אחרי שמקלפים מהאירוע בשמי הים התיכון, מול לטקיה, במוצאי יום שני, את העטיפה האנושית (אובדן חייהם של 15 אנשי צוות אוויר ומומחים צבאיים) והמדינית (מהמורה בכביש ירושלים-מוסקבה), נשארים עם ליבת העניין: טיל רוסי הפיל מטוס רוסי.
דומה שלאחר הזעם הראשוני, שהתבטא בהכרזה ממורמרת של דובר משרד ההגנה הרוסי, כאילו רביעיית האף-16 הישראלית ניצלה את הצדודית הרחבה של האיליושין-20 כדי להתגנב ולתקוף את מטרתה, התעשתו בקרמלין. הודעתו המאופקת של הנשיא ולדימיר פוטין קיבלה את גירסת ישראל, למעשה אם גם על תנאי, ובהנחה שמפקד חיל האוויר, האלוף עמיקם נורקין שייצא למוסקבה, ישכנע את עמיתיו במימצאי התחקיר שנערך שלשום. החלק האחר של הודעת פוטין, בעניין חיזוק ההגנה על הכוחות הרוסיים בבסיס האוויר חמיימים ובנמל לטקיה, צובט את סוריה יותר מאשר את ישראל. כוונתו לומר לבשאר אסד שמעתה לא יוכלו קציניו ללחוץ על ההדק באותה חופשיות.
למקרא נוסח ההודעה הרשמית שפרסמה ישראל באנגלית, שפה שפוטין שולט בה (ובגרמנית) היטב, ברור שמשפטנים טרחו לסלק ממנה הודאה כלשהי באחריות. אין בה התנצלות, חרטה או אף הבעת צער. הרגש שישראל הסכימה להביע הוא "עצב". כשמתרחש אסון, עצובים, ללא קשר לאחריות הטבע או גורם כלשהו. חלוקת העבודה של ישראל עם הרוסים בעידן פוטין היא לפיכך צאר לכם, צר לנו.
עם כניסת להק חיל-האוויר הרוסי לסוריה - והרוסים עיקביים בטענתם שיש להם שם רק כוחות אוויר ויחידות משטרה צבאית - הודיע משרד ההגנה במוסקווה כי בחמיימים הותקן "קו חם", ישיר, עם יחידת השליטה המיבצעית של חיל-האוויר הישראלי בקרייה. ערוצים דומים, להפרדת כוחות, הותקנו בין חמיימים למטה כוחות האוויר של פיקוד המרכז האמריקאי באל-עובייד שבכוויית ולמפקדות בטורקיה ובירדן.
חיל האוויר הישראלי הפיל, בטילי "הוק", אחד מטייסיו מעל לכור בדימונה וטייס אחר בצפון-סיני; היו גם אירועים דו-צדדיים אוויריים. ואשר לישראלים הפוגעים ברוסים, מה שלא קרה השבוע, הרשימה ארוכה, מקרב-האוויר של יולי 1970 בתעלת סואץ ועד לתקיפות בסוריה במלחמת יום הכיפורים, שהרגו חיילים ומלחים ברכבת האווירית והימית הסובייטית. היו גם חללים בכיוון הנגדי: טילי סקאד שנורו בידי סובייטים הרגו לפחות שישה מחיילי צה"ל ממערב לתעלה.
תקלות ותקריות אופייניות לאזורי מלחמה, וסוריה היא בוודאי אזור כזה, של מלחמת הכל בכל וציד חופשי. החשדנות טיפוסית לאנשי הגנה אווירית, בין קרקעית ובין במטוסי יירוט. ה"קונסטליישן" של אל בבולגריה, טיסה 007 - באמת, לא ג'יימס בונד - של קוריאן אירליינס, שהפיל מטוס-קרב סובייטי. מטוס הנוסעים של איראן-אייר, שהתרסק במפרץ הפרסי כי מפקד נושאת מטוסים אמריקאית טעה לראות בו מפציץ העלול לתקוף אותו.
המסקנה המצטברת מעשרות שנות אירועים מצערים היא שנדרשים מנגנונים משוכללים להידברות בין גורמים החולקים מרחב אווירי - וזה מה שמתקיים בין אגף המבצעים של המטכ"ל הרוסי וחטיבת קשרי החוץ באגף התכנון בצה"ל, בפגישות קבועות ובהפעלת ערוץ לעת מבצע - ולמניעת פגיעה הדדית. לא הרי הישראלים והרוסים כהרי הסורים והרוסים, או הישראלים והאמריקנים. כשמדובר בשותפים, ומה עוד כאלה שמפעילים מערכות דומות, נחוץ תקנון, עם שינון ותרגול והתקן זע"ט, זיהוי עמית-טורף.
גם ברוסיה מבינים את המחדל
וכאן המחדל הרוסי הגדול. לאחר שמכרו לסורים טילי קרקע-אוויר מכל הסוגים, היה עליהם לוודא שבקרונות הבקרה והשליטה של הסוללות מופעל זע"ט המדבר עם המטוסים הרוסיים הממריאים מבסיס חמיימים ונוחתים בו. זע"ט כזה היה מאותת להגנה האווירית הסורית להימנע משיגור טיל.
אם הותקן זע"ט במטוסי הקרב הרוסיים, אך לא במטוסי תובלה או ביון, שהפלתם גורמת להרג רבים (ולא רק טייס ונווט, כפי שאירע כשהטורקים הפילו מטוס רוסי לפני שלוש שנים), הרי זו רשלנות פושעת, שמישהו בצבא הרוסי חייב לשלם עליה.
ישראל צודקת כשהיא מסרבת לאפשר לאיראן להעביר דרך שטח סוריה ללבנון ציוד שיגדיל את דיוק הטילים של חיזבאללה ויגביר בכך את סכנת המלחמה, כי חסן נסראלללה וקסאם סוליימני עלולים להאמין שבכוחם לפגוע בבסיסי חיל האוויר, בתשתיות המשק ובערים מאוכלסות. לא צריך להתרשם מדי מהנזיפה בשר הביטחון אביגדור ליברמן ובשגריר במוסקבה גרי קורן (את בנימין נתניהו שומר כנראה ולדימיר פוטין לשיחה אישית).
רוסיה רוצה לסיים את מלחמת האזרחים בסוריה, לבסס שם את משטר אסד ולשלול מישראל עילה איראנית לזעזוע מה ששוקם בעמל רב בדמשק. מדיניות הפעלת הכוח, שמוביל הרמטכ"ל גדי איזנקוט כשבתא הטייס נורקין, אינה צריכה להתבטל רק משום שסורים הרגו רוסים בנשק שקיבלו מהם.