מפרגוואי למינויים: התפקיד הכפול של נתניהו מתפוצץ לו בפנים

(בווידאו: פתיחת שגרירות פרגוואי בירושלים, מאי 2018)

אם נדרשה דוגמית לליקויי תפקודו של בנימין נתניהו בתפקידו הכפול כראש הממשלה ושר החוץ, באה היממה האחרונה וסיפקה אותה. אתמול, בחליפתו המשרד-חוצית, ספג נתניהו את ההשפלה שבשינוע החוזר של שגרירות פרגוואי מירושלים לתל אביב, בטרם יבש הסולר מצינור המפלט של המוביל (לא אבנר עמדי, כנראה). לקינוח, מינה את ההגיגן, ד"ר דרור אידר, לשגריר ישראל היום ברומא, נקמה מאוחרת בטיטוס הרשע.

היום, בעניבתו הראש-ממשלתית, שילם נתניהו על רשלנותו באיוש ועדת המינויים הבכירים בשירות הממלכתי, על יהירותו בהנחת העבודה שהכול עובר ועל הסתבכותו בחשדות לפלילים. אף יותר מהעיכוב שייגרם בהליכי המינוי של רמטכ"ל צה"ל ומפכ"ל המשטרה, חשוב המסר שבדברי ראש ההרכב בבג"ץ השופט מני מזוז: לנתניהו אסור להתערב לא רק במינוי מפכ"ל, כפי שהנחה היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט, אלא גם במינוי מי שיאשרו את מועמדה של הממשלה למפכ"ל. בג"ץ כובל מעתה את ידי נתניהו ומודיע לו שיבחן בקפדנות כל החלטה שלו, העלולה להשפיע, במישרין או בשרשור, על המערכת החוקרת, תובעת ואולי גם שופטת אותו. מעתה, נתניהו הוא ראש ממשלה חלקי, על תנאי, מאוים בג"ץ.

ברור שהחלטת בג"ץ משנה את מאזן הכוחות בשתי ההתמודדויות העכשווית: בין האלופים, ובין רב ניצב רוני אלשיך לשר גלעד ארדן. במקצה הרמטכ"ל, מינוי כל אלוף שאינו אביב כוכבי יכביד מאוד על תהליך החפיפה בין גדי איזנקוט למחליפו. איזנקוט קיצר לעצמו שישה שבועות מאמצע פברואר, ומסרב לשנה חמישית, אך אולי ייאלץ לסבול הארכה ברבעון. תהליך חפיפה נוסף שעלול לספוג פגיעה הוא בגזרת סגן הרמטכ"ל, שכן כוכבי יסיים כך או כך את תקופתו בסגנות.

במקצה המפכ"ל, תפקודית אפשר לחיות עם ממלא מקום לחודש או חודשיים, אך ציבורית יהיה ארדן במגננה. הפתרון הנוח, גם כתירוץ לנתניהו - בג"ץ דחק אותי לפינה - הוא להאריך את כהונת אלשיך, בשנה רביעית שתסתיים לאחר הבחירות לכנסת.

ארדן, אביגדור ליברמן בסוגיית מינוי הרמטכ"ל ומשה כחלון באשר לנגיד בנק ישראל, שותפים למחדל שהאחראי הראשי לו הוא נתניהו; הם לא דרבנו אותו. כשנה וחצי התמהמה נתניהו במינוי ועדת הבכירים. היה עליו לעקוב אחר מסלול חייה של ועדת השופט יעקב טירקל, הנסמכת על מזכירות הממשלה, ולדעת שהגיעה אשתקד לתאריך התפוגה שלה. הוא לא מינה ועדה חדשה, בהמתנה שאננה למועד תום הכהונות בצבא, במשטרה, בשירות בתי-הסוהר ובבנק ישראל. אולי רצה לשמור בידיו את המינויים, כפרסים שיוענקו ברגע האחרון למי שיישאו חן בעיניו אז. תזכורות בעיתונות לא הזיזו לו, או אותו: הוא הרי החכם באדם (חוץ משרה).

