-30 אלף לתחומי ההתיישבות, בפיקוח מתאם פעולות הממשלה בשטחים.

      עזה אונר"א (AP)
      אינטרס לשמור על היציבות. פעילות אונר"א בעזה (תצלום: AP)

      ניב מחלק את האלימות לכמה סוגים - אנשים אלימים שרוצים לעשות פיגועים, אלימים שרוצים לעשות פיגועים אבל מורתעים ואנשים אדישים לאלימות או כאלה שהמציאות לא גוררת אותם לאלימות, אך יכולים להצטרף למעגל. "על האלימים אנחנו הולכים בכל הכוח. מכסחים. 800 סיכולים ב-2017. לא 800 מעצרים, אלא 800 פרשיות מסוכלות", תיאר. "אנחנו עדיין חוטפים 4-8 פיגועים או ניסיונות פיגוע שעוברים את מסננת הסיכול כל חודש, כאלה שלא עצרתי אותו בבית והוא יצא. רק בשבוע שעבר היה מחבל משכונת ג'עברי שיצא לכיוון הש.ג בשכונת האבות בחברון, שלף סכין ונורה. ביישוב אדם היה ניסיון פיגוע שהצליח (בסוף חודש יולי הרג מחבל מהכפר קובאר את יותם עובדיה, א.ב), אבל לצד אלה, כל לילה מסכלים עשרה פיגועים שלא מתממשים. 8-9% יוצאים מהמסננת, כי סיכול המודיעין התחזק מאוד. הטכנולוגיה ורכיבים נוספים הם המרסן הגדול והמרכזי, כי הוא מוציא את האלימים מהמשחק. לא רק שהוא לא מאפשר להם לעשות פיגוע, הוא מונע מהם לשמש השראה לאדישים ולמשוך אותם למעגל האלימות. כך, הגורמים המרכזיים מוסרים מהשטח".

      המילה "חמאס", עם זאת, דורכת ומקפיצה אותו. "אנחנו רודפים אותם 24/7, דקה-דקה. הנחת העבודה היא שהארגון תמיד רוצה לעשות פיגועים, גם כשהוא אומר שהוא לא רוצה. ב-2018 חטפתי פיגוע חמאס אחד - רצח הרב רזיאל שבח. סיכלנו את כל התשתית הזאת, ואחר כך היו עוד הרבה ניסיונות. עלינו על כולם".

      ניב הוסיף כי "התנזים אדיש, אבל יש שם אנשים אלימים מורתעים, וגם מעטים שאנחנו עוצרים. באופן כללי הוא אינו אלים, אבל זה יכול להתהפך בן רגע. התנזים מביא מסה, וכשאני מרגיש שיש מישהו שיצא מהאדישות ועבר למרחב האלים, הוא נעצר. את האלימים אנחנו מסכלים, ואת המורתעים אנחנו ממשיכים להרתיע או דוחפים לאדישות. צריך להבדיל ולדייק. כשבאה נערה עם סכין ואתה לא הורג אותה, זה לא רק שהיית בצו המוסר ולא הפעלת כוח מעבר למינימום הנדרש, אלא גם מקצועית בסוף היא לא השיגה את מה שרצתה להשיג. היא לא נפגעה. היא נעצרה. אין כבוד. אין תהילה. יצאה פראיירית. עשית את מה שעשית וסתם עצרו אותך".

      אדישים, נכון לעכשיו

      חלוקת האיומים מושפעת, בהתאם לתיאוריה הוותיקה, גם מאירועים בלתי נשלטים. "יש אדישים מאוד אכפתניקים, פשוט כרגע אכפת להם מדברים אחרים, והסיפור הלאומי לא בסדר העדיפות שלהם. אם אני אנהל לא נכון את הסמלים, כמו סוגיית המגנומטרים בהר הבית, הם יקפצו. אני יכול לעשות המון בלהקטין את משמעות הסמלים, וזה דבר שאני מתעסק אתו כל הזמן, בעיקר סמלים דתיים. לנסות כל הזמן לרכך את השפעתם, כי אני יודע שסמל כזה, אם הוא מנוהל בצורה מגמתית ופרובוקטיבית, מוציא אנשים לרחובות".

      מרקם האוכלוסייה ואופי הגבולות הפלסטיני-ישראלי ברחבי יהודה ושומרון מספק תרחישים מגוונים, וניב מבחין בין הסלמה והתפרצות. "הסלמה היא אירוע שנבנה לאט ונוצר על ידי התשתיות. האנרגיות עולות בו וניתן להבחין בו. התפרצות לוקחת אותך בחטף. פתאום יש עלייה, והיא יכולה להוביל להסלמה. זה הברבור השחור שאנחנו מדברים עליו שממנו אנחנו מאוד רוצים להימנע. אני עושה כל מאמץ שלא יצליחו להיבנות תשתיות שיוצרות הסלמה - סמלים, מצב כלכלי גרוע. אני מתאמץ לאפשר לכל מי שגר פה לחיות את חייו בכבוד מרבי, עם יכולת כלכלית וכל מה שאני יכול לעשות", הסביר.

