מפקד השייטת לשעבר מכשיר את קציני העתיד: "קודם כל לנצח במלחמה"

צוערי בית הספר לקצינים מגדוד ארז מילאו את האולם לשיחה ראשונה עם מפקד בה"ד 1 אלוף-משנה גור שרייבמן בן ה-43. הוא מציג את עצמו ומספר כי הוא כבר שנה בתפקיד, נשוי ואב לשלושה. בפתח ההרצאה הוא מדגיש שידבר על "חשיבה רעננה, ביקורתית ומחדשת" ומאפייני הקצין הישראלי. לחיצת כפתור ועל המסך הענק הופיעה תמונה של חייל מחויך בטירונות. "מי זה?", הוא שואל את הקהל, "יש לכן רעיונות?".

אחת הצוערות אמרה, "זה אתה?". מפקד בה"ד 1 צחק ואמר, "מעולם לא היתה לי בלורית כזו". צוערת נוספת זיהתה: "זה הרמטכ"ל גדי איזנקוט". אל"מ גור החמיא לה ואמר שבשונה מצבאות אחרים, הקצונה צומחת מבין השורות למעט טייסים וחובלים, "המשמעות היא שאתם מפקדים על בני גילכם, על החברים שלכם. אתם יכולים לתת למישהו שבת ולפגוש אותו ביום שישי בבית הכנסת כי הוא חבר שלכם או במועדון בבאר שבע. הניסיון שלכם מעליו הוא לכל היותר שנה. זה מה שמייחד אותנו".

לאחר מכן הוא עבר להשוואה בין השירות הצבאי בצה"ל לצבאות זרים, סיפר על שנת הלימודים שלו בארצות הברית, הדגיש את אופן השירות של קצין אמריקאי שיכול למצוא את עצמו משרת בין כחצי שנה באפגניסטן ולאחר מכן שבועיים חופשה גדודית בספרד כדי להכיל את האירועים הקשים לפני החזרה הביתה.

"מי סגר פעם אחת לפחות 21 יום? מי סגר יותר מ-28? ו-35?", הוא שואל כדי להמחיש את ההבדלים בין הצבאות, "אצלנו זה אחרת . אתה מגן על הבית. בחצות אתה בהיתקלות על הגדר. בשבע בבוקר אתה יכול לשתות קפה בתחנת הדלק של כפר עזה עם נהגי משאיות ומורה בדרך לבית ספר ואין להם מושג איזו חוויה עברה עלייך בלילה. אתה יכול להיות בהיתקלות בלילה ולקחת בבוקר את הילד לגן. זה לא דומה לשום צבא בעולם. רוב הצבאות הזרים נלחמים במקומות אחרים. הרחק מהבית. זה שונה מהפיקוד שלכם. אתם בצבא שהוא כל הזמן בלחימה. כל הזמן מבצעי. זה משפיע על ה- DNA. הכול דחוף, הכול חיים ומוות. משפיע על הפקודים שלכם ועל חיים שלכם".

אלוף-משנה שרייבמן החל את שירותו הצבאי בשייטת 13, הוביל את הפשיטה על ספינת הנשק קארין A, פיקד על סיירת גבעתי, חזר לשייטת 13 והשתתף במבצעים מורכבים. בהמשך פיקד על גדוד הסיור של גבעתי במבצע עופרת יצוקה, חזר לשייטת 13 כסגן המפקד, הוביל את ההשתלטות על ספינת הנשק 'פרנקופ' ולאחר מכן יצא ללימודים בארצות הברית. במבצע צוק איתן כבר פיקד על שייטת 13. לפני שנה מונה למפקד בה"ד 1 ובעוד שנה בערך יועלה לדרגת תת אלוף ויקבל את הפיקוד על עוצבת אדום.

לאחר מכן הוא עבר לדבר על המסמך: מיהו קצין ישראלי? לחיצת כפתור ומופיעה תמונת על המסך של לוחם שייטת 13 ניר קריצ'מן שנהרג תחת פיקודו מאש מחבלים בשומרון שבועות ספורות לאחר מבצע חומת מגן. "הוא אחד הלוחמים הכי טובים שפיקדתי עליהם. היינו מאוד קרובים למרות הדרגות", סיפר שרייבמן.

הכוח בפיקודו סרק שטח בפאתי ג'נין חוליית מחבלים ללא הצלחה. טס חזרה לבסיס במסוקים עם רדת החשיכה וחזר עם אור ראשון. חום, מאמץ פיזי, אפוד מגן קרמי, דריכות וקסדות על הראשים. קריצ'מן היה מפקד חוליה רפואית. פעמיים העיר לו גור על כך שהוא לא חובש קסדה. בפעם השלישית הוא החליט לחבוש רק מצנפת.

