תוצאות הבחירות לפרלמנט בשבדיה בישרו על כך שהיא הצטרפה לשכנותיה במערב אירופה וחוותה התחזקות של הימין הקיצוני המקומי, עד לא מכבר אגף מוקצה בשוליים של השוליים והיום ממליך מלכים, או לפחות משתק ממשלות.
שבדיה, שנתפסת כמבצר הליברלי של היבשת, נסדקה בשלוש השנים שחלפו מאז הקיץ של מרקל, שבו הקנצלרית הכול יכולה דאז של גרמניה הזמינה מאות אלפי מהגרים שכיתתו את רגליהם מהמזרח התיכון ומאזורי מוכי אלימות אחרים אל הארצות המובטחות.
גרמניה היא הסמל של אותו משבר מתמשך, אך שבדיה לקחה על עצמה נטל לא פחות קטן - 163 אלף איש הגיעו למדינה הסקנדינבית ב-2015 - השיעור הגבוה ביותר באירופה ביחס לגודל האוכלוסייה. אלו הגבירו את הלחץ על מערכת הרווחה הנדיבה של הממלכה הנורדית, שממילא חוותה קשיים עוד קודם לכן, והפתיחות שאפיינה את התושבים בימים הראשונים של גל ההגירה כורסמה במהירות.
הסוציאל-דמוקרטים, ששולטים בשבדיה במאה השנה האחרונה, ראו את כוחם יורד בהתמדה לצד התחזקות מסרים לאומיים ולאומניים, שחדרו היטב למיינסטרים. הם אמנם נותרו המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט, אך רשמו את התוצאה הגרועה ביותר שלהם זה 90 שנה.
הגוש שלהם, הכולל את הירוקים ואת מפלגת "השמאל", הקומוניסטית לשעבר, שתמכה בממשלה היוצאת מחוץ לקואליציה, ניצב ראש בראש מול גוש הימין-מרכז, ברית של ארבע מפלגות ימין. הגדולה שבהן, מפלגת "המתונים" השמרנית, נחלשה גם היא. שני הגושים יגששו באפלה בשבועות הקרובים כדי לגבש ממשלה חדשה, ותרחיש סביר שזו תהיה באותה מתכונת כמו זה הנוכחית של ראש הממשלה סטפן לופבן.
השמאל, וגם הימין המתון, שללו על הסף עוד במהלך הקמפיין שיתוף פעולה עם "השבדים הדמוקרטים", שהתחזקו ב-5% והפכו למפלגה השלישית בגודלה. היו סקרים שחזו להם חמישית מהקולות ואף רבע מהם, ואנחת רווחה נשמעה גם בבריסל לאור הצלחתם הצנועה יותר מהמצופה.
בכל זאת, חדירתה של המפלגה בעלת השורשים הניאו-נאציים אל לבו של השיח הפוליטי, באחת המדינות השמאליות ביותר באירופה, היא ההוכחה להצלחתה הכבירה. גם עוד כמה מושבים לא היו משנים את העובדה שחלקים רבים מהמצע שלה אומצו על ידי הימין השמרני ואף על ידי הסוציאל-דמוקרטים. מגבלות רבות שהוטלו על ההגירה התקבעו במקומן וקבלת הפנים החגיגים שקיבלה את פניהם של המהגרים ב-2015 התחלפה בחשדנות מתמדת.
עליה שנרשמה בשנים האחרונות במספר תקריות הירי נקשרה על ידי מתנגדי ההגירה לבואם של התושבים החדשים, על אף שהנתונים הרשמיים מצביעים בסך הכול על ירידה בהיקף הפשיעה הכללית.
"השבדים הדמוקרטים", בהנהגת ג'ימי אקסון, החליפו את מגפי הצבא בחליפות עסקים והתנערו מהתדמית הישנה, תוך הדחקת הסממנים הניאו-נאציים שאפיינו את המפלגה בעבר. ב-2010 הם נכנסו לראשונה לפרלמנט והתקדמו אט-אט בשמונה השנים שחלפו. שישית מהקולות במדינה הסקנדינבית, שמכונה "המעצמה ההומניטרית", הוא לא נתון של מה בכך.
אקסון וחבריו מבטיחים חיים קשים לגושי השמאל והימין אם אלו יתעלמו מהם, ויהיה בכוחם למרר את חייה של הממשלה החדשה, שככל הנראה תהיה שוב ממשלת מיעוט. נטרול מוקש הימין הקיצוני ייתכן רק אם לופבן ומועמד ברית ארבע מפלגות הימין, אולף קריסטרסון, יגיעו להבנות ביניהם שיאפשרו תפקוד סביר וחוצה מפלגות בסוגיות מסוימות.
יתר הסיעות בימין דחו שיתוף פעולה שכזה, מה שמותיר תרחיש נוסף, וסביר עוד פחות - תמיכה חיצונית של הימין הקיצוני בימין השמרני. אקסון, שהבטיח לאחר פרסום התוצאות כי למפלגתו תהיה השפעה על המדיניות של שטוקהולם בשנים הקרובות, קרץ לקריסטרסון כשאמר שללא תמיכתו בו, הוא יזכה בעוד ממשלה סוציאל-דמוקרטית. בינתיים, מנהיג ברית מפלגות הימין דוחה זאת על הפרק.
בהקבלה למתקפה החריפה של נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה על יורשו בתפקיד דונלד טראמפ, "השבדים הדמוקרטים" הם הסימפטום ולא הבעיה. הבעיה בשבדיה, כמו במדינות אחרות באירופה, הייתה התגובה המאוחרת למשבר המהגרים והכישלון בהשגת קונצנזוס חוצה גבולות על הדרך להתמודד עמו. כיום מספר המהגרים שמגיע לאירופה קטן דרסטית בהשוואה ל-2015, אך הסוגיה לא נעלמה מהשיח ואף שבה אליו בגדול בחודשים האחרונים.
זו כבר לא רק השאלה אם לפתוח את השערים אל המהגרים או לסגור אותם בפניהם, כפי שעושה הממשלה הפופוליסטית של איטליה, אלא כיצד להתייחס לאלו שכבר נמצאים במדינה ואל אלו שהשתלבו בה. האיחוד סבר שקבר את שאלות הזהות והלאומיות, וטעה בגדול. הן הסוגיות הבוערות ביותר בגרמניה, באיטליה, בספרד, בדנמרק, בהולנד ואפילו במדינות מזרח אירופה, שבכלל מסרבות לקלוט ולו את הכמות הקטנה ביותר של מהגרים. את בריטניה זה הוביל לפרוש מהאיחוד, בהליך מסורבל שגורם לחלק מהתומכים בברקזיט להצטער על בחירתם.
שבדיה הייתה האחרונה לטבול במים הקפואים של הלאומנות המתעוררת. ההלם הראשוני נספג, והמבחן בשנים הקרובות, בדומה לזה של כל אירופה, יהיה טיפול שורשי בבעיות שהולידו את משבר הזהות או שיתחוור כי הקרע באיחוד בלתי ניתן לאיחוי.