כשנרתם סוף-סוף למטלה, באמצעות מזכיר הממשלה צחי ברוורמן, נדרשו לו עוד שבועות ארוכים, עד סוף מאי, לבחור במקורבים שיופיעו כנציגי ציבור לצד השופט בדימוס מהעליון, הפעם אליעזר גולדברג. במקום שר המשפטים והאוצר לשעבר משה נסים, מינה נתניהו את ממלא מקום ראש המטה לביטחון לאומי הקודם, תת אלוף במילואים יעקב נגל, הממשיך לבצע למענו שליחויות שונות, ובמקום ח"כ לשעבר גילה פינקלשטיין מהמפד"ל שהתגלגלה בבית היהודי - את רואת החשבון איריס שטרק.

בשני המקרים, לא רמה ציבורית דומה להרכב טירקל ולא ריחוק נאות מנתניהו. גם לאחר הגשת העתירה טעו במשרד ראש הממשלה בחיזוי שאנן של המגמה בבג"ץ: העריכו שלכל היותר תתקבל העתירה חלקית, נגד שטרק, וכי די יהיה בשלושה חברים - גולדברג, נגל ונציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ, המחוייב לנתניהו - כדי לאשר את המינויים שיובאו לוועדה.

גולדברג, חריף ומנוסה, גם שופט, גם מבקר המדינה וגם נציב התלונות על שופטים, לא נעלב מהעתירה נגד נגל ושטרק ולא נעצב מהתוצאה בבג"ץ. גם אם אינו מלאך, הוא ראוי לכנפיים חזקות יותר, מפוקפקות פחות. נגל ושטרק אמורים להירמז שלא רק בג"ץ, אלא גם גולדברג, מעדיף ויתור מהיר שלהם על התחפרות שסיכוייה קלושים.

אין להבין מכך שעד כה היו ועדות המינויים מופת לטוהר מוחלט. שופטי בג"ץ דיברו היום על ניגוד העניינים הגלום בעבודתה הפרטית של שטרק מול משרדי ממשלה. זה כמובן פסול, אך אם השאלה היא של מראית עין ולא של מהות, משונה שאיש מהצדדים - או מהשופטים - לא ציין שמשרד עורכי-הדין של משה נסים היה אחד מארבעה במדינה שקיבל ממשרד ראש הממשלה עבודות בהיקף שנתי של מאות אלפי שקלים. השופטים גם לא העירו דבר על יו"ר הוועדה, עמיתם הבכיר בדימוס גולדברג, לא ביוזמתם ולא כי נציגי העותרים, עורכי הדין רפי נץ ויובל יועז, נמנעו בתבונתם מלתהות לגביו. זאת, אף שלכאורה אם מעורבות נתניהו היא אחת העילות לפסילת נגל ושטרק, מצבו של גולדברג דומה, אבל אילו העזו לפקפק ביושרת גולדברג, היו דוחקים את בג"ץ לאשר גם את נגל ושטרק.

למרות כהונת ותיקי העליון בראשות הוועדות, הרוב בהן שני נציגי הציבור ונציב שירות המדינה - הבטיח עד כה רוב למועמדי הממשלה, שהם בהכרח מועמדי ראש הממשלה גם אם בתהליך שקדם להצבעה בין השרים קידמו אותם שרי הביטחון, האוצר או ביטחון הפנים, הכל לפי התפקיד. בא היום מזוז וקבע סדר חדש ונכון: ועדת המינויים תייצג את הציבור ולא את הממשלה, כי ייעודה לפקח על המינויים ולא לאשרר אותם אגבית.

לנתניהו אין די בכישלונותיו כראש הממשלה. הוא מוכרח להכפיל אותם בתפקיד שסירב לתת לזולתו, שר החוץ. אין לו תירוץ קביל לכך, לא לביזיון פרגוואי ולא למהתלת אידר.