      אחת ההצלחות של צה"ל היא שכנוע הדרג המדיני להשאיר את מרבית הצירים נטולי חסמים. "חשוב לשמור על חופש התנועה ועל האופן שבו מתייחסים לפלסטינים", אמר ניב. "ברמדאן למשל שמרנו על מינימום חיכוך. מה שהיינו צריכים לסכל סיכלנו, אבל כל מה שיכולנו לדחות לאחרי החג דחינו. זו תקופה מועדת לפורענות, רצופה בסמלים דתיים, וכשחייל עומד במחסום ומגיע לפניו פלסטיני הוא יגיד 'רמדאן כרים', כדי שתהיה הרגשה יותר טובה. אני הולך לכל המחסומים, ובחזון שלי מי שיוצא ממחסום כאילו יצא מנתב"ג. היום המחסומים נראים לאין ערוך יותר טוב ממה שאני זוכר מלפני עשור - בתשתיות. בזמן המעבר, ביחס, ואני רוצה שזה יהיה עוד הרבה יותר טוב".

      מחסום קלנדיה 16 ביוני 2017 (ניב אהרונסון)
      כמו בנתב"ג. מחסום קלנדיה (תצלום: ניב אהרונסון)

      ניתוח המציאות ביהודה ושומרון כפוף לדיון התמידי בצמרת הצבא על משקלו של "המ"כ האסטרטגי". מקרה בוחן מעניין שהתרחש לפני כחודשיים בחברון עונה על גישת מפקד האוגדה. קבלן פלסטיני ותיק, שביצע עם מחפרון עבודות הנדסיות לתיקון מדרכה סמוך לסמטת ארז ביישוב היהודי, החליט לצאת לפיגוע. תוך שניות אחדות הוא סובב את כלי העבודה ונע במהירות לעבר המ"כ והמ"מ מחטיבת הנח"ל שאבטחו את הציר. המחפרון התנגש בעוצמה בעמדת הבטון. הקצין והלוחם עפו. הנהג הביט לאחור והבחין באב ובבנו הפעוט - על אופני צעצוע - נעים במרחק 15 מ' לכיוון מערת המכפלה. הוא הסתובב ונסע לעברם במהירות, אך מפקד כיתה שעמד על גג סמוך ירה והרג אותו.

      "המ"כ הזה לא התבלבל, עצר את המחפרון שני מטר מהילד, והאבא הוציא את בנו מתוך הכף. מטורף. דמיין אירוע כזה שנגמר עם ילד דרוס על 'בינבה'", אמר ניב. "לכן אנחנו קוראים למענה הראשון 'קצה מבצעי חזק, חד ומדויק'. מה זה חזק? שיש ללוחם את מה שצריך. זה יכול להיות נשק, גז פלפל בהפרת סדר או אמצעים לפיזור הפגנות. חד אומר שאתה יודע עם מי אתה מתעסק ולא מתעסק, בלתי מעורבים ומעורבים. החדות של המ"כ העבירה אותו ברגע מאבטחה ללחימה. תוך שנייה הוא זיהה את האיום. המח"ט נסע עד אליו לבסיס כדי לתת לו תעודת הערכה. הוא הציל את המצב. כל הארץ הייתה בחוץ אם היה מתרחש פיגוע. 90% מהאיומים אנחנו מורידים על ידי סיכול, ובשביל ה-10% הנותרים אנחנו בונים את ההגנה עבור מ"כ כזה, או אזרח עם אקדח שמסיים חדירה ליישוב והורג מחבל. כל מה שאני עושה נמדד בסוף בהשפעה על הקצה המבצעי".

      אותו "ברבור שחור" שהוטמע על ידו בצה"ל כולל שלושה מאפיינים - אירוע קיצוני, אירוע נדיר וכזה שבדיעבד מתברר שהיית יכול לדעת עליו. "בתחקיר אתה מגלה מישהו שזיהה סימנים ורק לא פירש אותם נכון", הסביר תוך שהוא מפנה לספר "Pearl Harbor: Warning and Decision" מאת רוברטה וולשטטר. "החלום שלי, עוד בתפקיד הזה, הוא לתרגם אותו לעברית. זה ספר מופת בתחום המודיעין. היא מסבירה את כל הסיפור בשתי מילים - אותות ורעשים. אתה צריך לזהות בתוך הרעש את האות כדי להבין שזה משהו לא שגרתי. העוצמה שלנו פה היא היכולת להבין את השגרה ולזהות כי מתרחשים כאן הרבה אירועים. בשום גזרה אין חיכוך כמו פה, ומאות אלפי פלסטינים בתנועה כל היום".