"ממש נעלבתי ממנו", סיפר. "הוא שבר לי את הפיקוד מול הפלוגה. אני רעב עייף וכואב כמו כולם ואני מתעצבן עליו. בדרך כלל אני לא צועק ואמר לו : 'אני אטיס אותך מהשייטת'. הוא מחייך ואומר לי : 'גור, עשיתי לך שיגוע'. זה עוד יותר מעצבן אותי. הוא מתנצל ושם את הקסדה". אחד המחבלים מסתתר מאחורי החומה, פותח באש לעבר ניר ופוצע אותו אנוש. הכוח משיב באש והורג שני מחבלים.

"יש שקט גדול. נגמרה הלחימה. אני מוצא את הקסדה של ניר, מלאה דם. הוא קיבל כדור בראש. חור כניסה בקסדה. מותו נקבע בדרך למסוק. אמרתי לעצמי: 'מה הייתי עושה אם ההיתקלות היתה מתרחשת עשר דקות לפני וניר היה חוטף כדור דרך המצנפת בזמן שהוא עשה לי 'שיגוע'. מה הייתי אומר לעצמי ולאימא של ניר. שהבן שלה לא ממושמע? שהוא עשה לי שיגוע ? אני לא חוזר בי. זה אחד הלוחמים הכי טובים שפיקדתי עליה בהרבה מובנים. אני אחראי על החיילים שלי. על הדבקות במשימה שלהם. איך הם נראים, איך הם יורים, איך הם פוגעים, איך הם אחד עם השני? אני אחראי על הכול. הכול בידיים שלכם".

הצוערים הקשיבו בקשב רב. במעבר חד הוא סיפר על הביקור שלו בצבא השוויצרי וכיצד התרשם מהכוחות המיוחדים שלהם שארבעה חודשים מיום גיוסם הם ערכו בפניו תצוגת תכלית של תרגיל פלוגתי באש חיה כולל מטענים, רימונים וטילי נ"ט. לדבריו, בפרק הזמן הזה בסיירות של צה"ל מגיע השלב של תרגיל חוליה. גם את המסדר האחיד ללוחם השוויצרי הוא הביא כדוגמה ובאותה נשימה סיפר כי מסדר בין גדודים בחטיבה אחת בצה"ל לא דומה אחד לשני. היו לו גם מחמאות להרעיף על הקצינים האמריקנים שפגש במסגרת הלימודים ובמיוחד על האופן בו הם מציגים את עצמם, מכבדים מרצים, ושואלים שאלות בנימוס.

לפי גישתו של שרייבמן ההבדל בין הצבאות נובע בעיקר מעצם העובדה שחיילי צה"ל מגיעים מתוך שליחות לשנתיים ושמונה חודשים בעוד בצבאות הזרים מדובר במקצוע. "קחו מהקצין האמריקני והשוויצרי את הכבוד שלהם למקצוע ולעצמם אבל קחו מהקצין הישראלי את החוצפה שלו והיכולת לשאול שאלות קשות", אמר אלוף-משנה שרייבמן.

הוא משלב בהרצאה בדיחות והגיגים על אריק עמר, סמל המחלקה מהטירונות בשייטת 13, "עד היום אני פוחד ממנו פחד מוות". לוחם השייטת אורי אימרגליק ומעלליו בשדאות מעוררים צחוק פרוע בקהל. אחר כך הגיע שלב השאלות.
רועי, אחד הצוערים שאל בעניין "הכושר הגופני שקרוב מאוד ללבך". עכשיו הגיע הזמן של אל"מ שרייבמן לחייך. "אם החבר'ה שלי מהצוות היו שומעים אותך הם היו נקרעים מצחוק. אני לא פריק של כושר גופני אתם יכולים לראות לפי מבנה גופי אני לא אצן גדול. זה אפילו לא התחביב שלי. אני שונא לרוץ. אתה אומר: 'אבל איך זה יכול להיות, היית בשייטת! '. חברים שלי דחפו אותי כל המסלול ונתתי את הנשמה. אני אשאל את השאלה כמו שרצית: 'מה הקשר בין תוצאת בוחן בר-אור לבין איזה קצין אני אהיה? מה כן קרוב לליבי?'. הערך: דבקות במשימה".