שש שנים היה נתניהו איש שירות החוץ, שנתיים כציר בוושינגטון וארבע כשגריר באו"ם. הוא היה דיפלומט מצוין, אם גם מוטה פוליטית למפלגה ששלחה אותו לשני התפקידים. החלטת השגריר בוושינגטון משה ארנס וראש הממשלה ושר החוץ יצחק שמיר למנות את נתניהו לתפקידים אלה היא דוגמה טובה לשימוש נכון של הדרג הפוליטי לייבא שגרירים, צירים או קונסולים מחוץ למכסת עובדי המשרד. מעת לעת נכון לגוון את תפריט השגרירים ברמטכ"ל, שר, ח"כ, תעשיין.

אך משום שהכיר היטב את משרד החוץ ועבודתו, גם כסגן שר בתחילת שנות ה-90', שר לאחר עשור ושוב בשלוש השנים האחרונות, מותר היה לצפות מנתניהו להימנע מסיפורי אידר ופרגוואי. הצבת אנשי-שלומנו ביעדי חו"ל, רצוי נחשקים, לא הומצאה השבוע. בתולדות ישראל היו עשרות מקרים כאלה. הסייג הוא שלרוב, אם כי לא תמיד, גם השרים שנכנעו ללחצים נזהרו שלא לסכן בירות חשובות, ושהשאיפה הייתה להסתפק בדרג ההולם את כישורי השליח. זה לא היה קל, כי יוקרתו של תיק החוץ אינה מפצה את בעליו בתחום היכולת לגמול לתומכיו הפוליטיים; בהקשר זה, כל משרד כלכלי מועיל יותר. יגאל אלון, בהיותו שר החוץ בממשלתו הראשונה של יצחק רבין, מינה סופרים שזוהו עם אחדות העבודה לנספחי תרבות - לא לשגרירים. זה יתרונו של אגף קשתו"ם, קשרי תרבות ומדע, אמנם יתרון חולף, לנוכח שאיפות ההשתלטות של שרת התרבות מירי רגב.

על סמך התבוננות באידר במפגשים עם קהלים מאירופה ושמיעת הטפותיו הקודרות להם, ניתן לקבוע שאין לו מושג כיצד עובד שגריר ומהי משימתו של שליח ישראלי במדינה כאיטליה, על ממשלתה ומפלגותיה וזרמיה הציבוריים השונים (שיעורי מבוא יוכל לקרוא בספרים שפרסמו בשנה האחרונה שני שגרירים בדימוס המקובלים על הליכוד, שניהם במקרה ילידי אותה דנציג, "דיפלומט" מאת זלמן שובל ו"הייתי בפאריס וגם ברומא" מאת אבי פזנר).

גם בתקופת הקשר האישי הישיר בין מנהיגים, לשגריר באיטליה יש מרחב פעולה, יוזמה והכשרת לבבות. הצבת אידר כשגריר, להבדיל מנספח תרבות - תפקיד שבגלל קיצוצי תקנים מוטל לאחרונה על אחד מאנשי הנציגות, בנוסף על תפקידו הראשי - היא זילות של המקצוע הדיפלומטי. הגעתו לרומא, אם ממשלת איטליה תאשר את המינוי, אמנם לא תתחרה בסקרנות שחוללה הצטרפות כריסטיאנו רונלדו ליובנטוס, אך מוטב כך; להעלים את המבוכה ולהתגעגע לשגריר הנרפה של ליברמן במינסק, זאב בן אריה, שהמיט עליו כתב אישום. לעומת אידר, גם בן אריה הוא קיסינג'ר.

ולבסוף, "אסון ציון", ככינויה של בירת פרגוואי אסונסיון כשנפתחה בה שגרירות ישראל, ללא צורך ובמצוות נתניהו ולמען עסקי ראש לשכתו לשעבר ארי הרו, כיום עד מדינה נגדו. אין לישראל שום סיבה להשקיע מיליון דולר - נדל"ן, תחזוקה, שגריר, מינהלן, קב"ט - מקומות כאסונסיון, ואז לתת פרוטות לפעילות דיפלומטית ותעמולתית.

פרגוואי תקעה סיכה בבלון הירושלמי של נתניהו. היא הזכירה שוב שאצלו ההצגה חשובה מהתוכן. אם הולכים לפי סימני הדרך שפיזר מזוז בבג"ץ ועדת גולדברג, ההצגה אינה חייבת להימשך.