      ספינה של חיל הים האמריקני עולות באש במהלך תקיפת צבא יפן בפרל הארבור שבהוואי, 7 בדצמבר 1941 (AP)
      אותות ורעשים. המתקפה בפרל הארבור (תצלום: AP)

      השלב הבא, על פי ניב, הוא חיבור הספר לשיטות המבצעיות והטכנולוגיות של האוגדה, וחשיפת ההתארגנות לפיגוע מתחת לסף הרעש. להמתין לפעילי הטרור כשהם מרימים ראש לפני הפעולה, רוכשים נשק או מסתכנים בחשיפה אחרת. מבוקשים "של פעם" לא קיימים בלקסיקון שלו, בטח לא כאלה שמתחמקים ממעצר במשך תקופה ארוכה. כיום, הנגישות הגבוהה והמודיעין של צה"ל מאפשרים לעצור כל חשוד, והוא מצפה לערנות מלוחמי הקצה, ומבקש להעביר אליו מודיעין מדויק. "זה הסיפור המרכזי, אנחנו עובדים עליו בכל הכוח", הסביר, "שברגע האמת, כשמחבל מתקרב אליו, הוא יידע את זה ולא יצטרך לחכות. מודיעין חד ומדויק, תוך שניות".

      כשהוא נשאל על רמת הלוחמים כיום, הוא משיב כי "יש לנו שאלה קבועה, לא על אלאור אזריה אלא ליד. הוצאתי מסמך לחיילים על מדיניות הפעלת הכוח, בדגש על בידול ודיוק. בכל תחקיר אנחנו מקפידים על זה, ואני מאמין שאם אתה שומר על יכולת מקצועית אז אתה נמנע מבעיות ערכיות. שאלנו חיילים איך הם מושפעים ממצלמות, ומ"כ אחד אמר ש'כל מה שצריך זה להיות מקצועי'. אני מאוד אהבתי את התשובה הזו. אני מאמין במקצוע הצבאי. אל תכניס פנימה את הדעות האישיות שלך. אם תלך עם המקצוע, אתה על ה'סייף סייד' של האירוע". ניב תיחקר באופן אישי את מעצרה של עהאד תמימי וגורס עד היום כי "המ"פ נהג בצורה מאוד נכונה בהתחלה. היא לא המשימה שלו. יש לו משימה אחרת. ברגע שהיא הגדילה את האלימות ונתנה לו סטירה היא כבר הפכה להיות משימה. פה אני חושב שהיה צריך לעצור אותה מיד, באותו הרגע, אבל היה לו שיקול שלא היו לוחמות תחתיו (שיכולות לעצור אותה, א.ב). זה חלק מהשיקול, חלק מהחיכוך. כל מי שמרים יד על חייל צה"ל, אם הוא ישראלי, ערבי או פלסטיני - נבוא איתו חשבון ונביא אותו על עונשו. לא יכול להיות שמישהו יפעיל אלימות וייצא נקי. זו ההתחייבות הראשונה שלנו מול החיילים".

      סוגיה אחרת שהציבה את צה"ל בכותרות בשנה האחרונה - האירועים ביחידת דובדבן - הצריכה אמירה מורכבת נוספת מצד ניב, בעיקר בצל עיתוי עריכת הריאיון. "סא"ל ע' מסיים תפקיד ואני מבקש להצדיע לפועלו. במשך כשנתיים, יומם ולילה, לוחמים נועזים תחת פיקודו סיכלו טרור ביהודה ושומרון, והוא עשה זאת במנהיגות כובשת ובתבונה מקצועית. שני האירועים הקשים ביחידה, שהסתיימו במוות של לוחמים - אחד ממשחק בנשק ואחד ממחבל - לא גרמו לו להפסיק לדבוק במשימה", הסביר. "המקצוע הצבאי הוא קשוח ואינו סלחני לטעויות, אנחנו מחויבים לקיים למידה, להשתפר ולהמשיך הלאה, זו זהות המפקד הלוחם".

      הברבור השחור האחרון בשיחה הוא עתידה של הרשות ביום שאחרי אבו מאזן. "אנחנו נערכים, ומתישהו זה יקרה. הרשות חזקה, ואני מעריך שלא יקרו כאן דברים קשים, אבל התרחישים הכי קיצוניים קיימים בראש. יכול מאוד להיות שבהתחלה גם יברחו לנו כמה אירועים חריגים, אבל נשתלט עליהם. היה לנו אירוע דריסה ביום שישי שבו ניסו לפגוע בחייל. ההודעה עברה לאוגדה, ואנחנו יודעים שאירוע כזה יכול לצאת בפייסבוק ולהוות השראה למפגעים אחרים. מיד מעבירים את זה, מחטיבת שומרון והאוגדה לכל החטיבות, עד לרמת מ"פ . אחד המ"פים רץ לצומת הכבשים. וידא שכל החיילים שלו תחת מחסות. בום. שתי דקות אחר כך מגיע רכב ומנסה לדרוס אותם כשכולם אחרי מיגון. זו למידה מבצעית שמנעה פיגוע תוך פחות מחצי שעה".

      מפקד אוגדת יו"ש תת אלוף ערן ניב (מערכת וואלה! NEWS , דובר צה"ל)
      מאמין במקצוע הצבאי. ניב (תצלום: דובר צה"ל)