"מבחינתי כשיש הרבה צוערים שלא עומדים בתיקי היסוד אני כמפקד הבה"ד לא עומד במשימה שלי", השיב שרייבמן. "לא מעניין אותי כמה שכיבות שמיכה יעשה הקצין אלא מה שהגדרנו שהוא יעמוד בזה. זה נקרא לאכוף את הנהלים. אלוף במיל' יורם יאיר (יהיה) עשה תחקיר על מלחמת לבנון השנייה. אחד הדברים שנפגעו לדבריו בצה"ל זה ערך הדבקות במשימה. הוא מייחס לזה גם את ההקפדה על נהלים שלא נאכפים. כשאתה מסיים ישיבה ומחלק משימות לקציני מטה יש קצין שאני יודע שאצלו זה יקרה. יש קצין שאני יודע שהוא יבוא אליי אחרי הישיבה ולפני הישיבה הבאה ויסביר מה קרה. וקצין שלישי שבכלל לא יעשה את זה. זה משהו שהייתי רוצה לשנות. שתהיה דבק במשימה שלך ולא משנה מי אתה קצין חינוך או קצינת ת"ש או מג"ד".

למרות שעת הבוקר המוקדמת, הכניסה לבית הספר לקצינים מתעכבת. צוערים בש.ג מתעקשים להקפיד על הנהלים ולבדוק היטב נהג משאית ללא אישור. המבנים של הבסיס, גושי בטון אפורים, משתלבים היטב בנוף המדברי. בפאתי המחנה יש תנועה של כלי הנדסה. בנייה של מבנים חדשים. מגורי קצינים ושירותי רפואה. סימן לחדשנות. שרייבמן ישב בלשכתו הצרה הדחוסה בספרים וחוברות שמעידים על אדם חושב ועסוק.

"המפקדים זה אתגר ראשון", פותח אל"מ שרייבמן את הריאיון, "אני שואל מי זה המפק"צ (מפקד צוות ) בבה"ד 1? מי זה המ"פ בבה"ד 1? זה אתגר אמיתי. למה שמפקד צוות מצנחנים יבוא להיות מפקד צוות בבה"ד ולא ילך להילחם. הוא רוצה להיות בעזה עם החבר'ה שלו. בבית הספר למנהיגות לא יכול להיות שהמפקדים יהיו מספרי 3 ו-4. אתה חייב מספרי 1 וזו מלחמה אמיתית. זה האתגר הכי גדול שלי. במרכז ההכשרה זה לא הצוער אלא המפק"צ. לא משנה מה יהיה התוכן לא משנה איך יראה התרגיל בשטח אלא מי הדמות שעומדת מול הצוער".

אין קושי לאייש את שורות המפקדים ברוב המגמות פרט למגמת הלוחמים. נדמה שהם מעדיפים להילחם ולפקד על לוחמים בשטח המבצעי. אל"מ שרייבמן מסביר כי העדפה של קצינים להילחם ולא לבוא לפקד על צוערים בבה"ד 1 היא טבעית, "אם היית אומר לי כמפק"צ לבוא לבה"ד 1 הייתי מסתכל עלייך כמו על משוגע". יחד עם זאת הוא מאמין שהמערכת תנצח את המשוואה כפי שנעשה במרכז לאימוני יבשה בו שובצו קצינים מצטיינים כראשי ענפים שהשביחו את איכותי האימונים.

בהמשך דבריו הוא לא חשש לספר כי הרחיק מפקדי צוותים ומפקדי פלוגות שלא התאימו לרמת הפיקוד והערכים של בה"ד 1 כדבריו, ולכן הוא פתח את אחד המחזורים עם פער. מפקד זרוע יבשה אלוף קובי ברק עוסק במיון ובחירת המפקדים לבה"ד 1 באופן אישי. "אתה מקשיב לצוערים, קורא משובים ומבין שהנקודה הארכימדית בתהליך הוא מפקד הצוות. לקח לי שלושה ארבעה חודשים להבין את זה. המפק"צ הוא הפונקציה הכי חשובה בתהליך", הסביר שרייבמן.

העובדה שמונה מפקד הקומנדו הימי בעבר למפקד בה"ד 1 נמצא הבסיס ברוח קרבית חדשה ולכן כל מה שקשור למבחני הכושר הגופני קיבלו מידה אחרת של רצינות, אך כמו שאמר לצוערים בהרצאה לפני הכול הוא מניח דגש על דבקות במשימה. כשנכנס לתפקידו הוא שקל לא להסמיך יותר ממאה צוערים אך חזר בו והבין כי מדובר לא רק בבעיה אישית אלא בבעיה פיקודית שהתירה את התופעה ומעתה על המפקדים למלא אחר הנהלים ולהבהיר זאת לצוערים כבר בשערי הכניסה לבה"ד.

