פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סליחות. על חטא שחטאתי לפניך ילד עם אוטיזם | מאמר מיוחד

      האווירה המיוחדת של יום כיפור מביאה עמה חשבון נפש על השנה שעברה. סליחה שלא זעקתי די, שלא דפקתי על כל דלת למענכם. עמוס שפירא, יו"ר אלו"ט, ארגון שפועל למען ילדים ובוגרים בעלי אוטיזם, על הסליחה שלו ביום זה. טור מיוחד

      עמוס שפירא מנכ"ל סלקום (יח"צ , סיוון פרג)
      יו"ר עמותת אלו"ט עמוס שפירא (צילום:סיוון פרג)

      בערב יום הכיפורים מרגיש כל אדם , בין אם הוא מאמין וגם אם לא, באווירה מיוחדת, מין מתח באוויר. שעה של חשבון נפש ועצבות על מה שלא עשינו, על השתיקות ששתקנו כשהיה צריך לצעוק, על שצעקנו במקום שהיה צריך להחריש. גם אני בין אלה.

      ממש בימים אלה לפני שנתיים, לקחתי על עצמי להיות יו"ר אלו"ט, הארגון שפועל למען ילדים ובוגרים עם אוטיזם ובני משפחותיהם. להיות להם מעין שליח ציבור, לעזור ככל יכולתי. ועכשיו, כמו היהודי בבית הכנסת, שעה של חשבון נפש. שעה של בקשת סליחה.

      סלח לי עומר מחולון על שכשלתי למצוא לך מעון

      סלח לי שלא זעקתי די, שלא דפקתי על כל דלת

      שלא תקעתי בשופר גדול כדי לזעוק את זעקתך.

      את הזעקה שאתה קטן מדי מלזעוק.

      סלחי לי אמא של עומר על שכשלתי להבקיע את חומות האטימות והבירוקרטיה.

      סלחי לי בשם השכנים שהתנגדו שיהיה מעון לעומר בשכנותם.

      סלחי לי שכשלתי להסביר שאוטיזם זאת לא מחלה ואוטיזם זה לא מדבק.


      סלח לי יאיר מכרמיאל על כך שדווקא אתה "בחינוך המיוחד"

      זכית להיות כל כך "לא מיוחד".

      סלח לי על כך ש"המערכת" לא מבינה שאתה רק שונה, אבל לא פחות מכל אחד אחר.

      שמגיע גם לך להרגיש שווה בין שווים,

      לקבל הזדמנות להיות מה שאתה חולם,

      להיות מישהו גם אם אתה לא יודע להגיד לנו מה אתה חולם.

      אז מה אם אתה לא יודע לבטא?

      סלח לי על כך ש"המערכת" מדברת גבוהה גבוהה על מחויבותה לאחר ולשונה

      אבל עושה כל כך מעט.

      אלוט - לוגו (מערכת וואלה! NEWS)

      וסלחי לי אמא של דנה על שמנעו מביתך לרחוץ בבריכה בשכונת מגוריכם

      סלחי לי דנה על המבטים שננעצו בך כשישבת בתיאטרון ורק הנעת ראשך הלוך וחזור

      וסלחי לאלה שאמרו לך שהתיאטרון הוא לא מקום לאנשים כמוך

      ואף אחד לא קם ואף אחד לא מחה

      ואת נאלצת לקום ולצאת עם אמא בבושת פנים.


      סלח לי על כך אבישי, שאתה כבר בן עשרים ושבע
      ולא מצאתי עבורך מקום עבודה.

      שכל חטאך הוא ברצונך לקום בבקר כמו כל אחד אחר
      וללכת לעבודה כמו כל אחד אחר.

      כן, גם אם אתה לא יודע להגיע ללא ליווי.

      כי אתה רוצה להרגיש מעט כמו כל אחד אחר.

      סלח לי שכשלתי למנוע את הבושה הזאת.

      סלחו לי אבישי, דנה, עומר, יאיר ורבים עוד,

      כי אתם לא אוטיסטים, בדיוק כמו שאדם עם שפעת איננו שפעת

      אתם רק ילדים, רק בני אדם עם אוטיזם

      בני אדם כמו כל אחד אחר

      גם אם מעט שונים.

      סלחו לי .

      ולשנה הבאה אני מתחייב

      לדפוק על כל דלת חזק שבעתיים

      לתקוע בשופר בקול גדול עד שיפלו החומות

      למענכם, כי מגיע לכם

      למען כולנו, כי מגיע לנו חברה טובה יותר.