"כולם חושבים הנה הגיע המשוגע מהשייטת והכניס שכיבות שמיכה לרף. זה נדבק אלי בקלות אבל אני אומר דבר אחד והוא מרכזי. כמערכת אנחנו צריכים לעמוד במה שאנחנו אומרים. אם כתוב בתיק יסוד שצוערים צריכים לעשות 11 שכיבות שמיכה אז הם צריכים לעמוד בזה. יש שתי אפשרויות. או שנביא אותם לשם או שנשנה את תיק היסוד. אתה היית חייל ואתה רוצה להיות קצין, זה באחרית שלך, תתחיל להתאמן. אל תבוא לבה"ד 1 ותגיד 'אף אחד לא סיפר לי'. זו אחריות בסיסית והדבר השני זו דבקות במשימה".

שבוע לפני הריאיון התקיימו ועדות הדחה מהן יצא אל"מ שרייבמן מרוצה מאוד. "יצאתי מהוועדות על ענן. נכנסו שלושה צוערים אחד אחרי השני. אנשי מחשבים וסייבר. שלושתם לא עמדו ברף של תיק היסוד בנושא הכושר הגופני. מגיע הראשון. בנים צריכים לעשות 22 הוא עשה 17. שאלתי מה התהליך שעברת? והוא אמר: 'עשיתי אפס כשהגעתי לפה. הורדתי בקורס עשרה ק"ג. השתפרתי בשלוש דקות בריצה'. הסמכתי אותו. עוד אחד אחריו. אותו סיפור. השלישי, סיפר את אותו סיפור. אמרתי 'לא נראה לי'. ביקשתי שיביאו לי כולם תמונות בתחילת הקורס ובסוף הקורס.הם הביאו תמונות ושלושתם עשו שינוי. אחד מהם שקל 140 ק"ג.

אני אומר שרק בשביל החוויה ששורטת אותו שווה ההתעקשות הזו. אני מאמין בחוויות שורטות. אמרתי שאין פה שום קשר לכושר גופני וזה מה שמדהים. הנוער שמגיע לפה מדהים ובעל מוטיבציה גבוהה ויכולות והכול אבל אני דורש מהם טיפה יותר".

אל"מ שרייבמן מדבר לא מעט על שפה משותפת לכלל צה"ל ומנסה להנחיל תרבות תחקירים לא רק על אירועים חריגים, כישלונות או תרגילים גדולים אלא כמעט על כל דבר. מדי יום הוא מקבל דוח תחקירים יומי מכלל הפלוגות בבה"ד 1 שמופץ חזרה לאחר מכן לכלל מפקדי הפלוגות בבה"ד. הוא גם החליט על מסדר מדי יום חמישי כולל שירת התקווה והתייחסות שלו לענייני היום.

שרייבמן מכיר בעובדה שלכל יחידה ממנה מגיע צוער או מפקד יש את ה- DNAשלה ולמרות זאת הוא לא מוותר על מה שחשוב לו, "אתה פוגש את זה פחות ברמת הצוערים ויותר ברמת המפקדים. לפני חודש בגדוד גפן. אני בדיוק מדבר עם קצין הבטיחות. מדברים על גולני על ה-DNA שלהם לאורך השנים. אנחנו מחכים שהגדוד יכנס להתקפה בתרגיל דו-צדדי. כמו שאנחנו מדברים איזה מ"פ מגולני שם פס על כל התכנית, ראה שהשומרים של הביום אויב במרחב שלו ישנים. נכנס להתקפה, כובש ועושה מהלך נועז. ראש בקיר מבריק.

אני מאוד כעסתי עליו, כי מקצועית הוא נכנס מאוד לא טוב. בלי טנקים ובלי סיוע. אמרתי לו : בכל מה שקשור לערך דבקות במשימה קיבלת מצטיין. בכל מה שקשור לתחבולה מול עקרונות המלחמה: הצטיינת. בכל מה שקשור לערכיות וערכי צה"ל התרסקת. בשיחת הסיכום אמרתי לו אני רוצה שתהיה איתי מ"פ בקרב. אבל אתה חייב גם לאזן. אתה לא יכול לקחת ככה את ה-DNA של החטיבה.

האתגר הנוסף הוא היקף המידע והטכנולוגיה אליו חשוף הצוער והמפקד. לאחרונה הוא נחשף לשיח בין שתי מפקדות ממגמת נחשון על המרחק הפיקודי. האחת טענה שמסרון בווטסאפ הוא שבירת דיסטנס ואילו מסרון SMS הוא תקין. "לקח לי זמן להבין את זה", אמר שרייבמן וסיפור על מה שהתחולל באחת הועדות: "צוער עתודאי עולה לוועדה. על סירוב פקודה. אמרו לו לרוץ. הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב. הרופא אמר שהוא בכל זאת יכול לרוץ. המפק"צ אמר לו תרוץ והוא לא רץ. אתה שואל את המפק"צ איך אמרת לו לרוץ והוא בכלל לא לידך? המפק"צ אומר: 'בווטסאפ. הוא קרא וקיבל את הפקודה'. אז אתה מבין שאנחנו לא בפיקוד אחר לגמרי. אני כל היום מתעסק בזה, גם לי יש המון סימני שאלה".

לפי גישתו של שרייבמן, הסלולרי משפיע גם על תהליך קבלת ההחלטות של הדרג הזוטר, "אני מגיע לאימון בשטח אש ורכב פיקוח רפואי שוקע. האם אני מתחיל את האימון בניגוד להוראות הבטיחות או חודל אותו ואז הכוח יוצא למבצע בלי אימון באש. יש פה התנגשות ערכים. לא משנה מה החלטתי, אבל היית לי את הדילמה. היום מה יקרה למפק"צ הצעיר? הוא יתקשר למ"פ, המ"פ יגיד לו חכה אני אחזיר לך תשובה. ביחידה טובה זה ייעצר אצל את המג"ד. למה? ככה. כי אפשר. המ"מ היום מקבל הרבה פחות החלטות".

הוא נדרש לסוגיית הסלולר גם בתחום הניווט, "היינו צריכים להוציא הטלפונים מאימון ניווט, היה לי אירוע כזה לפני חודשיים. 'הקשר לא קולט אז אני רוצה שיהיה לי את היכולת לקרוא לחילוץ', אמר צוער. אמרתי לא שאין טלפונים בכלל. להגיד לך שאני שלם עם ההחלטה הזו? זה דבר מורכב".

אך גם יש צדדים בולטים לדור הצוערים ומפקדי הצוותים. לדבריו, הם מעבדים מידע בשניות. בנפחים אחרים. "אני הולך לאורך הטור בתרגיל של גדוד גפן ומגלה צוערים שלא יודעים למצוא את הצפון לפי הכוכבים. 'אין לי מצפן' אומר לי אחד מהם. לאחר מכן הוא סוגר מעגל אש עם מזל"ט "רוכב שמיים" ואמצעים נוספים במהירות. יש להם כמות תכנים מטורפת ולמרות זאת אני רוצה לאזן שיידעו לקרוא מפה ולהשתמש במשקפת".

מפקד בה"ד 1 מבטל את השאלות על בני העדה הדרוזית ובני העדה האתיופית וטוען שקצינת השלישות לא עוקבת אחריהם פרטנית. על השסע החברתי אמר, "אני לא מחנך את החברה הישראלית אני מחנך את הקצינים הבאים לנצח את המלחמה. נכון שיש פה כור היתוך ונכון שכל החברה הישראלית מגיעה לפה. יש לי מ"פים עם סיפורים מדהימים, כאלה שהיו בקלות מגיעים לפשע או כאלה שבאו מעולם חרדי. הם לא חלמו אי פעם להיות מ"פ בבה"ד 1. כל אחד מהם סיפור".

קורות חייו של אל"מ שרייבמן הם כאלה שהרבה דלתות פתוחות בפניו בצה"ל לתפקידים יוקרתיים בתום השיחה הוא מספר שהביע את דעתו להיות מפקד סיירת גבעתי ולאחר מכן מפקד גדוד הסיור של גבעתי נרמז לו שלא בהכרח יחזור לחיל הים והוא היה נחוש למלא את התפקידים. בסבב הלפני אחרון נדמה היה שיקבל את הפיקוד על חטיבת גבעתי, "כשהיית האופציה לבה"ד 1 השאלה על חזרה לחיל הים לא היתה שיקול. הורמו כמה גבות וברגע שהבנתי שאני יכול להתמודד. התמודדתי. התלבטתי בין כומתה של גבעתי לחיל כללי. אני מפקד של כולם והכומתה מאוד מתייגת אותך, אני שייך לזרוע יבשה אז התאמתי את עצמי לשטח".